אני לא שש לראות סרטי מתח בקולנוע. כן, אני פחדן. העובדה שהסאונד חד יותר, החושך חשוך יותר, והקפיצות בלב שלי… גבוהות יותר, לא תמיד מסייעת לי לישון טוב בלילה (או בשבוע העוקב) שאחרי צפייה בסרטי אימה ומתח בקולנוע. לבקשתם של חברים, הגעתי להקרנה של "לא לנשום", מותחן חדש בבימויו של פדה אלווארז ( שביים את החידוש לסרטו של סם ראימי, "מוות אכזרי" מ-2013), בלי שאפילו ראיתי את הטריילר או שמעתי בכלל על הסרט, והתכוונתי לישון בשקט לאחר מכן.
לכאורה מדובר במותחן די סולידי שנפתח כמו כל אחיו ואחיותיו הגדולים בביסוס דמויותיהם של בני הנוער המטומטמים העומדים להיות קורבנות. רוקי (ג'יין לוי, "מוות אכזרי" גרסת 2013) היא נערה טובה מבית רע המנסה לפרנס את אחותה הקטנה ואמה המנובלת והמנבלת, ע"י פריצה לבתים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה, יחד עם מאני (דניאל זיוואטו, It Follows), פרחח רחוב המנסה להפוך לעבריין צמרת, ואלכס (דילן מינט, "צמרמורת") גאון מחשבים שהוא גם במקרה הבן של מנהל חברת הביטוח עבור בתי קרובנות הפריצה. יחד, השלושה מתכננים את המכה הגדולה הבאה שלהם- לשדוד גיבור מלחמה (סטיבן לאנג, "אווטאר") זקן, עיוור, מתבודד, אלמן שהבת שלו נדרסה למוות!
כמו שאמרתי וכצפוי, העניינים משתבשים לחלוטין, והשוד, שהיה אמור להיות מהיר וחלק (כי, זקן עיוור וחלק אעלק) מתגלה למשהו מורכב, מסוכן וקטלני עבור השלושה וכמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, לא כולם יוצאים משם בחיים.
בסרט יש כמה סצנות מדממות ולא מעט מצבים שיקפיצו אתכם מהכיסא. הסרט מתחיל מאוד… צפוי, ואז נזכרתי שזו הפקה של סאם ריימי… וחוש העכביש שלי חטף שוק רציני למערכת העצבים. בלי הרבה ספוילרים, מצבם של השלושה מדרדר לגרוטסקי, מורבידי, מופרך ונוראי (שילבתי רגליים כל כך חזק שנדמה לי שבקע לי אפרוח מאחת הביצים) עד שבאותו שלב בסרט שבו הדמויות כבר לא מאמינות למה שקורה, גם הצופה לא מאמין.
שלא תבינו לא נכון, לסרט יש לא מעט נפילות- אם רצו לגרום לי להזדהות ולצודד את רוקי בגלל הרקע המשפחתי שהוביל אותה לגנבות, או להזדהות עם אלכס וייסורי המצפון שלו, יוצרי הסרט נכשלו בענק. לא משנה כמה החיים שלך בזבל, לשדוד זקן, עיוור, מתבודד, פרנואיד אלמן ששוכל בת?! שיישרפו בגהינום!
מה גם שבתור המפלצת בסרט הזה דמותו של סטיבן לאנג מצליחה להישאר הקרבן האמיתי בסרט עד לסוף המר, על אף הזוועות שהוא מעביר את הקרבנות והקהל (ואלוהים… מה שהוא עושה שם. בצורה כמה שיותר "צודקת"…. אבל אלוהים). בנוסף, הסרט מסתיים בסיקוונס תלוש ומיותר שהיה פשוט יכול להיחתך מכלל העניין.
לעומת זאת, יחד עם הטוויסטים המבריקים והמזעזעים עד אימה באמצע הסרט, "לא לנשום" מורכב מכמה מהסיקוונסים היותר מהנים מבחינת מיזנסצנה שראיתי כבר הרבה מאוד זמן. קיימים וואן שוטים שלמים של תנועות מצלמה על רקע דממה מוחלטת ו"אפקטי פרפר" אלגנטיים המלווים את הדמויות, והשימוש בראיית לילה בחלק מרכזי בסרט פשוט מוסיף עוד פחדים לראש שלי (עיניים של עיוור במצלמת לילה… זה… מפ… חיד!).
יצאתי הפוך לחלוטין מ"לא לנשום" והייתי צריך להחזיר כמה נשימות (ופעימות לב) למקום, אבל נהניתי. פשוט נהניתי. אם אתם מחפשים קצת מתח וקצת להזדעזע, גשו לראות את הסרט הזה (ואחר כך, גשו לפסיכולוג).
ציון: 4.5
