בשנים האחרונות ראינו שני סרטי “ג’ומנג’י” חדשים, “ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” (2017) שמאוד אהבתי, ו”ג’ומנג’י: השלב הבא” (2019) שהיה פחות טוב מקודמו אבל עדיין מהנה. שני הסרטים הצליחו יפה מאוד בקופות וכעת, שנייה לפני סוף שנת 2020 הגיע הזמן לחזור 25 שנה אחורה לשנת 1995, השנה בה הגיע לבתי הקולנוע הסרט “ג’ומנג’י” בכיכובו של הקומיקאי רובין וויליאמס, שרק 3 שנים קודם לכן, דיבב את הג’יני בסרט אלאדין של דיסני.
במרכז הסרט, משחק לוח עתיק לילדים, שמטשטש את גבול המשחק עם המציאות, וגורם למשחקים בו להיות מעורבים בסכנות האורבות בג’ונגל. את הסרט ביים ג’ו ג’ונסטון, שביים קודם לכן שני סרטים לדיסני שהפכו למיני קלאסיקות, “מותק הילדים התכווצו” (1989) ו”הרוקטייר” (1991). מאוחר יותר יביים ג’ונסטון את “פארק היורה 3” (2001), ואת “קפטן אמריקה”. בסרט, לצידו של רובין ויליאמס מככבים גם קירסטן דנסט (מרי ג’יין בסרטי ספיידרמן של סם ראימי), בוני האנט (יאן אדג’קומב ב”גרין מייל” 1999, ומדבבת בסרטים רבים של דיסני), בראדלי פירס, שאומנם המשיך לשחק מאז, אבל לא ממש הפך לדמות מוכרת. הוא פיתח קריירה לא רעה בעולם הדיבובים ואפילו יכולנו לשמוע אותו בגרסת דיסני של “היפה והחיה” כצ’יפ, הספל תה השבור.
כש”ג’ומנג’י” יצא לבתי הקולנוע, הוא זכה לביקורות חלשות, ולהצלחה קופתית לא רעה. הוא גרף 263 מיליון דולר בקופות אל מול תקציב הפקה של 65 מיליון דולר, והיה הסרט העשירי ברשימת שוברי הקופות של שנת 1995. היום, 25 שנה אחרי, ואחרי שקיבל 2 רימיקים שמותאמים לתקופתינו, האם ג’ומנג’י בכיכובו של רובין וויליאמס עומד במבחן הזמן? או שעדיף לוותר עליו?
המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:
