טל מיכלס ראה את פרקים 4 ו-5 בעונה השישית של "החץ". שני פרקים שלא יכולים להיות רחוקים יותר אחד מהשני מבחינת איכות והתקדמות עלילתית, בעוד אחד היה משעמם וגרם למיכלס לתור אחר מקומות נידחים באיסלנד, והשני מלהיב ומעורר תקווה לגבי ההמשך.

 החץ- עונה 6 פרק 4- "היפוך"

מה אפשר לומר על הפרק הרביעי בעונה הנוכחית. כבר שלושה פרקים שהדמות המרכזית, אוליבר, לא מתנהגת כמו הדמות המרכזית. פרסונת החץ הירוק כבר לא משויכת אליו, אלא לדיגל, מעבר ל"חוק רישום פורעי החוק" הוא לא פועל בזירה הפוליטית כראש עיר ואפילו קו העלילה עם ויליאם הולך והופך להיות דל, רפטטיבי ומשעמם. מה שהיה שונה בפרק הרביעי הוא, סוף סוף, הצגת הנבל המרכזי של העונה!

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרקים 4+5

בלאק סיירן שוב משתוללת ברחובות ומחרישה אנשים עד מוות (תרתי משמע). צוות החץ, נטול החץ, יוצא לגלות מי המפעיל של הרוצחת. מפה לשם העלילה מתרכזת שוב בפליסיטי ובעברה כהאק-טיביסטית עבור "היליקס". מסתבר שקיידן ג'יימס, ממנהיגי הארגון שהצוות עזר לשחרר מידיי ארגוס בעונה הקודמת, השתגע והחליט להפוך לנבל על. הייתי אומר שאני נרגש מהנוכחות של מייקל אמרסון בסדרה ועוד כנבל העיקרי, אבל מעולם לא אהבתי את "אבודים".

פליסיטי מוצאת את עצמה במשבר אתי, כאשר היא נזכרת שמשימת החילוץ של ג'יימס נעשתה בניגוד מוחלט לדעתו של אוליבר, ויצרה מחסום בינה לשאר הצוות בכל הקשור לקוד מוסרי. אבל אף אחד לא טורח לומר לה "אמרנו לך", והחבורה יוצאת כאיש אחד לעצור את המגה-האקר, מלהפיל את שרת האינטרנט העולמי. הצוות מצליח לעצור את המזימה של ג'יימס, אך זה מגלה כי מדובר בחלקיק קטנטן מהתוכנית הגדולה וכי "מיס סמוק ביצעה את עבודתה נאמנה". כן כן, הנבל הפעם, מרוכז בדמות שנבראה עבור הסדרה.

בואו באמת נדבר על זה רגע. מה היא בעצם "החץ"? סדרת גיבורי על? סדרת קומיקס? דרמת פשע? בתחילת העונה הראשונה עד סיומה של החמישית, באמת היה מדובר במין שילוב של כל אלו. המעבר נעשה בצורה מאוד הדרגתית מסדרה המבוססת על גיבור על של DC, "החץ הירוק", שהציגה נבלים גדולים מעולם הקומיקס, התייחסה לקויי עלילה ישירות מתוך הסיפורים הכתובים, ואפילו יצרה חומרים שהובילו לסדרות מקבילות כמו הפלאש, ודמויות שהופיעו ב"אגדות המחר". בדרך הוכנסו עוד אלמנטים מקוריים יותר כדי להפוך את הסדרה למשהו חדש, דמויות ללא מקור כתוב, אירועים מקוריים… אבל מה הוא התוצר הסופי (או יותר נכון, הנוכחי)?

החיבור הראשוני שלי לסדרה הזו, כמו של רבים אחרים אני מניח, הוא הרצון לראות את הכתוב והמאוייר קם לחיים. נכון, "החץ הירוק" הוא לא בדיוק דמות מפורסמת או "המפורסמת ביותר" של DC, אבל הרצון להתמקד בו עם סדרה משלו נותן סיכוי להכרה רחבה יותר של דמויות קטנות מהעולם הזה, אצל הציבור הרחב.

כשלוקחים את אוליבר קווין ופושטים ממנו את הזהות הסודית שלו, זו ההתחלה של אובדן הזהות לסדרה כולה. לא רק זה, הפוקוס נלקח ממנו ומועבר לדמויות המשנה בצורה לא מאוזנת. זו כבר לא סדרה שאפשר לפתוח אותה ב"שמי הוא אוליבר קווין".ובנוסף, אחרי מרלין, דאת'סטרוק, ראס-אל גול, דיימיאן דארק ואפילו פרומיתיאוס (שהיה מאוד מינימלי בעולם הקומיקס כנבל עבור החץ) אנחנו מקבלים…סתם איש? קיידן ג'יימס אמור להיות מישהו? משהו? אפילו בסדרה המניע שלו כל כך גנרי ומשעמם, שלא יכולתי להישאר מרוכז בפרק.

