הו ג׳יז ריק, חיכינו ארבעה חודשים שלמים מאז שהוכרזה העונה השלישית של ״ריק ומורטי״, ואז שראינו את הפרק הראשון ב-1 באפריל. ארבעה חודשים מורטי עצבים (no pun intended) בהם ג׳סטין רוילנד ודן הרמון המשיכו לעשות לנו טיזרים ופחות או יותר לחרפן אותנו עד כדי אובדן חושים. וסוף סוף הגענו לזה, סוף סוף העונה פה! בלי הפסקות, בלי להגיד ״סתם״, זה פה!
ואיך הפרק השני בעונה Rickmancing the Stone ? תלוי את מי תשאלו אני מניח.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
הפרק מתחיל פחות או יותר במקום שבו הסתיים הפרק הקודם, בת׳ וג׳רי עומדים בפני גירושין או שהם כבר התגרשו, הנקודה היא שהם לא יחד. כל אדם במשפחת סמית׳ צריך כרגע להתמודד עם המצב הקיים, מורטי לוקח את הדברים בקלילות (או שלא?), סאמר אטומה לסביבה שלה, וריק הוא… ריק.
מה שהיה יפה בפרק, ובכלל בסדרה, הוא העומק הרגשי הנסתר שלה. כן, זה נשמע קצת אבסורדי שבסדרה כמו ריק ומורטי יש איזה עומק רגשי נסתר, אבל זה נכון, כי בין כל הסוריאליזם האוונגרדי ההזוי, ובין כל הרפרנסים לתופעות תרבות אלו ואחרות, בסופו של דבר הסיפור הוא פשוט, סאמר ומורטי צריכים להתמודד עם הגירושין של ההורים שלהם.
בתור ילד להורים גרושים לא יכולתי שלא להזדהות עם שני ילדי סמית’, לפחות הגרסה בת ה-15 שלי, שרגע אחד הכל נראה בסדר ושניה אחרי אתה מייחל להיות באיזו כיפת מוות רק על מנת שתהיה לך הזדמנות לנתק למישהו את הגולגולת מהגוף. (בתיאוריה, כן?)
מעניין לראות שבמהלך הפרק, נראה כאילו סאמר, שעוברת הליך מזורז של מערכת יחסים, מקבלת עוד נופח לדמותה, שעד היום הייתה האחות המעצבנת של מורטי. העונה היא מקבלת יותר זמן מסך ועיגול של הדמות היחסית פלקאטית שהייתה בעונות הקודמות, You go Sum-Sum
אין ספק שיש המון מקום להתעסקות בנושא הגירושים ומערכות היחסים שלא צלחו, מכיוון שדן הרמון חווה עכשיו בעצמו גירושים בחיים האמיתיים, כפי שניתן לראות בקרדיטי הסיום, בהם פעם בקרדיט של חברת ההפקה שלו, Harmonious Claptrap, את הרמון ואשתו יושבים וצופים בטלוויזיה, בעונה הזאת, שקופית הסיום מכילה רק את הרמון, שיכור על הספה, תוהה מה השתבש.
אבל, מספיק עם הדיכאון והגירושין, אלו דברים שנמצאים בסאבטקסט של הסדרה, דברים שניתנים בעיקר לפיענוח ולהשקפה אישית. הפרק עצמו סך הכל נהדר, מלא רפרנסים לתרבות הגיק (כרגיל) והפעם – מקס הזועם (עם התייחסויות בולטות ל”כביש הזעם” ו”כיפת הרעם” מהטרילוגיה המקורית). שם הפרק, Rickmancing the Stone, הוא טייק על הסרט “בעקבות האוצר הרומנטי” משנות השמונים בכיכובו של מייקל דאגלס ודני דה ויטו.
היד של מורטי הזכירה לי את “יד רצחנית” (מבחינתי סרט קאלט, יש שיחלקו), מלך היקום הפוסט-אפוקליפטי הזכיר לי את ג’ופרי בראתיון ימח שמו, והאמת שבזכות צ’ארלי מערוץ היוטיוב הידוע Emergency Awesome גיליתי שכנראה מורטי וסאמר הרובוטיים הם רפרנס לווסטוורלד, שזה בכלל מגניב.
מעניין מה עוד יקרה עם סייבר-מורטי (כן! אני אקרא לו סייבר מורטי, מישהו רוצה להיכנס איתי לכיפת המוות ולריב על זה?), הוא דמות שמעלה המון תיאוריות בקרב מעריצים, נגיד, סתם זורק, מה למשל אם הוא מורטי הרשע הזכור עלינו לטובה מהעונה הראשונה? תחשבו על זה!
אני לא חושב שיש טעם לדרג את הפרקים בריק ומורטי, כי באופן כללי זו סדרה שאין אמת מידה שאפשר למדוד אותה, אם יהיו פרקים פחות טובים, תאמינו לי שאני אכתוב לכם. בנתיים, אתם מוזמנים להקשיב לרמיקס שעשה בחור מיוטיוב העונה לכינוי Chetreo ועשוי מהמונולג של סייבר-מורטי שבו הוא רק רוצה לחיות ולרוץ בנחל עם אמא שלו.