כולנו מכירים את קללת הטרנספורמציה של משחקי מחשב אל המסך הגדול. כשמדובר באנימציה עם זאת, קיים סיכוי מסוים שהתוצר יהיה לא רע ואפילו מהנה. אז מה קורה כשמשחק המובייל המוכר ביותר הופך לסרט?

הביקורת כוללת ספויילרים לסרט (שבעצם מבוסס על שורת תסריט אחד)

זה קרה בערך בשנת 2009-2010. הייתי אז בשנה האחרונה של השירות הצבאי שלי, כשחבר לחדר לא מפסיק לדבר על המשחק הזה עם הציפורים והחזירים. פה הכרתי לראשונה את Angry Birds של חברת Rovio, שהתחילה, כמו כל חברת משחקי מובייל, במרתף של אחד היוצרים.

תוך פחות מעשור המשחק כבש את ליבם של משתמשי אייפונים וסמארטפונים ברחבי העולם, התרחב לז'אנרים נוספים כמו משחקי מרוצים, סרטוני אנימציה קצרים וליין צעצועים ואפילו ספח לתוכו מותגי ענק כמו רובוטריקים ומלחמת הכוכבים. מה כל כך מיוחד במשחק אתם שואלים? מה סוד ההצלחה? שום דבר. יורים ציפורים צבעוניות על מבנים במטרה- להשמיד אותם. הכל עניין של תזמון ושיווק.

אחרי שהציפורים בנו לעצמם, במהירות הבזק, אימפריה קטנה, שכללה סדרת אנימציה שנפרשה על פני 3 עונות ו-104 פרקים קצרים של 3 דקות כל פרק, זה נראה בלתי נמנע שיכבשו גם את מסך הכסף הגדול של הקולנוע. את המותג קיבלו שני במאי אנימציה לא רעים בכלל: קליי קייטיס, שעבד בין השאר על "ראלף ההורס", "לשבור את הקרח" ו"מולאן", ופרגל ריילי, שהגיע אלינו מהפקות כמו "גשם של פלאפל" "מפלצת של מלון" ו"ענק הברזל".

ואכן, השניים אכן ראויים לתואר שמאחוריהם הם עומדים. הסרט כשלעצמו-יפיפה. עיצוב הדמויות נאמן למקורות, גם אם הוסיפו גפיים למי שבמקור חסר גפיים (כולם). הרקעים מקסימים וצבעוניים בדיוק כמו הדמויות, המשחק והאנימציה משעשעים, מצחיקים ומוגזמים בדיוק ברמה הנכונה. אפילו שילובים עדינים של אנימציה קלאסית עם האנימציה התלת מימדית השולטת בסרט, מוכנסים בדיוק ובאלגנטיות. נקודת חיזוק נוספת היא הפס-קול הנהדר של הסרט, שנראה והורכב בדיוק ע"י אותם אנשים מגניבים שהרכיבו את פס-הקול של "שומרי הגלקסיה".

איפה הסרט נופל אתם שואלים?! אז ככה: עלילת המשחק- החזירים הרעים חוטפים את הביצים של הציפורים שיוצאות להשיב אותן. זהו. איך נהפוך סיפור של שורה אחת לתסריט של שעה וחצי? מי שיצליח לפתור את החידה הזו באמת יהיה גאון קולנועי.

הסרט מתרכז ברד (ג'ייסון סיידקיס), העוף המוזר של קהילת הציפורים חסרי המעוף על "אי הציפורים". קהילה שלווה, אופטימית, חייכנית, אשר חיה את חייה הפשוטים לאור השמש הזורחת. רד, שסבל כל חיו מהצקות והתעלמות מצד החברה, מפתח בעיית כעס קשה ביותר, ולאחר עימות עם הרשויות, נשלח ל….סדנה לעצבים.

בסדנה רד פוגש את שאר גיבורי המשחק: צ'אק (ג'וש גאד) ציפור צהובה בעלת יכולות "רוד ראנר" (במשחק המקורי הציפור הצהובה מקבלת בוסט מהירות כמו טיל בליסטי), מתילדה (מאיה רודולף) מנהלת הסדנה המאופקת (במשחק היא הציפור הלבנה שמפציצה את האוייב עם ביצים…), טרנס (שון פן. רגע…מה?!) גירסה מגודלת של רד שלא אומרת הרבה, אבל גורמת להנאה רצופה לאורך כל הסרט (שון פן? ברצינות?! כל מה שהוא עושה זה "המממממ"), ובומב (דני מקברייד) שמתפוצץ כל פעם שהוא מתרגש (ולא יכלו לתת לו שם מקורי כמו לאחרים?).

כאשר לאי מגיעים אורחים מוזרים הנקראים חזירים (כי מעולם לא ראינו חזיר), רד מפעיל את חוש העכביש שלו ויוצא לחשוף את פרצופם האמיתי של הזרים. בלי יותר מדי ספויילרים: החזירים גונבים את הביצים וכעת רד צריך להנהיג את כל הכפר כדי לחלץ אותם מידי מלך החזירים הרשע- לנארד (ביל היידר, שדובב גם את שאר החזירים…כי תקציב).

"רגע טל, זה נשמע דווקא כמו אחלה סיפור, עם התחלה אמצע וסוף. איפה הבעיה?" התחלה- טובה ומעניינת, אמצע- לא קשור ומרוח, סוף- מעט מדיי מאוחר מדי מוגזם מדי. הסרט מצליח לעבוד כיחידות קטנות של משחק, של בדיחות, ושל סיפורים קצרים: סדנת העצבים של רד, המפגש עם החזירים, המסע אל ביתו של "הנשר המדהים" (פיטר דינקליג' המסכן שלא מצליח לעשות שום דבר טוב חוץ "ממשחקי הכס"), כל אלו עובדים מצוין לחוד, אבל כסרט אחד שלם, הדבק לא מחזיק.

על אף המגרעת של אורך הסרט וחוסר הקשר בין חלקיו, קחו את הילדים. הסרט נועד לילדים. ממש כמו המשחק. הסרט גם כנראה הופק עם הידיעה שלא משנה איפה תהיה הטעות, זה Angry Birds, זה מוכר, זה מוכר כמו מפלצת. נכון, חלק מהבדיחות אולי לא יעברו בדיבוב לעברית ואפילו ייחשבו גסות מעט לקהל צעיר, אבל המשחק מדבר על להפגיז מבנים ולהרוס אותם, את המסר החינוכי הוא כבר נתן (בתוספת מוסר השכל שמותר לכעוס לפעמים אם הזעם מנוצל נכון…)

נו שויין, סרט יפה, מצחיק ומבדר שטיפה נמרח, לא כזה נורא. עכשיו נראה לאן הם ילכו עם הסרט של האימוג'י שבדרך… אחחח הוליווד.

ציון: 4