ארבעה פרקים. זה כל מה שלקח לי כדי לאבד לחלוטין אמון שהסדרה הזו תחזור לגדולות. מי שאוהב דרמות\ דרמות פשע קלילות עד קלילות ביותר, כנראה ייהנה. חובבי קומיקס- "החץ" תשעמם אתכם.

ציון לפרק 4: 0

מה שכן, נראה כי כל מה שכתבתי על פרק 4, התהפך לו עם הפרק החמישי, שהגיע אלינו שבוע אחר כך והעלה שוב את רף התקווה.

פרק 5- "דאת'סטרוק חוזר"

יש! מאנו בנט חוזר! ובדיוק בזמן. לאחרונה הוכרז כי אולפני וורנר יפיקו סרט בכיכובו של דאת'סטרוק. תחילה הרמתי גבה מאחר וסרט המתרכז בדמות הנבל הוא לא רעיון טוב במיוחד (לראייה- "יחידת המתאבדים") אך אין דרך טובה יותר לרכך את המכה, משינוי המציאות והפיכת הנבל לגיבור. או שמא- אנטי-גיבור.

בסוף הפרק הקודם והמשעמם להחריד של "החץ", אוליבר מקבל שיחת טלפון חשובה ומדאיגה מסלייד. בפגישה בין השניים, סלייד מספר לאוליבר כי בנו ג'ו, שהלך בדרכו של אביו והפך לשכיר חרב, נכלא בידי הרשויות בקאזניה ונשלך לכלא. באופן מפתיע ומחשיד, אוליבר מתבקש ע"י סלייד לסייע באופן דיפלומטי ולאו דווקא בכוח (שכן הוא זה ששכנע את אוליבר לוותר על חיי הלחימה בפשע).

במקביל, הוויג'לנטי חוזר לעיר ומנסה לחסל את חברת מועצת העיר העומדת מאחורי חוק רישום פורעי החוק. לאחר חקירה ומרדף, דיינה מגלה את האמת המחרידה. הוויג'לנטי הוא לא אחר משותפה הוותיק ובן זוגה שנרצח מול עיניה , וינסנט סובל. מסתבר שכמו דיינה, גם וינסנט הושפע מפיצוץ מאיץ החלקיקים, וברגע הפגיעה בו בדיוק נורא למוות בראשו, קיבל יכולות ריפוי מהיר ועמידות לנזק.

אוליבר וסלייד מגיעים לקאזניה כדי לשכנע את הרשויות לשחרר את ג'ו. הפרק מלווה בפלאשבקים אך הפעם, הפוקוס הוא על סלייד. במבט לאחור אנחנו מגלים קצת יותר על "המחסל" כאב, בדיוק לפני שקו העלילה של הסדרה הפגיש אותו עם אוליבר על ליאן יו. ההקבלה בין אוליבר לסלייד מצוינת. בדיוק כפי שנעשה עד העונה השלישית בסדרה.

דאת'סטרוק מהווה מראה טוטאלית לדמותו של החץ הירוק, הן מבחינה מורלית והן מבחינת בניית הדמות. כשאוליבר מגלה שג'ו נהרג לכאורה בקטטה בכלא, סלייד מחליק חזרה אל החושך ולאופי האלים והרצחני של דאת'סטרוק. כשג'ו מתגלה כחי ומוחזק על ידי ארגון פשע מקומי, סלייד יוצא לנקום ומגלה שבנו לא נפל רחוק מהעץ כלל, אלא ממש בצילו של העץ.

בחזרה בסטאר-סיטי, הצוות ממשיך לרדוף אחר הויג'לנטי ודיינה נחבטת בין התקווה עבור וינסנט לבין הצורך לעצור אותו בכל מחיר. דיינה יוצאת לבדה לעצור את וינסנט ומגלה להקלתה שעדיין נשאר משהו מהאיש שאהבה בעבר. אחרי שורה של פרקים בינוניים עד גרועים, סוף כל סוף יש כאן עיסוק מעניין בדמויות משנה.

הן קו העלילה של בלאק קאנרי, והן קו העלילה של סלייד (שנשאר פתוח עד הפרק הבא) מביאים לנו משהו חדש. אומנם קלישאתי, אך חדש. העיסוק במצפון ועשיית הנכון מקבלים יחס בדמותם של סלייד, אוליבר, דיינה ווינסנט ולכל אחת מהדמויות התייחסות וזווית ראייה שונה לנושא. סלייד מונע מנקמה וזעם, וינסנט מונע לאלימות מחוץ צדק, דיינה מונעת מחמלה לצד היגיון ואוליבר בוחן שוב את ההיגיון מול הדבר הנכון לעשות. בפרק אחד מאוד פשוט, מוכנסת כאן מורכבות עלילתית שלא רק מחזירה עניין לסדרה, אלא גם מייצרת אפשרות לפתיחת קו חשיבה חדש- הזדהות עם הנבל עד לרמת הגיבור.

ציון לפרק 5: 4