אחת התמות הברורות של "המתים המהלכים" מוכיחה עד כמה רוע מוביל לרוע ומעלה שאלות סביב מוסריותו ונחיצותו של הרוע האנושי, כפי שכבר עלה כאן לא פעם. הפרק הנוכחי, פרק היציאה לפגרה, נוגע בשאלה זו ברגעים לא מעטים, אך דווקא מצליח להבליט את הרעיון כי רוע גם יכול להוביל לפעולה, להניע אנשים לחתור להפיכה ולנסות ליצור טוב מכל מצב אליו נקלעו.
העונה הנוכחית בולטת במיוחד בחידוד וחיזוק כל אחד מהגיבורים מחדש. קו הפיתוח הזה הוא המשך ישיר לעונה השישית, בה הגיבורים תעו בדרכם ושכחו מעט את כוחם האישי והקבוצתי. ההתפזרות הפיזית זכתה לביטוי לאורך העונה הנוכחית וכעת, כשמחצית העונה כבר מאחורינו, הגיע הרגע לו ייחלנו- חיבור הקצוות המפוצלים ומעבר לשלב הבא של העונה.
אזהרה: המשך הקריאה כוללת ספוילרים לפרק:
הפרק הנוכחי הדגיש עד כמה מטלטלת הייתה החוויה הנוראה מהפרק הראשון עבור כל בני החבורה. בתוך כל השקט והבניה הממוקדת והאיטית של מחצית העונה, הסתתרו להם הכאב והזעם שיצרו מותם של גלן ואברהם ומעבר לכך, תחושת האימה וחוסר האונים שכל מובילי החבורה חוו במפגש מול ניגן ובמשברים העוקבים.
הפרק האימתי שנחקק בתודעה של כל הצופים, נחקק גם בתודעת הדמויות. רמת האלימות והרוע שהציג ניגן במפגשו הראשון עם בני החבורה הובילה ליצירת רגשות אימה ונקמה אצל כל בני החבורה עד לכדי רמה ששאלת המוסר שלהם מקבלת תוקף חדש בדמות התשובה "אין ברירה אחרת".
ייתכן כי בתצוגת הפתיחה של ניגן הוא חפר לעצמו תהום ממנה יהיה לו קשה לצאת. אותה אימה שהוא הטיל על בני החבורה והטראומה הקיצונית שהעביר אותם, הובילו לכך שכל אחד מהם בדרכו הגיע להבנה כי מוטב להקריב את חייך מאשר לחיות תחת שלטונו של ניגן.
בהמשך לכך, גם עבורנו הצופים הטראומה הייתה חזקה דיה בכדי שכמעט כל מוות אחר שנראה על פני המסך, לא ממש ישפיע עלינו ויעניין אותנו. כך מותם של אוליביה וספנסר כמעט ועובר לידינו כשכל מי שאנחנו רואים מול עינינו הוא ניגן. לא רק זאת, אלא שאל מול רמת המוחשיות והעצמה האנושית המזעזעת שהיו מנת חלקם של פרק הפתיחה, כל מוות אחר עלול לגבול בפרודיות אל מול מה שחווינו בתחילת העונה- כדוגמת המעיים הנשפכים של ספסנר בפרק הנוכחי. כן, זה מזעזע ברעיון, אבל הביצוע והמראה עצמו לא משתווים לזוועת מותם של גלן ואברהם.
יחד עם זאת, ההתרגלות למוות וסצנות הזוועה הגרפיות הובילה את עיני הצופים לחפש אחר הרגעים האנושיים העמוקים יותר בתוך הסדרה וזה בדיוק מה שיוצרי הסדרה מספקים לאורך מחצית העונה הנוכחית ובמיוחד בפרק המיד-סיזאן.
