מוטב מאוחר מאשר אף פעם, ולכן התכנסנו היום לדבר על העונה הראשונה של סדרת רשת SiFy שהסתיימה לפני כחודשיים – “תושב חוץ” או
“Resident Alien”, בכיכוב יקיר אומת הגיקים, אלן טודיק (“דום פטרול”, “פיירפליי”).

הסדרה “Resident Alien” (נקרא לה מעתה “חייזר מקומי” לצורך הנוחות) מבוססת על קומיקס של פול הוגאן וסטיב פארקהאוס, שיצאה בהוצאת Dark Horse, וכללה 6 קשתות סיפור שפורסמו משנת 2012 עד 2020. סדרת הקומיקס זכתה לאורך השנים לשבחים רבים מהמבקרים.
העלילה, בתכלית הקיצור, עוסקת בחייזר בודד שמתרסק על כדור הארץ, ובזמן שהוא מחכה לחילוץ של בני מינו, הוא מתחזה לבן אנוש, הופך להיות רופא בעיירה שכוחת אל ופותר פשעים בזמנו החופשי.

לאחר כמה שנים בפיתוח, נחתו הזכויות לעיבוד אצל SiFy (כן, אותה רשת בעייתית שיצרה את הגאונות שהיא “המרחב” ואז נטשה אותה באמצע לאנחות), בהפקה משותפת של Dark Horse, אולפני “יוניברסל” יחד עם בית ההפקה של שפילברג -“אמבלין“.
מי שאחראי לפיתוח הסדרה למסך הקטן הוא כריס שרידן, בעברו תסריטאי ומפיק וותיק של “איש משפחה”. הנה הטריילר:

מי שמכיר את חומר המקור עלול להיות מופתע\מאוכזב מכיוון שהסדרה, מעבר לרעיון הבסיסי, לוקחת כיוון מעט שונה.
בניגוד לחומר המקור, החייזר בגילומו של טודיק אינו נחמד וחביב כלל ובאופן כללי יש לו (ספוילרון) ממש ממש מעט אמפתיה כלפי המין האנושי הנחות.
בהחלט אפשר לומר כי הסדרה עצמה, בעיקר הדמות של החייזר, נתפרו סביב אישיותו האקסנטרית של טודיק, אבל זה לא היה עובד אלמלא מרכיבים נוספים שלה, שאותם אמנה בהמשך.
בגלל שנתנו לו כנראה יד די חופשית על הסט, טודיק מקבל טונה של הזדמנויות להתפרע חופשי, להיות אנטיפט כלפי כל העולם ולקלל בלי לדפוק חשבון – עם ובלי איפור על הפרצוף. מה רע?

אז בשינויים קלים מחומר המקור, החללית של החייזר עוברת נחיתת חירום על כדור הארץ, כאשר החייזר הנמלט מוצא מקלט בבקתה מבודדת ולוקח עליו את זהותו של “דר’ הארי וונדרבילט”, רופא ניו יורקי אשר בא להתבודד בבקתה על שפת אגם בנוף המושלג של קולורדו.
רוצה הגורל (ותסריטאי הסדרה), וכאשר רופא העיירה מת באופן אלים, “דר’ וונדרבילט” מתבקש למלא את מקומו. חייזרנו לא ממש מעוניין לקחת את המשימה מסיבותיו שלו, אך מאחר והוא שחצן ורואה את עצמו נבון יותר מהיונקים הולכי השניים שמתרוצצים סביבו, הוא מקבל על עצמו את המשימה, ומגלה כי הרופא דווקא נרצח ועליו לפתור את התעלומה.
זה לא בעיה עבור חייזר חכם כמוהו, במיוחד אשר הוא נעזר בעזרים מתקדמים כמו “גוגל” ופרקים של “חוק וסדר”…
במקביל, הארי, החייזר האנטיפת הלא חביב שלנו, צריך להתמודד עם העובדה שהוא נרדף בידי אנשים לא ממש שפויים מצבא ארה”ב, גם ע”י אליזבת – אשתו בנפרד של ד”ר וונדרבילט האמיתי שרק רוצה שיאהב אותה, וגם ע”י מקס הות’ורן, בנו של ראש העיר, אותו הארי ניסה להרוג כאשר גילה כי הילד הוא היחיד שמוסגל לראות שהוא באמת חייזר.

