מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לגו. הורי לא חסכו ממני, ובילדותי היה לי כל סט לגו שרציתי, עוד דבר שאהבתי מאז שאני זוכר את עצמי היה באטמן, תמיד נמשכתי לעיצוב שלו, לסיפורים, ובעיקר לנבלים, אלו שעושים את באטמן הגיבור שהוא, אז מה קורה כשבהוליווד מחליטים לקחת את שני הדברים שעד היום אני אוהב ומוקיר? טוב, הם בעיקר גורמים לי לחשוב שאני ממש “לא פתית שלג מיוחד” כמו שאמא שלי אמרה לי – אבל הם גם עושים המון בלאגן – לא רע, אבל גם לא בהכרח טוב – וזו הדרך הכי טובה לתאר את ׳סרט לגו באטמן׳ שיצא לאקרנים בארצות הברית עוד בפברואר והגיע אלינו באיחור לא קטן לכבוד חג הפסח.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:
עלילת הסרט היא יחסית פשוטה, לגו באטמן הוא גרסה מאוד לא מודעת לעצמה של הדמות האייקונית, הוא שחצן, הוא רברבן, ולאורך רוב הסרט אפשר לראות בעצם שהכותבים, בהם סת׳ גראמי-סמית׳ (“גאווה, דעה קדומה וזומבים”) וכריס מקנה (“ספיידרמן השיבה הביתה) הפשיטו את דמותו המורכבת של באטמן לכדי מתבגר טיפוסי ששונא לשחק עם אחרים ורוצה כל היום לשבת בחושך ולשמוע מטאל. הכל משתנה כשבטעות ברוס מאמץ את דיק גרייסון הצעיר וצריך להתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלו – נחשים ליצניים. אה, ולהשתייך שוב למשפחה (כי שלו מתה, אובייסלי.)
על פניו נשמע כמו סיפור יחסית סולידי, שנוצר בעיקר כדי ללמד ילדים שיעור על חשיבות המשפחה. תוסיפו לזה עשרות ואולי אפילו מאות רפרנסים ובדיחות מטא ליקום של באטמן ויקום DC, את הספייסיות והשחצנות שעשו את הבאטמן-לגו של וויל ארנט לאחד האהובים בכל הזמנים וקיבלתם סרט מושלם, לא? אז זהו, שלא.
הבעיה של באטמן – סרט לגו” מתחילה בעובדה שהוא לא בטוח לאיזה קהל יעד הוא פונה, הילדים יאהבו אותו בגלל המסר (מסר של אחדות, של משפחה) והמבוגרים בגלל הרפרנסים (היי, זוכרים את הקטע המוזר הזה ב-66׳?) אבל בשלב מסוים הסרט זונח את עניין הרפרנסים וההומור היחסית נונסנסי (ביחס לבאטמן) שמלווה את החצי השני של הסרט רק כדי להתמקד בהעברת המסר – שזה טוב ויפה, אבל כשהמסר לא מדבר אליי כצופה, אני מתחיל להשתעמם, יכול להיות שזה זה ויכול להיות שאני פשוט מתחיל להשתעמם מבאטמן – מלגו באטמן
באט׳ס היקר בבסיסו הוא דמות טראגית, דמות אפלה, לקחת אותו ולהפוך אותו לפוץ עם מניירות של טינאייג׳ר זה נחמד ומצחיק עד רמה מסוימת, רמה שהפכה לזה שיוצרי הסרט איבדו אותי במחציתו בגלל ש… כמה אתה כבר יכול לצחוק על זה שבאטמן פוץ שאוהב לעשות הכל לבד? לפי הטריילר של ליגת הצדק – גם שם יצחקו על זה, אבל בשונה מסרט לגו באטמן – הסרט לא יסתובב סביב זה אלא רק יגע בזה בעקיפין.
יכול להיות שיש לי בעיה עם הקו העלילתי של הסרט, גם קו העלילה המרכזית (באטמן צריך ללמוד לעבוד עם אחרים) וגם עם עלילת המשנה (הג׳וקר רוצה להיות הנבל הכי גדול של באטמן). בואו ונתחיל מעלילת המשנה.
בסוף שנת 2012, לאחר היעדרות של שנה מהקומיקס, הג׳וקר חזר אלינו בסערה בארק סיפורי שנבנה על פני 23 חוברות בשם Death Of The Family, הסיפור בבסיסו היה פשוט – ג׳וקר החליט שהוא לא מוערך מספיק ע״י באטמן והסיפור תמיד היה הם. משפחת העטלף מבחינתו היו מכשול שמעיק ומונע מהם להסתובב בלולאה הלא נגמרת שלהם – ג׳וקר נגד באטמן – ולכן יש לחסל את כל משפחת העטלף.
הסיפור היה מותח, כתוב טוב, ולעיתים גם מאוד אלים, הוא סיפר פחות או יותר את מה שהסרט מנסה לספר, רק למבוגרים. והבעיה העיקרית בהשוואה הזאת היא שבקומיקס לבאטמן הייתה כבר משפחה מבוססת ואילו בסרט, אין לו משפחה מבוססת וזה הבדל עצום שיש לו השלכות גדולות על המחויבות הרגשית של הצופה (או יותר נכון, חוסר המחויבות הרגשית שלו).
יוצרי הסרט ניסו להחליף את משפחת העטלף בנבלים, שבאטמן מתייחס לכולם הרבה יותר טוב מלג׳וקר (קנאי). הבעיה היא שהביאו גלריית נבלים כל-כך גדולה – כולל כמה נבלים כל כך נידחים (שגרמו לי לעבוד בויקיפידיה כדי לאמת שהם לא המצאה של הסרט), ואז נתנו לכל נבל אולי חצי מילה בכל הסרט. היוצרים לא הציבו את באטמן בפני איום ממשי שיגרום לג׳וקר להתחרפן, סתם גרמו לו להיראות כמו בן זוג פאסיבי-אגרסיבי-אובססיבי. משהו שהוא הרבה מעבר לתפיסה של ילדים, למרות ההקבלה הכמעט מדויקת לג’וקר.
הסרט, בסופו של דבר, ניסה לכוון לקהל צעיר, ואני שואל, לאן בדיוק כיוונתם? אם היו מחליפים את באטמן בסתם דמות אב גנרית ואת רובין בדמות ילד גנרי – קיבלנו סיפור…ניחשתם נכון, די גנרי, ואותי אישית, זה פשוט לא מעניין, ולהביא את כל הנבלים הגדולים שהביאו (כי ללגו יש את הזכויות עליהם) כדי לכסות על עלילה גנרית זה מגניב, אבל כמו כל מחצית מהסרט, זה לא מחזיק.
אין ספק שלסרט לגו באטמן היה את כל המרכיבים הנכונים לגרום לי לצאת ממנו צוהל ומשבח. יש בו לגו! ויש בו באטמן!! תוסיפו עוד רפרנסים והומור מטא שקשור לבאטמן וללגו(!!!) ואני בשמיים. הציון הסופי של הסרט, אגב, משקף את העובדה שלמרות הרפרנסים, הבדיחות וההומור הנהדר שהיו בסרט, מבחינה עלילתית – הסרט כשל, כי הוא לא ידע לאיזה קהל לפנות, וחבל, באמת רציתי שהוא יהיה מושלם.
ציון: 3.5