רגע בולט במיוחד מסוג זה מתרחש בין מישון למושיעה אשר חטפה. השתיים נמצאות בדרכן למחנה של ניגן, מתוך רצונה של מישון להתנקש בו. כאשר הן מתקרבות לאזור, המושיעה מציגה בפני מישון את כמות האנשים העומדים על המשמר בדרכים ומסבירה לה מדוע אין טעם שתמשיך לנסות. ברוגע, בשקט ובקלות דעת מטרידה ומעציבה, מנחה המושיעה את מישון כי יש משתיק קול בתא הכפפות. בלי יותר מידי מילים, מסגירה המושיעה את הרצון שלה למות, את החיפוש שלה אחר ישועה ואת הצורך במושיעים אמתיים.
בלי קרביים נשפכים, בלונג שוט עצמתי, אנחנו רואים את המוות של אותה מושיעה בידי מישון, כששתיהן נצפות מרחוק כצלליות בלבד. רגע זה מדגיש את הצד האנושי והכואב שבמוות לעומת הצד הגרפי שעובר לידינו. דמותה של המושיעה לא הייתה מוכרת לנו, אפילו את שמה אנחנו לא יודעים, אך מדובר במוות שנבנה רגשית ועוצב בצורה שמצליחה לגעת בנו עמוק יותר מאשר דמותו של ספנסר המלווה אותנו מהעונה חמישית. לצד זאת, הידיעה כי מישון הצליחה להרוג את אותה מושיעה בלי להניד עפעף מבליטה את אפקט הטראומה על בני החבורה. אין להם ברירה אחרת.
במקביל לכך, אנחנו עדים לתגובה דומה אצל דריל אשר מצליח לברוח מהשבי. בדרכו החוצה, נתקל דריל באחד המושיעים, אותו כבר ראינו בפרק הקודם. המושיע נראה בחור טוב, חסר אונים אשר מחויב לציית לניגן ואנשיו. על אף תחינותיו בפני דריל כי יחוס עליו וההבטחה כי לא ילשין לאף אחד על בריחתו, בוחר דריל להטיל את זעמו על הבחור האומלל ומכה בו ללא רחמים. כמו שימושו של ניגן בלוסיל בפתיחת העונה, כעת דריל משתמש באלת ברזל עד אשר מוחץ את ראשו של המושיע.
אנחנו אמנם לא רואים את הראש המנופץ, אך האקט עצמו והמצב הנפשי התבטא על פניו של דריל מביע את עצמת הטראומה שחווה ברגע שאיבד את חבריו, ובעיקר את גלן, ואת הצטברות הכעס העצור שסחב לאורך ימיו בשבי.
הרוע שהוצג על-ידי ניגן והמושיעים עבר אל דריל ואל שאר בני החבורה. אחרי תקופה ארוכה בה ניסו לחיות בשלום באלכסנדריה ולהקים עולם אופורי ואוטופי, הגיע ניגן ועורר בהם את אותו צד רדום אשר ניסו להשאיר בעברם. ייתכן והמלחמה מול ניגן תהיה הפעם האחרונה בה יאלצו להוציא את הצד האלים המצוי בהם, בעצמה חסרת מעצורים כפי שלא הציגו באף אחת מהעונות.
בינתיים, מגי הולכת וצוברת מעמד בהיל-טופ. לאחר שהצילה את המצב במתקפת הזומבים הלילית בפרק החמישי, ולאור הריונה, תושבי היל-טופ מביעים הערצה כלפיה. לא רק שהיא קשובה לצרכיהם, כמו עפרונות ודפים עבור הילדים, אלא שהיא לוקחת חלק פעיל כשווה בין שווים בלא שתידרש לכך. בתמורה, זוכה להגנת התושבים כאשר גרגורי מנסה לערער את מעמדה וגם מקבלת מהם מאכלים שונים מתוך דאגתם ותמיכתם. ההחלפה עצמה עוד לא התרחשה, אך באופן מובהק מגי צפויה לקבל את הנהגת היל-טופ לידיה.
באלכסנדריה, לעומת זאת, העניינים פחות רגועים. ניגן יושב וממתין לריק, בזמן שכולא סביבו את קארל, ג'ודית ואוליביה. שאר המושיעים מתעמרים בתושבי העיירה במלאכת אסיפת הסחורה ובמקביל ספנסר מתכנן איך לשכנע את ניגן כי יש להדיח את ריק מהיותו מנהיג, על מנת שהוא ישתלט במקומו- בעקבות דרכה של אמו המנוחה.
