הביקורת השבועית של “גות’אם” מוגשת בחסות ארנולד שוורצנגר.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים וכוויות קור!
כזכור, בפרקים שקדמו ליציאה לפגרה, אי-אז לפני שבע שנים, הבעתי את הערכתי לקו החדש אליו לקחו את ברוס וויין. הסדרה בכללותה עדיין המשיכה להרתיע אותי, אולם ברוס הפך לנקודת האור בקצה המנהרה הכה אפלה הזו. עם שובה של “גות’אם” מחופשה, ברוס לא הופיע כלל לאורך הפרק; אפשר להפוך זאת למבחן לשאר ההיבטים של הסדרה, אני מניח.
ראשית, גורדון מאבד את זה. אני לא בטוח שבהפקה יודעים לאיזה כיוון הם רוצים לקחת את ג’ים, אבל רצח בדם קר – אפילו של פושע ארור ומנוול שראוי לסבל – והתחמקות מעונש כלל לא הולמים את דמותו של מפכ”ל משטרת גות’אם לעתיד. גורדון מעולם לא היה מושלם, כבר כתבתי זאת בעבר; מיחסיו המנוכרים עם רעייתו הראשונה לטובת עבודתו, דרך בגידתו בה עם שותפה לעבודה בעת שאשתו נושאת את ילדם הבכור ועד טישטוש מעשיו של הארווי דנט בטרילוגיית האביר האפל של כריסטופר נולאן.
יחד עם זאת, ג’ים מעולם לא הרחיק לכת עד רצח. הוא כבר גרם למותו של פושע תחת הוראתו של הפינגווין והתייסר עם המעשה. אבל ניכר שככל שהוא מתקדם ומבצע מעשים נוראיים, המצפון של גורדון דוהה ולבסוף ניוותר עם סוציופת, גרוע לא פחות ואולי אף יותר מהפושעים אחריהם הוא אמור לרדוף. לכן קצת חבל לי שקפטן בארנס השתכנע מהר מאוד בצדקתו של גורדון והחליט להפסיק לחשוד בו.
הנבל החדש הראשון שהוצג השבוע, מיסטר פריז, הוא אחד המרתקים בקומיקס ובעלי סיפור הרקע המרגש, מה שמעצים את תחושת העוול שנעשה לו בגרסה הקולנועית ב”באטמן ורובין”. לשמחתי, הגרסה של הסדרה התחילה טוב, אם מתעלמים מהמראה – כפי הנראה מאוד ראשוני – שמועתק מנבל של סדרת טלוויזיה אחרת המבוססת על דמות של DC.
מרבית הנבלים, בז’אנר ובסדרה, יהיו בעלי מניעים שיציגו אותם בעיקר כפסיכופתים ללא גישה אמוציונלית עבור הצופים. ייתכן וחלקם יסתפקו ב”מגניבות”, אך ללא אופי ותוכן אמיתיים מאחוריהם, הנבלים הללו לא יותירו שום חותם לאורך זמן. מיסטר פריז הוצג כאדם נואש שעושה ככל יכולתו עבור אשתו ומחלתה הקטלנית, גם במחיר פגיעה בחפים מפשע. הוא לא אדם טוב, אלא בעל אינטרסים אישיים שמרחיק לכת למען אהבת חייו, מעוות ככל שזה יישמע.
הנבל השני, הוגו סטריינג’, מתקשר כפי הנראה למרתף הסודי אותו ראינו מספר פעמים לאורך העונה, אליו נלקחו פיירפליי עמוסת הכוויות וגופתו של ת’יאו גלאבאן. כעת הוא נחשף בפנינו דרך סיפורו של אוסוולד קובלפוט, שנלכד והודה ברציחתו של גלאבאן (תוך כדי זיכויו של גורדון) ונשלח לארקהם, שם הוא חווה קשיי התאקלמות. האסיר שעקר את עיניו במו ידיו בסיום הפרק, אחרי פגישה טיפולית עם סטריינג’, לא נראה (סליחה על ה-pun הלא מכוון) טוב עבור הפינגווין.
אודה שכשליהקו את בי.די. וונג לתפקיד סטריינג’ הייתי סקפטי, אע”פ שאני מעריך אותו מאוד מפקיד עבר. לפחות נכון להופעתו הראשונה, אני מסופק. יתרה מכך, הצליחו להביא את המראה של הדוקטור מהקומיקס מבלי לגרום לוונג להיראות מגוחך. חבל שלא עשו זאת כראוי עם פריז.
בסופו של הפרק, הסדרה עוברת את המבחן שהציבה לעצמה, בעיניי, בהצלחה יחסית. עכשיו אם רק יחזירו את ברוסיל’ה, אהיה אסיר תודה.
ציון: 3.5
– מיסטר פריז הגיח רגע לפני היציאה לפגרה, וכעת הוא מבצע את הופעתו המלאה. כמו בפרק, ויקטור פרייס ניסה למצוא תרופה למחלתו הממארת של רעייתו. בעקבות תאונה שעבר במהלך ניסוייו, הישרדותו של פרייס תלויה בטמפרטורות נמוכות קיצוניות.
– שמו של הוגו סטריינג’ הוזכר גם הוא לפני היציאה לפגרה, לפני שהופיע לראשונה. סטריינג’ הוא פסיכיאטר ומדען בעל אינטליגנציה גבוהה, שבשלב מסוים הצליח לגלות את זהותו הסודית של באטמן ואף התחזה לו.