הרפתקאותיה של סופרגירל ממשיכות בפרק שמשתמש בעלילות שאני קורא להן: עלילות מחסן. נושאים שהתעסקו בהם בפרקים קודמים וכשצריך למלא קצת חלל בין הפרקים נזכרים בהם. אני מדבר כמובן על העלילה של Livewire והעלילה של מייגן (או מ'גן, אם אתם ממאדים). לא שזה דבר רע, הרבה סדרות עושות את זה. פשוט שעשעה אותי העובדה ש-2 העלילות הגדולות של הפרק היו עלילות ממוחזרות.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

הפרק ממשיך את התמה הכללית שהחלה בפרק הקודם שהיא "כל אחד יכול להיות גיבור" או "לא צריך כוחות-על בשביל להיות גיבור". והפעם שם הפרק ממש צועק את זה. נושא שאגב, יכול להיות מאוד מעניין אם נכנסים אליו עמוק מספיק ובצורה נכונה.

הנושא הזה נוגע בעיקר בשלוש דמויות: האחת, מון-אל, שעל-אף כוחותיו מתקשה להיות גיבור אמיתי ומצדו הנגדי עומדים הגארדיאן ועוזרו – וין, שמצליחים להיות גיבורים אמיתיים ללא קמצוץ של כוחות על-אנושיים.
כך הפרק שלנו מתחיל, מון-אל נכשל באימון כך שאם היה מדובר במצב אמת – אזרח היה נפגע (מעניין אם זה משקף משהו שיקרה במציאות בסוף הפרק). ובצד השני של העיר הגארדיאן לא נותן לשריטה מקליע לעצור אותו ומשכנע את וין לצאת לעוד הרפתקה אחת לפני שהולכים לישון (איך האנשים האלו מתעוררים בזמן לעבודה משרדית?!).

מייגן נכנסת להתקף טלפתי שגורם לה לשבור את הזכוכית שכולאת אותה. כתוצאה מכך היא גוססת וג'ון, שוב, חוזר להיות ממישהו עם ערכים שדואג לשלום כל החיים בכדור-הארץ, לגזען ששונא לבנים, ומסרב לעזור לה, למרות שהוא היחיד שיכול. הסתירה הזו באישיות של ג'ון הפריעה לי עד כה, אבל העובדה שהחליטו לתת לג'ון מונולוג שמסביר את הפסיכולוגיה הרגשית שעומדת מאחורי ההחלטה שלו, הייתה מדהימה, עמוקה וחכמה מאוד.

שנאה הפכה לדבר היחיד שג'ון יכול להיאחז בו לאחר שאיבד את כל מי שאי פעם הכיר ואהב (תרתי משמע). השנאה למייגן, גרמה לו, בדרך שלו, לכבד את זיכרונם. זה באמת היה יפה. והסצנה בה הוא מציל אותה מאוחר יותר ובסופו של דבר סולח לה, הייתה מרגשת עוד יותר בזכות הבילד-אפ הזה.

אני באמת לא מבין מדוע תסריטאי העונה החליטו להחזיר, בפעם השלישית, את Livewire לקדמת הבמה. היא לא דמות כזו מעניינת ואפילו די מעצבנת. לסופרגירל היו מספיק נבלים אחרים שהייתי מעדיף לראות שוב חוץ ממנה (בפעם הקודמת שראינו אותה, זה היה בקרוס-אובר עם הפלאש למי שזוכר).

בכל מקרה, Livewire, עם פאה לבנה שקיבלה מהמחסן של מגמת תאטרון בתיכון עירוני א' חיפה, נחלצת מהתא שלה בכלא. מאוחר יותר מתברר שלא חולצה אלא נחטפה ע"י מדען מטורף אקראי כלשהו שמתעל את הכוחות שלה כדי ליצור עוד כמוה. וכך, הפעם Livewire היא הקורבן ולא הנבלית. מה שגורם לכך שסוף הפרק מזכיר מאוד פרק דומה שהיה בפלאש. בו הוא וקפטן קולד עשו הסכם כלשהו ועכשיו הם פרנמיז (חברים/אויבים) שכאלו. זה המצב עכשיו בין Livewire וסופרגירל ש נותנת לה "פור" לפני שתתפוס אותה ו-Livewire פחות או יותר מעריכה אותה קצת יותר עכשיו.

כמובן שמון-אל נכשל בזמן אמת ובגללו חף-מפשע כמעט נהרג לולא העזרה של הגארדיאן. סופרגירל שואלת את מון-אל, בפעם השנייה העונה, כמו ילדה בת 15 "אני מוצאת-חן בעינייך?". אני לא מבין,  אין לתסריטאים דרך פחות ילדותית לגרום לקארה לדבר? בכל מקרה, מון-אל לא מודה בכך, אבל נראה שהמניעים שלו להיות גיבור הם יותר בגלל הרגשות שלו כלפי קארה מאשר הרצון לצדק ואנחנו מסיימים את הפרק עם עוד סצנה מביכה בין 2 נערים שמעולם לא התנשקו ואני אומר לעצמי "תתנשקו כבר!". לא בגלל שזה מה שאני רוצה שיקרה, אלא כדי שנסיים עם זה כבר. זה נמתח כמו מסטיק ונהיה ממש מביך. היה לי חשק להעביר ערוץ בזמן הצפייה בסצנה הזו. מצטער חברים, אבל אני לא מצליח לאהוב לא את מון-אל ולא את כל העלילות שהוא קשור אליהן. ממתין לתגובות הנאצה.

