ביקורת, "אגדות המחר", עונה 2, פרק 14 – צילום ירח

זה כבר כמה וכמה פרקים שאני לא נהנית מהצפייה ב"אגדות המחר". העונה השנייה התחילה כל כך טוב אך התדרדרה לחלוטין וכעת הגענו למצב שבו כל פרק יותר מאכזב מקודמו.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

ריפ-האנטר היה נבל נהדר. הוא היה מרושע בצורה הכי כייפית שיש ועכשיו הוא חזר להיות הבריטי הבכיין שלאף אחד אין כוח אליו יותר. כל הפרק הוא מרחם על עצמו, מקנא בשרה שמפקדת על הספינה הרבה יותר טוב ממנו ולא מצא את מקומו. ובצדק, נכון לעכשיו אין לו שום תרומה בעלת ערך לצוות לא משנה כמה שרה רוצה לסובב את זה לכיוון חיובי.

ואם אנחנו מדברים על נבלים נהדרים, איאוברד ת'ואן היה ה-נבל ב"הפלאש". נכון שהוא היה יותר מעניין עם הפרצוף של ויילס אבל השנאה היוקדת שלו לבארי והדבקות שלו במטרה תמיד עשתה אותו לאויב ראוי. עכשיו, כשהוא נואש להציל את עצמו ואת חייו, הוא פחות נבל-על ויותר… ובכן… סתם מנייאק. וגם כזה בקושי.

Legends of Tomorrow, Moonshot 10

בפרק של השבוע הוא (או יותר נכון, הכותבים) החליט להראות לנו את הצד האנושי שלו, שיש כאן בנאדם עם רגשות ופחדים מאחורי כל המסע לשינוי הגורל ורצף הזמן והוא גם ממש ממש חכם. אולי זה בגלל שהוא בא מהעתיד ושם מסתבר לומדים להיות אסטרונאוטים בבית ספר יסודי או בגלל שיש לו באמת כשרון ויכולות מדעיות יוצאות מן הכלל. אותי הוא הצליח לשכנע, לפחות לכמה רגעים, שהוא וריי יכולים לעבוד כצוות לא רע בכלל, לו הנסיבות היו שונות כמובן.

אך קשה להתרשם מהיכולות המדעיות של ת'ואן כשכל דמות שניה בצוות פתאום מבינה בצורה אקדמאית מתקדמת הסתברויות מדעיות וחישובי חלל. בהתחלה רק פרופסור שטיין, ריפ וריי היו המדענים שבצוות אבל עכשיו פתאום שרה מבינה חישובים ומושגים שהרבה מעבר לבינתה ואני לא רוצה לצאת סקסיסטית או משהו אבל אני ממש לא קונה את זה.

Legends of Tomorrow, Moonshot 04

נכון ששרה עברה לא מעט מאז ימיה כהחברה הבלונדינית, הלא כל כך חכמה, של אוליבר קווין, וכן היא עברה הכשרה מאסיבית של ליגת המתנקשים (פעמיים!), נולדה מחדש, טיילה לעבר ולעתיד והפכה להיות הקפטן של הספינה, אבל עדיין, היא לא אמורה פתאום להבין נוסחאות מתמטיות/פיזקליות רק בגלל שהיא שינתה תפקיד.

בכלל, ככל שהסדרה מתקדמת ככה נראה שהם יותר ויותר מתרחקים מהמטרה המקורית שלהם וזה לתקן את הטעויות בזמן שהם בעצמם יצרו. כל כך הרבה השתנה שאין שום סיכוי שבעולם שהעתיד שלהם יראה אותו הדבר.

Legends of Tomorrow, Moonshot 07

אם בארי אלן שינה את החיים של כולם כשהוא יצר את פלאשפוינט לא ייתכן שקו הזמן בו קבוצה של כמעט 10 אנשים שנוסעים הלוך וחזור בו ועושים מלא שינויים לא יגיע עם השלכות. הרי הם בעצמם מזכירים שאסור להם לעשות החלטות לטובת המשפחה שלהם אלא לטובת שמירת רצף הזמן.  אבל, גם שטיין, שרה, אמאיה וניית' כבר ביצעו שינויים קטנים וגדולים שאמורים להחזיר אותם לעתיד אחר לגמרי.

נכון, אנחנו לא אמורים לחפש הגיון בלתי מתפשר בסדרה שמתעסקת במסע בזמן, אבל גם לזה ישנם חוקים מסוימים והכותבים מתעלמים לחלוטין מכל החוקים האלה ולא פעם ולא פעמיים מתעלמים מחוקים שהם עצמם המציאו וביססו כבר בסדרה, וזה כבר גובל בזלזול.

מעבר לכך שכל פעם נחמד לראות את האגדות לבושים בבגדים מגניבים מאותה תקופה אליהם הם מגיעים, העלילה לא באמת מתקדמת לשום מקום ואני מתחילה לאבד סבלנות בציפייה שמשהו מעניין יקרה שם וחבל כי היה כל כך הרבה פוטנציאל לעונה הזאת.

ציון: 2
ratings-tv-2

2 thoughts on “ביקורת, "אגדות המחר", עונה 2, פרק 14 – צילום ירח”

  1. סדרה מעולה לדעתי, רמת המודעות העצמית בה היא גאונית, כנראה שאת לא ממש מבינה את הקונספט של הסדרה אם לא התמוגגת מהשירה של פרופ שטיין, או מההערות הקורעות של ריי ושאר חברי הצוות!
    ברור שהם עושים שמות בקו הזמן ולא נראה לי שממש אכפת להם כי, שוב, הם מודעים לרמת המד״ב הלא הגיוני שהסדרה הזאת מנפקת ופשוט זורמים איתה.. סוג של ריק ומורטי שכזה…
    לא צריך לקחת אותם ברצינות מדי כמו שהם לא לוקחים את עצמם ופשוט להנות מהשחקנים המעולים שבסדרה!

    1. ברור שאני מעריכה את השירה של שטיין והבדיחות של ריי אבל זה לא מספיק כדי להחזיק עלילה. הקונספט של הסדרה משתנה מעונה לעונה ואפילו לפעמים מפרק לפרק אז קצת קשה להגיד שלא מבינים אותה. מודעות עצמית זה חשוב אבל זה לא אמור להחליף עלילה.

השאר תגובה