ביל מארי, דן אקרוייד, הארולד רמיס וארני הדסון. שמות שבזמן שגדלתי (שנות התשעים, אין מה לעשות אני לא כזה זקן) לא אמרו לי הרבה ולא רצתי לקולנוע לראות כל סרט שלהם. הפעם היחידה שבאמת למדתי להכיר את הרביעייה הזו הייתה כשראיתי (בוידאו) את "מכסחי השדים" של אייבן רייטמן. 4 מדענים (או יותר נכון שלושה מדענים ומובטל מתלמד) שיוצאים להגן על ניו יורק מרוחות רפאים. זה היה מצחיק, זה היה מלא במשפטים מגניבים שאפשר לשנן, ומסתבר שזה הפך לאחד מסרטי הקאלט/מד"ב/קומדיה. קצת יותר מ30 שנה אחרי צאת הסרט הראשון, הבמאי פול פיג ("מרגלת", "מסיבת רווקות") מציג לנו את הגרסה שלו לסיפור, שוב עם קאסט מצוות "סאטרדיי נייט לייב", אבל הפעם, בטון נשי.

ד"ר ארין גילברט (קריסטן וויג) ודוקטור אבי יאטס (מליסה מקארטי) הן שתי מדעניות שיצאו לחקור את העולם העל טבעי ואפילו כתבו על זה ספר. אולם עם הזמן, השתיים, שהיו חברות טובות, התרחקו זו מזו, בזמן שארין החליטה להפוך למדענית "רצינית". כאשר ארין מבינה שעברה רודף אותה, והיא נתקלת ברוח רפאים אמיתית, היא מחדשת את הקשר עם חברתה מן העבר (והנה לכם דרמה בין חברות). בלוויית ג'יליאן הולצמן (קייט מקינן), מדענית מעט – סליחה, מאוד אקסצנטרית, מגלות השלושה את קיומן ואיומן הממשי של רוחות רפאים על העיר ניו יורק ויוצאות להגן עליה מפני האיום העל טבעי.

אל השלישייה מצטרפת פאטי טאלון (לסלי ג'ונס), שעובדת כאשת מודיעין בתחתית הניו יורקית, מכירה כל פינה בניו יורק וחווה מפגש אישי ולא נעים עם רוחות רפאים. אז כן, מדובר בהרכב נשי לחלוטין, כאשר וויג על תקן מארי, מקארטי על תקן אקרוייד, מקינן על תקן רמיס המנוח וג'ונס על תקן הבדיחה הגזענית התורנית (או על תקן הדסון עם תרצו). ההיפוך המגדרי דורש גם שמהזכירה של הצוות (שגולמה ע"י אנני פוטס) תוחלף במזכיר. והפרס על התפקיד הכי מבדר בסרט הולך ל- קווין! (כריס המסוורת'), בחור יפה תואר אך… לא התפוח הכי מבריק על העץ. לצד בדיחות בית השימוש של וויג ומקארטי וההומור הפרוע של מקינן (מצטער ג'ונס, לא הצלחת להצחיק אותי יותר מדי) המסוורת', בתור קווין פשוט גלגל את הקהל ואותי מצחוק כל פעם שהיה על המסך.

הבעיות של הסרט מתחילות ברגע שהוא מתנתק מהקומדיה. העלילה מנסה לדחוס מאפיינים משני סרטי המקור על ידי הצגת הגורם האנושי שמנסה להביא את האפוקליפסה הקרבה בעזרת רוחות ושדים. כן… מה שלא עבד "במכסחי השדים 2 " נמצא כאן ובכמות לא מבוטלת. העיסוק בנבל אנושי הופכת את העלילה למאוד "סקובי-דואית", וצורתו הסופית של האיום (בלי הרבה ספוילרים) נראית כאילו נלקחה היישר מ"הסיוט שלפני חג המולד". במשפט אחד- "מכסחות השדים" כתוב ומקושט יותר מדי במאפיינים של סרטים אחרים, כך שקשה לו לעמוד בזכות עצמו.

מעבר לנקודות החיזוק בפן הקומי, פיג משתמש ב"סוחט האמוציות" האולטימטיבי, קאמיאוז מן העבר. וכן, בדרך כזו או אחרת כמעט כל שחקן ודמות אייקונית מסרטי המקור מופיעה כאן (אם כי לא משחזרת את אותה דמות מן העבר). האחיזה הזו בחומר המקור מרגישה מאוד נכונה, וגם מעניקה לו לגרסה החדשה את מקומה בסדרת הקאלט, ואפילו דוחסת אותו במדד האיכות בין הראשון שהיה מצוין, לשני שאנשים מעדיפים להתעלם מקיומו.

אין ספק שמסע ההשמצות שקדם לסרט (ואף מקבל בו איזכור משעשע מאוד) היה מוגזם. כן, לא מדובר בסרט מהפכני, קורע או מסחרר, אבל בהחלט מהנה, מצחיק ומעט בלתי נשכח. הדבר שבוודאות יצאתי איתו מהסרט, היא העובדה שכריס המסוורת' לא רק יודע להיות בובת קן, אלא גם יכול ממש לעבוד בקומדיות, וכמה שיותר.

ציון: 3.5