היה שבוע טוב באגף הקומיקס ובמקום ביקורת אחת, אנחנו מעלים ארבע ביקורות קצרות על חוברות שיצאו לאחרונה, הפעם שתי חוברות סופרמן מיקום DC ושתי חוברות מיקום מרוול. עידן בז'רנו על אקשן קומיקס 979 שמתחילה קשת סיפורית חדשה, בעוד עידן גואטה על סופרמן 22 שממשיכה את קשת הסיפור Black Dawn, בנייה שגיב ממשיך לעקוב (אבל פחות להתלהב) מהסדרות החדשות של האקס-מן ואלון רוזנבלום על החוברת הראשונה של הכותר Secret Warriors שמושפעת מאירועי סיקרט אמפייר.
Action Comics #979 – כתיבה: דן יורגנס, אומנות: פאטץ' זירצ'ר, הוצאה: DC קומיקס
החוברת מתחילה קשת סיפורית חדשה שנקראת "הנקמה". למעשה, הסיפור הזה מחבר את כל החלקים שנשזרו בסיפורים הקודמים, אם זה הופעתו של האנק הנשו בגוף חדש (בגלל שינויי המציאות), מוגול (שהופיע בקשת הראשונה של חוברות Trinity), בלאנק שהיה כלוא במבצר בהימליה והנבל המסתורי שהופיע בחוברות האחרונות ברקע והחייה נבלים ותיקים כמו "המשמיד" (Eradicator) ומטאלו.
רק בסוף החוברת הקודמת גילינו שאותו נבל הוא האנק הנשו, שעבור מי שלא מכיר, היה הסייבורג-סופרמן שהופיע לאחר "המוות" של סופרמן בתחילת שנות ה-90. אותו האנק הופיע אף קודם בחוברות בתור אסטרונאוט שהשתגע. סייבורג-סופרמן הפך לאחד האויבים החזקים ביותר של סופרמן ואף השפיע רבות על יקום DC ובעיקר על הגרין לנטרנס. זוהי חזרה למקורות הראשוניים של הסייבורג-סופרמן שכן בניו-52 נתנו לו סיפור אחר לגמרי. בחוברת הזו אנו מבינים מדוע הנשו גייס את כל הנבלים בחוברות האחרונות ומה הוא מנסה להשיג.
בתור אקספוזיציה החוברת מאוד מעניינת ונתנה רקע לא רע. הכתיבה של יורגנס מצוינת וקולחת והאומנות של פטץ' זירצ'ר 0מעולה וזרקה אותי לחוברות סופרמן של סוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000.
בתור פתיחה לקשת חדשה הייתי נותן ציון 4 מתוך 5 (עידן בז'רנו)
Secret Warriors #1 – כתיבה: מתיו רוזנברג, אומנות: חאוויר גארון, הוצאה: Marvel קומיקס
עם פתיחת אירוע Secret Empire עליו כתבנו לא מעט, מתחילה, שוב, סדרת Secret Warriors. את הסדרה כותב מתיו רוזנברג שעושה עבודה נהדרת בחוברת הראשונה בכך שהוא גם מניח את הקרקע לקוראים חדשים, גם מצליח להרכיב חבורה של גיבורים שלא פעלו קודם יחדיו וגם מצליח לייצר עניין שיגרום לי לחזור לחוברת מספר 2# כדי להבין לאן הסיפור הזה הולך.
החוברת מחולקת לכמה זמנים, קצת לפני שהידרה, כשבראשם קפטן אמריקה, חושפים את הקלפים שלהם ומשתלטים כל יקום מרוול, וחלק שני, אחרי שהידרה כבר השתלטה על העולם (באיזו מידה אנחנו לא מצליחים להבין מהחוברת). הסוכנת דייזי ג'ונסון, קוויק, אותה אנו מכירים בעיקר מסדרת הטלוויזיה "סוכני שי.ל.ד" יוצאת למשימה להצלת ה-Inhumans, עכשיו כשמשפחת המלוכה נמצאת בחלל החיצון (על עלילותיהם ניתן לקרוא בסדרה Royals). לעזרתה מגייסת קווייק את מיס מארוול הצעירה ואת מון-גירל הצעירה יותר וחברה הטוב Devil Dinosaur.
אין הרבה הפתעות בסיפור, כמו כל חוברת שעוסקת בגיבוש קבוצה, נמצא חילוקי דעות בהתחלה וקללות וכמובן משפטי ה"אני לא צריכה אתכם". אבל רוזנברג מנתב את הסיפור בצורה מעניינת וכל פעם חושף לנו את הצעד הבא של התוכנית, מה בעצם דיייזי רוצה, מה המטרה שלה, את מי היא מחפשת ועוד, כל פעם אנחנו מגלים פרט חדש.