בחזרה לג'ון ומייגן. אנחנו מגלים שמייגן נכלאה בתוך המוח של עצמה בגלל שבני המאדים הלבנים איתרו אותה… והם בדרך לכדור-הארץ! טם-טם-טאם! עוד פלישת חייזרים? לא נמאס ל-DC? האם זו יהיה פרק סיום העונה או עוד עלילה שתיפתר תוך פרק אחד?

העובדה שהפרק הסתיים עם אווירה לא טובה בין קארה לבין וין וג'יימס גרמה לי להעריך את יוצרי הסדרה. לא בכל יום רואים בעיות במערכת יחסים בסדרה של ה-CW שלא נפתרים בחיבוק תוך 45 דקות. כל הכבוד שהצליחו להשאיר את הנושא הזה במקום אפור, כך שאנחנו לא לחלוטין מסכימים עם אף אחד מ-2 הצדדים אך מבינים את הטיעונים של שניהם. רק שלא יפתרו את זה תוך 2 דקות בתחילת הפרק הבא. זה באמת הופך את העלילה לקצת יותר מעניינת.

כל מיני דברים שבין לבין:

הומור: בתחילת הפרק מגי ואלכס מתערבות כמה זמן ייקח לקארה להיכנס לזירת הפשע ובדרך קארה בטעות דחפה סוהר שאמר "ניסיתי לעצור אותה, אבל היא חזקה מדי". קארה נכנסת אל התא ואומרת לאחותה ולבת הזוג שלה: "קארה דנוורס, מגזין קאטקו", כאילו הן לא מכירות אותה. כל הקטע הזה היה פשוט קורע מצחוק ומוכיח שקומדיה זה אחת הצדדים החזקים של הסדרה.

לואיס וקלארק (כן, שוב): אני יודע שאני משווה לא מעט את הסדרה ל"לויס וקלארק". אבל איך אפשר שלא? הסדרה עצמה עושה שימושים חוזרים ונשנים בעלילות של הסדרה ההיא. וכמובן מדובר בתכנית שבועית, קלילה והומוריסטית של 45 דקות על בת-הדודה של סופרמן שחייה בדיוק את אותם חיים שלו.

בכל מקרה ההשוואה הפעם היא למשהו קצת טכני וקצת עלילתי. למרות שלויס וקלארק שודרה בשנות ה-90, סופרמן היה עף המון בסדרה. בין אם זה על מסך ירוק ובין אם זה היה על חוטים בזמן ביצוע מטלות קטנות. וזה היה משהו מאוד חשוב בסדרה כי… זה גרם לצופים להאמין, ואפילו אם לרגע, שדין קיין אכן יכול לעופף וזה לא סתם מישהו בתחפושת. שלא לדבר על כך שתעופה זה כוח-העל הכי אייקוני של סופרמן. באופן השוואתי ובהפרש מאוד משמעותי, מליסה בנויסט מקבלת ממש מעט זמן מסך כאשר היא עפה. שזה די מבאס. ואפילו לפעמים קצת מוציא אותך מהמציאות של הסדרה. בפרק הנוכחי סופרגירל נמצאת על סוג של "מרפסת" ב-DEO ורוצה לרדת למטה כי ממש מתחתיה נמצאים וין וג'יימס. והיא פשוט מתחילה לרדת במדרגות לאט לאט. עם התחפושת והכל. ואני אומר לעצמי: למה לעזאזל היא לא מרחפת למטה?

זה באמת חבל, כי אחד הדברים ש"סופרגירל" בולטת בהן לטובה לעומת הסדרות האחרות זה האפקטים שלה. הם נראים ממש טוב באופן יחסי. וספציפית לגבי תעופה, אני זוכר שבתחילת העונה רואים אותה ואת סופרמן מרחפים לרגע באוויר ומדברים זה עם זו. זה היה ממש משכנע ויזואלית ורחוק שנות אור מה-CGI שיש בפלאש לדוגמא. אפילו בקרבות ובסצנות אקשן רוב מה שהיא עושה זה לעמוד במקום ולבהות במשהו כדי שיוסיפו לה אחר כך אפקטים של ראיית חום. באמת שחבל לי שלא מבליטים את שאר הכוחות הפיזיים שלה. אם עשו את זה בנייניטיז *בכל פרק* הם יכולים למצוא דרך לעשות את זה גם היום.

גלידה: ושמישהו יגיד למגי ואלכס שבישראל גלידה טבעונית… נקראת פשוט גלידת פרווה.

ציון: 3.5