בסצנת השיא בה ריק ואהרון מגיעים בחזרה לאכסנדריה. ספנסר מוצא את מותו בעקבות ההצעה שלו משום שניגן אוהב יושרה והוא נזהר מאנשים מוגי לב אשר פועלים נגד המנהיג שלהם. באותו רגע, מחליטה רוזיטה לפעול ויורה לכיוונו של ניגן. הירייה פוגעת בלוסיל, ניגן נותר ללא פגע ובהתאם למשוואה "על הפעולות שלכם ישלמו חבריכם", מוצאת אוליביה את מותה. באותם רגעים ניגן זוכה לראות עד כמה היה עליו להעריך את הקבוצה של ריק ותושבי אלכסנדריה הרבה יותר מששיער. מדובר בחבורת אנשים שלא מתכוונים להתכופף בקלות למרותו של רודן אכזר. הם בכל זאת חיסלו לך מוצב שלם ניגן, לא שמת לב?
כאשר ריק מגיע לניגן הוא נדהם לגלות כמה דברים קרו תחת אפו בעוד הוא עצם את העיניים. ניגן ואנשיו עוזבים את המקום, לוקחים את יוג'ין על מנת שייצר להם כדורים ומודיעים לריק כי החוב שלהם רק גדל בעקבות רצף התקריות הזה.
אחרי הסערה מגיעה מישון בחזרה לאלכסנדריה ומבקשת מריק לפעול יחד, כפי שגם גבריאל הציג בפני רוזיטה במהלך הפרק. ריק כבר הבין זאת בעצמו, כמו שכל הגיבורים הבינו זאת בדרכם. סיומו המרגש של הפרק מציג את הביחד הזה, כאשר מגי צופה מעל חומות היל-טופ וברגע אחד מחסירה פעימה וקוראת בהתרגשות לסשה ואיניד.
ריק, מישון, קארל, רוזיטה וטרה מגיעים להיל-טופ בשוט מרהיב ומרגש. שם הם מופתעים לראות את דריל מגיח מבין בנייני העיירה, בליווי גי'זס. ריק מדגיש בפני מגי כי היא צדקה מהרגע הראשון, כאשר בסיום פרק הפתיחה קראה לכל חבריה להתכונן למלחמה. כעת ריק מבין כי אין להם ברירה אחרת ובמילותיו מבקש את עזרת של מגי להוביל איתו את המהלך הזה בו, סביר להניח, תתמקד מחצית העונה הבאה.
כעת, ערב המלחמה הממשמשת ובאה, החשיבות בפיזור הפיזי של החבורה ובבנייתם המחודשת, מקבלת משנה תוקף. ריק עדיין מנהיג את אלכסנדריה, מאחורי מגי יעמדו אנשי היל-טופ, דריל מכיר את מפקדתו הראשית של ניגן מבפנים, מישון זכתה למבט על היקף ההגנה הרחב בדרכים המובילות למפקדה, קרול ומורגן יהוו את קצה החוט לקשר עם הממלכה ואפילו טרה יצרה קשר רופף עם קהילת האמזונות שסביר כי עוד ישתלבו בהמשך המאבק.
כל שנותר הוא לחכות חודשיים עד אשר השלב השני של העונה יעלה לאוויר. אחרי שביססו לנו את היסודות המוצקים בצורה מדויקת לאורך העונה עד כה, גם אם מידי פעם היו רגעי חולשה בודדים בין הפרקים, יש לצפות כי במחצית השנייה תיבנה אסטרטגיית לחימה משותפת, מסוכנת ומרגשת שתערב את כל הגיבורים, הקהילות והחזיתות השונות.
לכל מי שהיה ספק, הלב עדיין פועם.
"המתים המהלכים" תחזור ב-12 בפברואר 2017.
ציון: 5
