אז הנה הגענו לפרק  4 בסדרה, שבינתיים מצליחה לשמור על רף גבוה מאוד. כבר על ההתחלה החיוך התפשט, כאשר שמו של הבמאי עלה על המסך. ומי הוא הבמאי? מס’ 1 בכבודו ועצמו, קומנדר וויליאם רייקר, הלא ג’ונתן פרייקס. ברזומה של פרייקס כבמאי כבר 2 סרטי קולנוע ביקום “טרק” (First Contact וגם  Insurrection) לצד לא מעט פרקים בסדרות “טרק” שונות (כולל ב“אורוויל” וזה נחשב).

למרות קילומטראז’ מכובד כבמאי גם מחוץ ליקום “טרק”, פרייקס הוא לא הבמאי המדהים ביותר בעולם, אבל יש נחמה מסויימת בידיעה שהמושכות נתונות בידי מי שכבר רכב על הסוס יותר מפעם אחת ומכיר את החומר.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרק:

שוב בתחילת הפרק אנחנו זוכים לפלאשבק שמגלה לנו עוד פרטים על הרקע של ז’אן לוק והרומולאנים. כמובן ש”החטא הקדמון” עליו הוא מנסה לכפר עתה, היא העובדה שהוא הבטיח לרומולאנים חילוץ מלא בגיבוי צי הכוכבים ובסופו של דבר לא עמד במילתו כי צי הכוכבים זרק אותו מכל המדרגות.

הרומולאנים פונו לכוכב בשם ושת’י (שום קשר לפורים) שנמצא בגזרת בטא (ליד המכולת של הג’ינג’י. חפשו בווייז), ונראה שהם חיים כמו בכפר ימי-ביניימי טיפוסי, לא כמו חברה מתקדמת במאה ה-24 (המשך לתפיסה רומנטית שהשתרשה ביקום “סטאר טרק” לאורך השנים למצב אידיאלי של חברה מתקדמת).

אנו רואים שפיקארד משתגר לכוכב והולך למקדש כלשהו, שם אנו למדים על עוד מסדר רומולאני סודי (כמה כאלה יש לעזאזל?!) בשם “קוהט מילאט”. המסדר הזה מורכב כולו מנזירות\לוחמות (שוב, שום קשר לפורים או לתחפושות למבוגרים). מסדר הנזירות, אשר דוגל באמונה ב”כנות מוחלטת”, יחד עם המנהיגה שלהן זאני (אמירה ואן) היו חלק חשוב בפינוי רומולאן לצד פיקארד.

כמה נוח שאחרי הפינוי מופקד בידיהם יתום זכר צעיר שעתה ז’אן לוק יכול לשמש לו כדמות אב ולחלוק את הערכתו ל”שלושת המוסקטרים” של אלכנסר דיומא. היתום, אלנור, נקשר כמובן לפיקארד, אך פיקארד בטוח כי הנזירות ימצאו לו בית במהרה אחרי היישוב מחדש.

חוזרים להווה – פיקארד וצוותו בדרך למצוא את ד”ר מאדוקס על Freeload, אבל פיקארד מתעקש לשוב ולבצע עצירה בואשת’י למרות התנגדותה של ראפי, אשר טוענת כי ואשת’י הפך לאיזור ספר בו מסתובב גם פיראט שובב שהחרים ספינה רומולאנית ישנה. פיקארד מסביר כי הוא מבקש לגייס את אחת מחברות ה”קוהט מילאט” כלוחמת שתגן עליהם, אך כשהוא יורד לכוכב, פיקארד מגלה כי החברה הרומולאנית הפכה למסוגרת וחשדנית כלפי זרים- ובאופן לא מפתיע נוטרים טינה ספציפית לצי הכוכבים ולפיקארד.

אבל לא איש כפיקארד נרתע והוא ממשיך אל מקדש הנזירות. להפתעתו (אך לא להפתעתנו) הוא מגלה כי אלנור (איוון אווגורה) לא נמסר לאימוץ בעקבות הבלגן שנוצר בשל הסירוב של צי הכוכבים, וכי אלנור גדל להיות הלוחם הזכר הראשון שלמד את דרכי ה”קוהט מילאט”. גם אלנור טיפח טינה בת 14 שנים לז’אן לוק עקב הנטישה. למרות שפיקארד מנסה להתנצל בפני אלנור ולהתחבב עליו – אלנור מסרב להצטרף לפיקארד במסע שלו.

