שני חברי צוות האתר, גל פלודה וטל מיכלס הלכו לראות את “האלמנה השחורה” ובעוד שניהם היו באותו אולם, באותו זמן, באותו סרט, כל אחד יצא עם חוויה שונה בתכלית, וביקורת שונה בתכלית. הביקורת של טל, המאוד חיובית, גל לא אהב (בלשון המעטה). ראש בראש, כפי שלא היה קיצוני כל כך בתולדות האתר שלנו.

היא הופיעה לראשונה בגרסתה הקולנועית כדמות משנה בסרט “איירון מן 2” ומשם החלה נטשה רומאנוף (סקארלט ג’והנסון), הידועה בכינוייה “האלמנה השחורה”, לטפס אל התודעה הציבורית כאחת מגיבורות העל המסתוריות, המסקרנות והנערצות ביותר בעולם. בהקבלה מדהימה לדמויות כמו “וונדר-וומן” ו”סופר-גירל”. דמותה בקומיקס, שהופיעה לראשונה בשנת 1964, לא בדיוק הייתה מוכרת או אהודה, כדמות קומיקס בכלל וכדמות נשית חזקה בפרט, כך שההערצה הגוברת הייתה בהחלט הישג משמעותי עבור הדמות, השחקנית וסטודיו.

ב-2012 עם צאת “הנוקמים” הראשון, ג’והנסון הרימה את הדמות לגבהים שלא חלמו עליהם במארוול, והשאלה שהחלה לצוף בין מאות אלפי המעריצים היא “מתי נזכה לראות סרט סולו של האלמנה”? מנהל האולפנים של מארוול, קווין פייגי, שמר את השאלה הזו יותר מעשור תחת הכובע, ואפילו מגיפה עולמית לא מנעה את צאת התוצר הסופי.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

את “האלמנה השחורה” ביימה קייט שורטלנד, שלמרות שנסיונה לא רב בתחום, הוכיחה שהיא יודעת לשחק עם הגדולים תוך כדי שהיא שומרת על מה שחשוב עבורה ביצירה, ורואים זאת. כל הרעיון מאחורי סרט שכזה הוא לא רק לספק סרט אקשן טוב או להוסיף חלק בפאזל האין סופי של מארוול, הרעיון היה גם לתת במה לאג’נדה החברתית של העצמה נשית. בניגוד לסרטי גיבורות כמו “וונדר-וומן” או “קפטן מארוול”, “האלמנה השחורה” עושה זאת בצורה חלקה, קלילה, לא דוחפת לגרון, קולעת בול ולוחצת חזק על הפצע הכואב.

הסרט מתרחש בין עלילות הסרטים “מלחמת האזרחים” ו-“מלחמת האינסוף”. לטובת החדשים כאן נסכם: לאחר מחלוקת בין חברי “הנוקמים” נטשה מוצאת עצמה בורחת מרשויות החוק ומנסה לאחד את משפחת גיבורי העל שלה. במהלך שהותה מתחת לרדאר, עברה של נטשה מתנגש בחייה בעוצמה כאשר אלמנה שחורה נוספת, ילנה בולובה (פלורנס פיו) מבקשת את עזרתה בשחרור חברותיה לצוות המרגלות-מתנקשות, הנשלטות ע”י גנרל אכזרי תחת מעטה של צללים.

השתיים חוברות לצוות הישן שלהם מהימים לפני עריקתה של נטשה לארצות הברית. חברי הצוות כוללים את אלכסי שוסטקוב- השומר האדום (דייויד הארבר) שהוא הגרסה הסובייטית לקפטן אמריקה, ומלינה ווסטקוב (רייצ’ל וייז) אלמנה שחורה וותיקה. בדרכם להביס את הגנרל הרשע (ריי ווינסטון) הם ניצודים על ידי טאסקמאסטר המסתורי, לוחם עילית המסוגל לחקות כל מהלך שהיריב מציב בפניו.

בניגוד מוחלט לציפיות שהיו לי, מסרט של דמות “משנית” ולא אהודה במיוחד, אחרי עשר הדקות הראשונות ישבתי בכיסא, התפקסתי על המסך והגוף שלי החל להגיב לקצב של האקשן בשילוב פס הקול של סצנת האקשן הראשונה. כשסרט, ולא משנה על מה הוא, מתחיל עם משהו שמושך את הצופה אל תוך החוויה, ברור בצורה חד משמעית שיש כאן רף איכות גבוה. ולאורך כל הסרט יש שילוב דינאמי ואורגני לחלוטין של רצינות ואקשן לצד הומור ושטותניקיות שאופיינית דווקא לסרטים היותר קלילים של מארוול.

גם ג’והנסון וגם פיו מצליחות לרגש ולהצחיק לסרוגין ועוברות ממש כמו זיקית ממצבים רציניים ודרמתיים למצבים קלילים ומהנים. הארבור בדמותו של השומר האדום הוא האתנחתא הקומית של הסרט והוא עושה זאת בצורה יוצאת מן הכלל (אם כי גם הוא מצליח ללחוץ על כפתור הרגש). וייז כרגיל  משחקת נפלא גם במעט שהיא עושה כאן וריי וינסטון פשוט יושב על הדמות שלו בצורה מצמררת ומושלמת. דווקא הוא שמגלם דמות דיי פלאקטית של גנרל שוביניסט ואלים, יוצר ניגודיות מושלמת לדמות המתפתחת של ג’והנסון שנבנתה לנו מול העיניים במשך עשור עם התחלה אמצע וסוף (כאשר עכשיו בעצם אנחנו צופים בהתחלה).

לצד משחק מצוין יש גם אקשן מצוין שנע בין מרדפי מכוניות בנאליים אך נתמכי הומור, לבין מפולות שלגים וסצנות קרב בצניחה חופשית. ולא פחות חשוב, הסרט יודע גם מתי לדומם מנועים ולעבור לנגן על הרגש. נחזור ונאמר שיש כאן מסר של העצמה נשית, ושוב בניגוד לדרך בה ניסו לבטא אותו באותה הדרך בדיוק בסרטים כמו “המלאכיות של צ’ארלי” האחרון, “האלמנה השחורה” מבצעת את העברת המסר בצורה חלקה, אורגנית, תוך כדי גלגול הסיפור האישי של נטשה, דרך הסיפור של שאר האלמנות והמאבק בגנרל.

אפילו קיים חילוף-מיגדרי לאחת הדמויות בסרט (שבדרך כלל אני לא מתלהב מהרעיון) שנעשה בצורה חכמה, אם כי צפוייה, ולא פוגע עלילתית בסרט או מבחינת הקניין הרוחני לקומיקס. מסר חד ברור ונכון! ולא עוד איזה אמירה פוליטיקלי קורקטית שנדחפת לגרון. כמובן רצוי להישאר אחרי הכתוביות לסצנה שפותחת לנו עידן נוסף ביקום הקולנועי של מארוול, ולא לדאוג, שינוי לוחות הזמנים של הפרוייקטים בעקבות הקורונה לא השפיע על רצף העלילה.

“האלמנה השחורה” הוא סרט מצויין על כל סך חלקיו.

ציון סופי: 5