רוב הסיכויים הם שכולם אוהבים את קיאנו ריבס. הוא כנראה לא השחקן הגדול של דורנו, אבל משהו בשקט שהוא מקרין, ההתנהגות המאוד לא הוליוודית שלו והידיעות הכמעט סדירות על הנדיבות שלו גורמים לחיבה לא מבוטלת כלפי האיש. למרות כל זה, קיאנו אף פעם לא הצליח לשכנע אותי שהוא שחקן עם מנעד הבעות רחב. הוא תמיד היה נראה לי קצת…”עצי”. אך פעם בכמה שנים קיאנו מצליח ליפול על תפקיד שתפור בדיוק על מידותיו כשחקן, הסרט הופך ללהיט היסטרי שהופך לסדרת סרטים.
בסוף שנות השמונים למשל זה היה התפקיד של טד “תיאודור” לוגן ב”הרפתקה המצוינת של ביל וטד (שהחלק השלישי שלו מצטלם בימים אלה), בתחילת שנות האלפיים זה היה כמובן ניאו ב”מטריקס” (שאולי ימשיך בלעדיו בעתיד) ולפני 5 שנים סרט האקשן הצנוע “ג’ון וויק” שריסק קופות והפך ללהיט מטורף, בבימויו של הפעלולן לשעבר צ’אד סטלסקי (יחד עם דייויד לייץ’). עכשיו מגיע החלק השלישי בסדרת הסרטים האולטרה אלימה ומנסה לעלות את הרף באקשן חסר מעצורים שהציגו שני החלקים הקודמים.
האם זה מצליח? ובכן, התשובה מורכבת (וכוללת מספר ספויילרים לסרט):
להמשיך לקרוא ביקורת, “ג’ון וויק 3: פאראבלום” – מסובך לספור גופות, קל לספור כסף ←