בקובית הבורג, סוג’י מנסה לברר עוד על מיתוס “המשמידה” וצופה בראיון ישן של ראמדה שבעיקרון מסבירה שבואה של “המשמידה” הוא מעין יום הדין של הרומולאנים בלה בלה בלה. נארק, שמנסה להתקרב לסוג’י כדי לברר עליה יותר, לוקח אותה להחליק ברחבי קוביית הבורג הנטושה. לאור לייזרים אדומים. כן, זה אדיוטי כמו שזה נשמע, אבל דווקא הקטע הקאמפי הזה מצליח להעביר בהצלחה את העובדה שנארק וסוג’י מתקרבים זה לזה, למרות ששניהם יודעים שכל אחד מהם מסתיר משהו.

מיד אחר כך אנחנו מקבלים את אחד משתי הסיבות שהפרק הזה בעל דרוג ל”מבוגרים בלבד”: הנה הדבר הכי קרוב ליחסים מסוכנים סטייל ג’יימי\סרסה לאניסטר, בסצינה בה נאריסה מתחקרת את נארק על יחסיו עם סוג’י ושולחת יותר מדי ידיים לעבר נארק פלוס רמזים לא סמויים כאלו ואחרים. וואו, מה נסגר איתכם “סטאר טרק”?

נאריסה מתעקשת שנארק יתחיל להזדרז יותר בחקירת סוג’י, ותיעובה כלפיה וכלפי האנדרואידים ניכר לעין, ותחת לחץ פיזי לא מתון בכלל, נארק מגלה לה כי סוג’י היא “המשמידה”. בינתיים על ואשת’י, פיקארד מחפש לעצמו בלגנים ומוצא אותם בדמותו של סנטור רומולאני לשעבר, מאוד זועם ומאוד מגודל. הסנטור מזמין את הקשיש פיקארד לדו קרב בחרבות – התמודדות שברור לכולנו שאין סיכוי לפיקארד לנצח בה.

והנה הקטע השני שאינו מתאים לילדים, כאשר אלנור נחלץ במחי חרב מחודדת אחת לעזרתו של פיקארד. קאט! זה בהחלט קאט… עם דם ירקרק וצמיגי משהו (טריויה הוליוודית: דם שאיננו אדום הוא דרך לקבל דירוג יותר “ידידותי” מהוועדות השונות שמדרגות סדרות וסרטים. אידיוטי נכון? בהחלט כן). אלנור מוכיח שהוא גם קרא היטב את “שלושת המוסקטרים” והפנים את “כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם”, וגם שכלל את יכולות הלחימה שלימדו אותו הנזירות.

הערת הכותב: בעיקר בשל הלבוש המיושן והשימוש בחרבות,  בפרק הזה הרומולאנים נראים יותר מתמיד כמו אלפים מ”שר הטבעות” (או שמא זה להיפך). מצטער, אבל לא היתה לי דרך להתחמק מהנושא.

מיד לאחר שפיקארד ואלנור חוזרים אל הספינה, הם מותקפים ע”י ספינת הקרב הרומולאנית העתיקה, כאשר הפיראט משום מה מאוד נחוש לפוצץ אותם לחתיכות קטנות. קרב החלל הראשון של הסדרה מתרחש (אם לא סופרים את ההשמדה של הנמל במאדים), כאשר נראה שאפילו כישורי הטיסה של ריוס לא יצליחו לחלץ את הצוות שלנו. אז צצה לה פתאום חללית נוספת ומצליחה לשתק את ספינת הפיראט. חדי העין יבחינו כי מדובר בדגם שמוכר מסדרה “טרק” אחרת, אך אין זמן לשאלות מיותרות כי במהלך הקרב החללית נפגעת ועומדת להתרסק על המגן של הכוכב.

ברגע האחרון פיקארד מורה להציל את הטייס האמיץ מהחללית האבודה ועל הסיפון משתגרת דמות מוכרת אחרת שגם היא הפלא ופלא – זועמת על פיקארד. מה שבע? מה כמה? תגלו בפרק הבא!

על כל פנים, ניכר כי הנוכחות של פרייקס מאחורי המצלמה עזרה במיוחד לפטריק סטיוארט לשחק בצורה טבעית ונינוחה הרבה יותר בפרק הזה. התוספת המרנינה של האלימות, קרבות החלל והאורח המפתיע בסוף הפרק רק מוסיפים להנאה מעוד פרק מצוין בסדרה הזו. מי ייתן והסדרה תחיה ארוכות ותשגשג.

ציון סופי: 5