כולנו מכירים את המשפט “גדולתו של גיבור נמדדת בעיקר על פי גדולתו של הנבל שמולו”. הפרק השביעי ב”סוכני ש.י.ל.ד” לוקח את המשפט ומשתמש בו הלכה למעשה.
בפרק, “ביחד או בכלל לא”, נמשכתם הימלטותם של סוכני ש.י.ל.ד. מכוחות הקרי, ובמקביל אנו זוכים למבט רחב יותר על דמויותיהם של הנבלים המרכזיים, קאסאייס ויד ימינו סנארה.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
כזכור, אחיו של קאסאייס, פאולנק, גנרל בצבא האמפריה מהווה עקב אכילס די גדול עבור מי שהתבסס כאויב המרכזי של העונה. לאורך כל הפרק מזכיר פאולנק לאחיו, קאסאייס, את כישלונותיו כלוחם וכבן לאביהם איש הצבא. סנארה גם היא מתמודדת מול תחרות מהבית כאשר פאולנק שולח את הטוב באנשיו, מאסטון-דאר, לרדוף אחר “צורות החיים הנחותות” כלשונו, למצוא אותם, לצוד אותם ולהביאם חיים או מתים.
צוות הסוכנים ממשיך להימלט יחד עם פלינט, הנער האינהיומן, כאשר ספינת המילוט אותה הכין פיץ, מתפוצצת (קצת כמו בסרט מסוים של “מלחמת הכוכבים”) והחבורה נאלצת להתמודד מול הקרי ישירות. דיק מופיע שוב (נמלט מהחדר שלו בצורה חסרת חשיבות אך משעשעת כנראה) ומצטרף גם הוא לחבורה הנמלטת על מנת להגיע אל פני השטח ולהתאחד עם אביו. ועם כבר דיברנו על פני השטח, מוצגת לנו מאי שנשלחה לשם כעונש, בעודה מתמודדת עם הפרלקסיינים ואויב מסתורי בלתי מזוהה.
עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים, שוב ריצות, שוב בריחה, שוב רפרנסים וציטוטים משלל יקומים גיקיים כאלו ואחרים (במיוחד הציטוט הכפול של פיץ-סימנס מ”דוקטור הו” ו”מסע בן כוכבים”). מה כל כך מיוחד בפרק הזה? ובכן, סאנראה ומאסטון-דאר סוגרים אט אט על גיבורינו שנדחקים לפינה. מאסטון-דאר, בדומה למפקדו פאולנק, לא מפסיק לרדת לפסים אישיים מול סאנארה, שעומדת, שותקת ונותנת ל”גזע העליון” לדרוך עליה בלי סוף.
מצד אחד נעשית כאן בניה עבור פאולנק כנבל המחליף, ומצד שני זה כל כך שקוף שעושה דברו הולך לקבל בראש מסאנארה, שהוכיחה את עצמה כקרת לב וחולת נפש. והטוויסט, לא טוויסט, אכן קורה. שניות אחרי שהדלת נפרצת, סנאראה הורגת בדם קר את עמיתה הקרי ונותנת לסוכנים להימלט. בשובה אל קאסאייס ופאולנק היא מקבלת הערכה כחיילת מן המניין מצד פאולנק הסקפטי, ונראה שהמעבר שלו לתפקיד הנבל המרכזי כמעט מושלם, אלמלא קאסאייס לא היה מגלה את שיא תפארתו ורוצח את אחיו בצורה שמאוד מזכירה את כרסטיאן בייל באמריקן פסיכו. פואטיות ויזואלית מסוימת אם תרצו.
מי שהיו נבלים די חלביים בשביל נבלים מרכזיים, יצרו לעצמם בפרק אחד מוניטין שלא נופל מאלו של איידה, “כוורת” ואחרים בסדרה. כאמור לא פרק מושלם, אך בהחלט ביסוס מצויין לאחד ממרכיבי הסיפור המרכזיים- האיש הרע.
ציון: 3.5
