כתיבה: ג'ייסון אארון, אומנות: מייק דל מונדו וכריסטיאן וורד, הוצאת: MARVEL
כמו לא מעט כותרים במארוול, גם "ת'ור" עובר מעין ריבוט. אך למרות הרצון לצרוח, הדמעות הבלתי נשלטות וחוסר שליטה על הסוגרים, שמתקבלים אצל כל קוראי הקומיקס שנתקלים בצירוף המילים "מארוול" ו-"ריבוט", כאן אנחנו יכולים לומר תודה לכך שמי שאחראי על כך הוא לא אחר מאשר ג'ייסון אארון, הכותב שליווה את ת'ור ב-6 השנים האחרונות ויצר עולם ומלואו עם המשכיות נדירה במארוול, שלא לדבר על השבחים שלהם זוכה הריצה שלו.
אני קורא לזה ריבוט אך למעשה מדובר בהמשך ישיר של כל הריצה של ת'ור. מדובר בהתחלה חדשה לדמות אך מצד שני מדובר באותה דמות שהופיעה בכל הזמן הזה וסוחבת את אותם המטענים. ת'ור עבר לא מעט בשנים האחרונות: מההתמודדות עם מחסל האלים, דרך הנפילה באירועי ORIGINAL SIN ועד לעובדה שהוא הפך לבלתי ראוי יותר לשאת את הפטיש מיולניר והשם ת'ור (ולכן קרא לעצמו רק אודינסון). אולי על כל אלו עולה העובדה שאת מקומו כת'ור לקחה לעצמה זוגתו לשעבר, ג'יין פוסטר.
הריצה של ג'יין פוסטר כת'ור התקבלה בתחילה בחשש אך עם הזמן אארון הצליח לנטרל את הציניות גם באחרון הספקנים כאשר (הוא) טווה מסביבה עלילות מעניינות, מרתקות, אפלות לעתים קרובות ובעיקר כאלו שקידמו את הדמות. מעל כל העלילות המרכזיות ריחפה לה תמיד עלילת העל של מלחמת הממלכות אותה מוביל מלקאיית' האלף האפל כנגד שאר הממלכות.
לאחרונה זמנה של ג'יין כת'ור הגיע לסיומו בקרשנדו מצוין כשנלחמה מול המאנגוג – מביא האבדון. לאחר לחימה שכמעט גרמה לה לקפח את חייה, שלחה ת'ור את המאנגוג לתוך השמש ביחד עם מיולניר, הפטיש שנתן לה את כוחו של ת'ור, לא לפני שכל אסגרדיה נחרבה בתהליך. ג'יין החליטה שהיא סיימה עם ת'ור ואודינסון לקח על עצמו שוב את התפקיד של אל הרעם.
והנה אנו מגיעים להתחלה החדשה, עם אודינסון ששוב ממלא את תפקידו של ת'ור. אך המצב שונה… עם השמדתו של מיולניר, ת'ור אינו בשיא כוחו וניצולי מלחמת העולמות עדיין מנסים לבנות את אסגרד (הבית הקודם-קודם שלהם, הם חזרו אליו, אל תשאלו…). החוברת מראה לנו את ת'ור החדש (יש לו יד זהב!) מנסה לחזור לנעליים אותן מילא פעם בעודו תר אחרי כלי הנשק שנפלו מכספת הנשקים של אודין לכדור הארץ בעת שאסגרדיה התפוצצה. ת'ור עדיין לא בטוח לגמרי בעצמו, עדיין מגשש את דרכו ועדיין מנסה להסתגל למצב בו אין לו את מיולניר. הגמדים אמנם הכינו לו המון המון (בדגש על המון) פטישים חדשים, אך אף אחד מהם לא משתווה.
ת'ור מתחיל את המסע שלו בתאילנד, שם הוא מחפש אחר אחד מכלי הנשק. החיפוש מציב אותו מול אויב שבדרך כלל לא מופיע בפנתיאון המיידי של ת'ור, אבל זה בהחלט היה משעשע. ובכלל, אחד הדברים שאני לוקח מהחוברת הזו, זה שהיא הייתה קלילה יותר משאר הריצה עד היום. כאילו ואארון ישב מול "ת'ור: ראגנארוק" ואמר לעצמו שאולי באמת יהיה כדאי להכניס קצת יותר הומור לחוברת. יש כאן למשל את העובדה שת'ור גר עם שותפים בלתי צפויים על כדור הארץ עד שאסגרד תיבנה מחדש.
אמנם עלילת העל של מלחמת העולמות מרחפת בנרטיב הגדול מעל הכל גם כאן, אך נראה כי אארון החל לטוות עלילות קטנות יותר, במיוחד בשביל תחילת הריצה, כדי להחזיר את ת'ור המקורי למקומו אט אט, מעניין מתי נגיע כבר לסוף של המלחמה הזו.
עוד דבר שכדאי לציין הוא שם הכותר: כבר לא The Mighty Thor או God of Thunder. הפעם, פשוט מאוד, Thor. באק טו בייסיקס שכזה. ואיך אפשר בלי מילה על האומנות של מייק דל מונדו? בהתחלה חששתי קצת כי לא ממש התחברתי לאומנות שלו והתרגלתי כבר לאומנות של ראסל דאוטרמן על החוברות הקודמות, והסגנון בהחלט שונה. אבל, חייבים לציין, שמהר מאוד האומנות זרמה ומאוד התאימה לסיפור שאארון בחר לספר. האומנות השתלבה היטב בסיפור הזה. ועדיין… אשמח שדאוטרמן יחזור…
החוברת הראשונה בריצה הזו ארוכה באופן מיוחד וכמו שהתרגלנו בריצה של אארון, גם כאן יש המשך לסיפור של ת'ור בעתיד הרחוק. חלק מהחוברת מוקדש לעתיד, לאחר שבפעם האחרונה עזבנו את ת'ור ונכדותיו לאחר שהציתו את החיים מחדש על כדור הארץ ויצרו את בני האדם הראשונים: ג'יין וסטיב. אנו חוזרים לסיפור כמעט 300 שנים לאחר מכן ואיך כדור הארץ התפתח בינתיים, אך העלילה, מסתבר, הרבה יותר רחבה ומסובכת כשת'ור מגלה שהיקום מת אט אט ובקצהו הוא נתקל ב… לא מגלה. שווה להיות מופתעים!
בכל אופן, המלצה חמה. כרגע ממשיך את הקו הנרטיבי שהחל לפני 6 שנים ובינתיים, בעיניי, זו אחת הריצות הטובות ביותר שניתן למצוא כיום. גם לקוראים חדשים זו נקודת פתיחה מצוינת להיכנס לסיפור.
אני נותן לחוברת הזו 5
