השבוע יצא לאקרנים הסרט החדש ביקום הקולנועי המורחב של DC – “יחידת המתאבדים” שיש כאלה שיקראו לו “יחידת המתאבדים 2”, רק שהוא לא באמת חלק 2. כלומר, כן, אבל לא באמת. באנגלית פשוט קראו לסרט “The Suicide Squad” כדי להבדיל אותו מהסרט הקודם שיצא ב-2016, “Suicide Squad” רק שבעברית קצת יותר בעייתי לתרגם את הניואנס הקטן הזה. הסרט הזה הוא לא בדיוק סיקוול אבל קצת כן והוא גם לא בדיוק ריבוט אבל קצת כן. כדי לעשות קצת סדר צריך ללכת 5 שנים אחורה, לפיצוץ הגדול של סרטי DC ויצירת סרטי הצד שהיו אמורים להרחיב את היקום לפני שליגת הצדק של אחד, זאק סניידר, דפקה את כל העסק.
אולפני וורנר, האחראים על הפרנצ’ייז של DC, ראו כי הסרט “שומרי הגלקסיה” של ג’יימס גאן ואולפני מארוול הצליח למרות שאף אחד לא הכיר את הדמויות לפני כן ולא ממש היה קשר ליקום הקולנועי דאז. וורנר החליטו שגם הם רוצים מוצר כזה והפקידו את עיבוד הקומיקס של “יחידת המתאבדים” בידיו של דיוויד אייר, עד אז בעיקר תסריטאי של סרטים טובים יותר (למשל “זעם” בכיכובו של בראד פיט) ובעיקר טובים פחות (“חבלה” בכיכובו של שווארצנגר). “יחידת המתאבדים” של אייר היה כישלון חרוץ ביקורתית אם לא קופתית (אבל הוא זכה בפסלון האוסקר על איפור!). כל מה שיכל לא לעבוד בסרט הזה לא עבד: המשחק, הבימוי, הסיפור, הבנה של חומר המקור, האפלוליות של הסרט שנלקחה הישר מסרטי סניידר ושלא נדבר על הדרמה שהיא ג’ארד ליטו בתור הג’וקר. אישית לא הצלחתי לסיים את הצפייה בסרט.
להמשיך לקרוא ביקורת: “יחידת המתאבדים” – מופע מרהיב של מוזיקה, רעש, פיצוצים, דם וצחוק