התוצאה היא שילוב מבדר ביותר בין “מפגשים מהסוג האישי”, “חשיפה לצפון” ו”פארגו”.
העיירה פיישנס (Patience), מקום התרחשות הסדרה, בקולורדו היא מקום קטן וקר אבל המיתוס האמריקאי הנצחי טוען שמקומות כאלה מלאים באנשים חמים ולכן נקבל דמויות כמו אסטה “12 עצים” שהיא אחות מרפאה ממוצא אינדיאני, אשר רק מנסה להראות קשוחה בעוד היא מתמודדת עם שדים מעברה, ד’ארסי בלום מחזיקה את הבר המקומי וגם את הג’ורה הכי גדולה באזור, בן הות’ורן הוא ראש העיר הצעיר וחסר הנסיון, שמפחד מהשריף הלהוט מייק ת’ומפסון, אשר גורר איתו את הסגנית חסרת הבטחון לי בייקר.

אז מה עובד בסדרה? בגדול, הכל – התסריט, ההומור השחור, אבל בעיקר הלב האנושי הפועם – הסדרה לא שוכחת לרגע שיותר משהיא סיפור על חייזר לא רגיל, היא בעצם סיפור על אנשים רגילים במקום רגיל, והמרכיב הכי חשוב בכל העסק הזה הוא קאסט גדול ומצוין , שהופך את הסדרה להרבה יותר מסך כל מרכיביה, כאשר גם דמויות משנה מקבלות קשת סיפור גדולה.
באופן מפתיע, כל הטוב הזה נופל על כתפיו של קאסט כמעט אנונימי שמצליח לדייק בביצוע: שרה טומקו מחממת את המסך כשהיא מגלמת את אסטה, שמשתדלת להיות הכי קשוחה כלפי חוץ, למרות שהלב שלה נמחץ מכל הכיוונים יותר מדי פעמים ע”י האנשים שסובבים אותה.

הקומיקאית אליס וית’רלונד (קרלה, החברה המתכנתת של דינש וגילפויל ב“עמק הסיליקון”) מאמצת בשמחה רבה את דמותה המוחצנת של ד’ארסי, שהשלימה עם ההתנוונות שלה בעיירה המרוחקת אחרי שהחלומות שלה לעזוב התנפצו בגדול. האינטראקציה בינה לבין טודיק היא כמו לראות אסטרואידים מתנגשים- כיף גדול.
אבל אין ספק שאת ההצגה גונב קורי ריינולדס (“היישר מקומפטון”) בתור השריף הקשוח והאנרגטי ת’ומפסון,שפשוט נהנה להתעלל באנשים פחות אסרטיביים ממנו כמו ראש העיר הות’ורן (לוי פילר הנהדר), אך בעיקר בסגנית שלו בייקר (אליזבת’ בואן המעולה ממש), שלא מצליחה לצאת מהצל הדומיננטי של ת’ומפסון ולהוכיח את ערכה – למרות שהוא סתום טילים והיא הרבה יותר חכמה ממנו.

למתמידים, מצפות לא מעט הופעות אורח מפתיעות – אפשר להזכיר מחסלת קשוחה אחת בשם לינדה המילטון, יקיר אחר של עולם הגיקים בשם נתן פיליון (בתפקיד רכיכתי מהרגיל…) ואפילו האיש מהמימ המפורסם ביותר ברחבי הקוסמוס, זה:

אחד הדברים הטובים ב”חייזר מקומי” היא העובדה שהתסריט מנסה כל הזמן לצאת מאזור הנוחות והשבלוניות של תת-הז’אנר שהוא פעול בתוכו ולנסות להפתיע את הצופה עם טוויסטים פחות צפויים מהנהוג בסדרות אמריקאיות נוסחתיות.
ומעל הכל – “חייזר מקומי” היא סדרה מצחיקה, בקטעים מסוימים אפילו מצחיקה מאוד.

ברמת ההפקה, הצילום מעולה והאפקטים לא רעים בכלל, אם כי אל תצפו להתשתוללות CGI נוסח “משחקי הכס”,”דברים מוזרים” או סדרות עתירות תקציב אחרות – ” חייזר מקומי”, למרות הגיבוי של “אמבלין”, היא סדרה צנועה הרבה יותר ולכן משתדלת להשתמש באפקטים מתי שצריך וזה בסדר גמור, כי היא פשוט לא סדרת מד”ב גנרית.
הסדרה חודשה לעונה שנייה מיד עם סיום העונה הראשונה ואני מקווה כי נראה אותה בקרוב ממשיכה מאיפה שהיא הפסיקה.