“פארק היורה” הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים. עם כל שאר סרטי הסדרה יש לי מערכת יחסים שנעה בין “אהבתי” ל”היה בסדר”, גם כשהעולם בחוץ בז לרובם. סטיבן שפילברג, שהשם שלו תמיד יהיה מחובר לעולם הזה, הוא גדול במאי הוליווד בפרט והעולם בכלל. אולם עם כל האהבה וההערכה והסופרלטיבים, “עולם היורה-נפילת הממלכה” הוא אכן חלק בלתי נפרד מסדרת הסרטים הזו. וכמו (כמעט) כל סדרת סרטים שמגיעה למספר 5 שלה, הוא לא טוב.
תחשבו על זה לרגע: “ספיידרמן המופלא 2” החמישי בסדרה, גרוע! “רובוטריקים האביר האחרון” החמישי בסדרה, מזעזע! “שודדי הקאריבים נקמתו של סאלאזר” – כן, מסתבר שהיו חמישה סרטים בסדרה הזו! “מלחמת הכוכבים מתקפת המשובטים” החמישי (הפקתית) בסדרה, נוראי! כמעט כל סדרת סרטים שעוברת את רף חמשת הסרטים, הופכת מושמצת (עם סיבה מוצדקת) מהסרט החמישי ומעלה. למה זה קורה? כמה סיבות: מותג לעוס על פרק זמן קצר, העדפת אקשן דרמה וקומדיה זולים על כתיבה מוצלחת, כסף על פני איכות, ועוד ועוד. הבעיה כיום בהוליווד היא, שלאולפנים לא באמת אכפת. שובר קופות הוא שובר קופות, גם אם הוא נכתב ע”י מעריץ בן 16 בלי נסיון.
המשך הקריאה כולל סופילרים לסרט:
“עולם היורה- נפילת הממלכה” רחוק מלהיות פרוייקט חובבנים. מדובר בחלק החמישי לאחד מסרטי המד”ב ושוברי הקופות הטובים ביותר בכל הזמנים, מבית היוצר של אחד מאמני הקולנוע הטובים בכל הזמנים, ומי שהגדיר את המושג “שובר קופות”. קולין טראוורו שביים את הסרט הקודם, עובר לעמדת הכותב ומפנה את הכיסא והמגפון לג” איי באיונה, מי שביים את יצירת המופת “7 דקות לחצות” (סרט נפלא שעבר מתחת לרדאר). גם טראוורו וגם באיונה אומנם “טריים” יחסית כיוצרי קולנוע, אך במעט שעשו, עשו טוב, ואפילו מצויין, כך שלא במקרה שפילברג בכבודו ובעצמו, מודה לצמד בוידאו המיועד לקהל לפני הסרט.
“עולם היורה”, הפארק החדיש יותר שננטש לאחר “אסון האינדומינוס” ב2015, עומד בפני אסון אקולוגי בעל ממדי הכחדה. קלייר (ברייס דאלאס הווארד), מי שניהלה את הפארק, הפכה כעת לאקטיביסטית למען הצלת הדינוזאורים העומדים בפני סכנת הכחדה. היא משכנעת את אוון (כריס פראט), מאלף הרפטורים בדימוס, להצטרף אליה ולהציל את בלו, הרפטורית השורדת האחרונה. יחד, השניים יוצאים אל איסלה נובלאר תחת החסות של בנג’מין לוקווד (ג’יימס קורמוול) מי שהיה שותפו הקרוב של ג’ון המנוד, מייסד הפארק המקורי. מהר מאוד (ואני מתכוון, מאוד מאוד) ההרפתקאה מתגלה כתרמית מצד עוזרו האישי של לוקווד, אילי מיילס (רייף ספייל) שמעוניין למכור את הדינוזאורים בעבור, ניחשתם- כסף!
כמו שאתם יכולים לנחש: עלילה לעוסה, מזורזת ודחוסה באקשן ואקספוזיציה- יש. גיבורים שטוחים שחוזרים על עצמם וכמעט לא מורגשים כמו כריס פראט- יש. נבל מרושע שרק רוצה כסף ולא מפסיק לחדד את העובדה שהוא רוצה רק כסף- אלוהים אדירים יש יותר מדי (שלושה כאלה לפחות). דינוזאורים כמפלצת מאיימת- יש, דינוזאורים כחיות חמודות- יש, דינוזאורים כאתנחתא קומית- יש (למה לכל הרוחות), דינוזאורים כדאוס-אקס- מאכינה- יש… הבנתם לאן זה הולך נכון? וכן, בעוד חלקם נראים טוב כתמיד, חלקם נראים ממוחשבים יותר מכל חיה ממוחשבת אחרת שראיתי.
בסרט יש כמה סצנות קורעות לב שרוב אוהבי החיות יזילו יותר מדמעה עבורן. דרמה בחסות הצלת בע”ח לא חסרה כאן, כמו גם השאלה הפילוסופית בה עוסק הסרט- עד כמה האדם יכול להתערב בטבע בלי להרוס אותו לחלוטין, גם ביצירה ולא רק בהריסה.
אבל! אבל גדול כמו בראכיאוסורוס אצילי! כאשר כל אלו הם חלק קטנטן בתוך מסחטת כסף גלוייה וברורה חסרת נשמה, כישרון משחק (אפילו מצד השחקן האורח ג’ף “הברה אחת” גולדבלום!), סיפור חדשני עם טוויסטים חדשניים או אפילו רעיון מקורי אחד שלא נעשה בעבר, והכל תחת השם “פארק היורה”! אי אפשר שלא להניד את הראש לצד ולפלוט meh. אפילו הלחנים הפנומנליים של ג’ון ויליאמס כמעט ולא קיימים בסרט!
כואב לי. באמת שכואב. כואב לי לראות שהוליווד לא עוצרת באדום. לא משאירה פרה קדושה אחת, בדרך להפיכה לתעשייה אפורה, קרה ומלאת חומר ריק מאיכות. כואב לי על “פארק היורה”, שעוד ב1993 הפך מסרט עם רעיון שטותי לאחת מיצירות הקולנוע הכי חשובות בהיסטוריה, והיום…היום הפך לעוד סדרת סרטים שיהיה לנו קל לשנוא בעתיד. אולי צריך לתת ל”נפילת הממלכה” זמן. אולי “החיים ימצאו דרך”. אולי…
ציון: 3
