אני מודה שהמחשבה הראשונה שלי היתה פשוט להעתיק את הביקורת על החלק הקודם בסדרה שכתבתי לפני 4 שנים (איך הזמן עובר), אבל אחרי שחלפו כמה ימים מהצפייה בחלק הרביעי, אני חושב שלסרט שעושה את הכל על טהרת ה”הרבה יותר” מגיע בהחלט שאשקיע בו יותר.
להמשיך לקרוא האושר הוא אקדח טעון – ביקורת על “ג’ון וויק: חלק 4”
אז הבמאי דיוויד לייץ’ אוהב רוצחים שכירים. מאוד אוהב. כל כך אוהב שכל סרט שהוא ביים ו\או הפיק עד עכשיו עסק ברוצחים שכירים.
לא מאמינים לי? בבקשה: רוצח שכיר שמאוד קשור לכלב שלו (“ג’ון וויק”, שלייץ’ ביים יחד עם השותף צ’אד סטלסקי), רוצחת שכירה-מרגלת בלונדינית (“פצצה אטומית”), רוצח שכיר עם פה גדול (“דדפול 2”), רוצח שכיר לשעבר שהחבר הכי טוב שלו הוא צייד ראשים (“מהיר ועצבני: הובס ושו”), סתם רוצח שכיר בפנסיה (“סתם אחד”) ורוצחת שכירה עם מצפון (“קייט”)
עכשיו קחו את כל האהבה הזו לרוצחים שכירים, תכפילו באינסוף וקיבלתם את “רכבת הקליע” – סרט שמורכב כולו ממלאנ’תלפים רוצחים שכירים שמנסים להרוג אחד את השני, בדרכים מקוריות ככל האפשר. אה. והם על רכבת מהירה בלי יכולת לרדת.
לייץ’ היה בעברו פעלולן ומתאם פעלולים באינספור סרטים והסרט הזה הוא אולי הכלי האולטימטיבי עבורו להראות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לשסות שחקנים ופעלולנים אחד בשני כדי שיפליאו במכותיהם בצורה המרהיבה ביותר האפשרית.
להמשיך לקרוא תומס הקטר וחבריו הרצחניים -ביקורת על “רכבת הקליע”
רוב הסיכויים הם שכולם אוהבים את קיאנו ריבס. הוא כנראה לא השחקן הגדול של דורנו, אבל משהו בשקט שהוא מקרין, ההתנהגות המאוד לא הוליוודית שלו והידיעות הכמעט סדירות על הנדיבות שלו גורמים לחיבה לא מבוטלת כלפי האיש. למרות כל זה, קיאנו אף פעם לא הצליח לשכנע אותי שהוא שחקן עם מנעד הבעות רחב. הוא תמיד היה נראה לי קצת…”עצי”. אך פעם בכמה שנים קיאנו מצליח ליפול על תפקיד שתפור בדיוק על מידותיו כשחקן, הסרט הופך ללהיט היסטרי שהופך לסדרת סרטים.
בסוף שנות השמונים למשל זה היה התפקיד של טד “תיאודור” לוגן ב”הרפתקה המצוינת של ביל וטד (שהחלק השלישי שלו מצטלם בימים אלה), בתחילת שנות האלפיים זה היה כמובן ניאו ב”מטריקס” (שאולי ימשיך בלעדיו בעתיד) ולפני 5 שנים סרט האקשן הצנוע “ג’ון וויק” שריסק קופות והפך ללהיט מטורף, בבימויו של הפעלולן לשעבר צ’אד סטלסקי (יחד עם דייויד לייץ’). עכשיו מגיע החלק השלישי בסדרת הסרטים האולטרה אלימה ומנסה לעלות את הרף באקשן חסר מעצורים שהציגו שני החלקים הקודמים.
האם זה מצליח? ובכן, התשובה מורכבת (וכוללת מספר ספויילרים לסרט):
להמשיך לקרוא ביקורת, “ג’ון וויק 3: פאראבלום” – מסובך לספור גופות, קל לספור כסף
אנחנו שנייה לפני סוף חודש יולי, וזה זמן מצוין להושיב את כל צוות האתר (שמונה למעלה מ-10 אנשים) ולברר מהו הסרט הטוב ביותר שהוקרן בבתי הקולנוע בחצי הראשון של 2017. שימו לב, הכוונה היא לסרטים (סרטי ז’אנר, מדע בדיוני, פנטסיה, קומיקס) שהוקרנו בישראל בבתי הקולנוע במהלך חודשים ינואר – יוני (מה שאומר, למשל, ש”ספיידרמן: השיבה הביתה” לא נכנס לרשימה הזו, כי הוא הוקרן בתחילת יולי. עם זאת “אמונת המתנקש” שיצא בארצות הברית בדצמבר 2016, עלה בישראל רק בתחילת ינואר 2017 ועל כן נכנס לרשימה).
להמשיך לקרוא הסרטים הטובים ביותר במחצית הראשונה של 2017 על פי בחירת צוות מולטיוורס
כששמעתי לראשונה על סרט אקשן חדש בכיכובו של קיאנו ריבס אודות מתנקש קטלני, לא כל כך התרגשתי. ריבס לא בדיוק הצליח בעשור האחרון להשתחרר מתבנית “המטריקס” שיצר לעצמו, שלא לדבר על יכולת להחליף הבעת פנים (למתי כספי יש יותר הבעות) כך שהמילה בנאליות הייתה דיי צמודה לכל פרויקט שהיה מעורב בו, ולכן חוסר העניין שלי.
מה גם שבאותה שנה בערך יצא “ג’ק ריצ’ר” בכיכובו של טום קרוז ושני הסרטים יצרו אצלי בלבול מאוד גדול. ובכל זאת, כדי להיות מוכן לפרק השני, מצאתי את עצמי צופה בהופעתו הראשונה של מר וויק על המסך… ואוו זה היה כיף!
להמשיך לקרוא ביקורת, “ג’ון וויק 2”- פה קבור הכלב, וכל מי שקשור אליו