החוברת מצליחה אפילו לספק לנו כמה קטעי אקשן נחמדים והאומנות של חאוויר גארון מתאימה מאוד לסיפור, הקטעים של Devil Dinosaur בחוברת הם נהדרים. לזכותו של רוזנברג ייאמר שהוא לא מנסה בכוח להוציא כל שלושה פאנלים איזה פאנץ' ליין, או אמרה מתחכמת, אלא הולך על קו די סטנדרטי שמעניק אנושיות לסיפור ולדמויות. הכותר הזה מצטרף לכותרי מרוול שמציבים נשים (ובמקרה הזה ילדות) בקדמת חוד החנית של קבוצות גיבורי על ורוזנברג, עושה זאת בצורה מכובדת ולא כזו שמרגישה מאולצת.
בתור פתיחה לכותר חדש, הייתי נותן ציון של 4 מתוך 5 (אלון רוזנבלום)
סופרמן #22 – כתיבה: פיטר תומאסי ופטריק גליסון, אמנות: דאג מאנקי, הוצאה: DC קומיקס
זו החוברת השלישית בקשת הסיפור Black Dawn, שהתחילה כחקירה של באטמן ורובין בעקבות תיאוריה של באטמן לגבי משהו שמגביל את הכוחות של סופרבוי, והמשיכה עם חטיפה של באטמן, איש-דיו מסתורי שנראה שאחראי להכל, התקפת מפלצות על העיירה, ותושבים "רגילים" שחושפים יכולות-על באופן מפתיע.
באווירת הביזאריות הכללית שנבנית כאן, החוברת הנוכחית ממשיכה את הסיפור מנקודת המבט לויס ליין, שחוקרת את ההיעלמות של סופרמן, סופרבוי, באטמן ורובין, ומגלה שעוקבים אחרי הבן שלה מתוך בניין העירייה. לא עובר מספיק זמן ולויס מוצאת את עצמה תחת התקפה של כמה מתושבי העיירה שהיא מכירה שמופיעים אצלה בבית במטרה ללכוד גם אותה. היא מצליחה להימלט בבאטמוביל ונעצרת על ידי השכן החלבן המקסים שמפרק (טלקינטית) את הבאטמוביל ועוצר את המנוסה של לויס. הוא פחות מקסים כרגע.
החוברת מסתיימת כשסופרמן מגלה את המיקום בו מוסתר באטמן שנחטף ומגלה שבאטמן הוא לא היחיד…
בתור המשך לסיפור החוברת הזו הייתה בסדר גמור, נעשה בה שימוש באלמנטים מחוברות קודמות (בהחלט מומלץ לקרוא את הקשת הסיפורית הזו) וזה יצר את ההמשכיות שאני כל כך אוהב שעוקבים אחריה.
האווירה הביזארית רק מתעצמת, ונראה שאנחנו הולכים לגלות שמשהו באמת חוסם את הכוחות של סופרבוי, השאלה אם הדמויות שלנו ישרדו את הדברים שמנסים לעצור אותם… (ברור שכן). האמנות של דאג מאנקי נהדרת, כתמיד.
סך הכל, 4 מתוך 5 (עידן גואטה)
אקסמן בלו #3 – כתיבה: קולן באן. אומנות: חורחה מולינה. ריי אנתוני הייט. הוצאה: MARVEL
בחוברת הזאת הצוות פוגש בנבל אקס-מן וותיק שמנסה לשכנע אותם להצטרף אליו, וכמו שהיה עם מגנטו בחוברת הקודמת, היה קצת קשה לי לקבל את זה, ובאיזו מהירות זה נעשה. הרעיון נחמד, אבל הביצוע מזורז מדי. קולן באן מזרז ככה את רוב הסדרה והתוצאה, למרות שאינה אסון, היא מבולגנת.
אני ממש לא מעריץ של הצוות המקורי הזה של האקס-מן (כלומר את הגרסה הזאת שלהם), אבל עם זאת, אני שמח שמארוול מנסים להחזיר את האקס-מן למרכז הבמה, ולכן אני מוכן לתת להם צ'אנס נוסף. למרות שהאומנות מאוד יפה, והעלילה מעניינת, ויש אפילו רגעים נחמדים של הדמויות השונות. עדיין, בסופו של יום, הסדרה מרגישה קצת ריקה וחסרת רגש, אבל אם פוטנציאל להשתפרות. אני עדייו לא מוותר עליה.
ציון 3. (בניה שגיב).
