את הפרק האחרון של הפלאש ״מסע מתארך אל תוך הלילה״ (שהוא סוג של פרפרזה על שם המחזה של יוג’ין אוניל, “מסע ארוך אל תוך הלילה״) התחלתי עם אותה תחושת Feel good שהפרק הקודם השאיר אותי, אבל, כמו כל מי שנפגע אי פעם מאהבה, עם חששות גדולים. כבר ציפיתי ונכוויתי מהפלאש מספר פעמים אולם נראה כי הפעם הפלאש התהפכה בכמעט 180 מעלות בשני הפרקים האחרונים ואפילו לא בעניין עלילתי אלא בתפיסה של הכותבים וההפקה על מול הצופים שמתחננים לשינויים מהותיים במבנה הסדרה, וסוף סוף מקבלים מענה.
הפרק התרכז בשתי עלילות מרכזיות ששתיהן היו מעניינות ומצחיקות ולא לקחו את עצמן יותר מדי ברצינות, שזה מה שהפלאש היה אמור להיות מההתחלה – ומה שגרם לי להתאהב בסדרה לראשונה.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
בעלילה הראשונה, ראלף דיבני – שוטר מושחת לשעבר, שהעובדה שהוא מוגדר מושחת היא בגלל תקרית קלה שהייתה לו עם בארי כאשר הוא היה טירון. דיבני, שהוא שמוק שאתה חושב שקיים רק בסדרות טלוויזיה, אבל לצערנו קיים גם במציאות – מתגלה כאחד מיושבי אוטובוס הקסמים, שבמקרה היה במקום הנכון בזמן הנכון ונתן לכולם כוחות על (אנחנו יודעים שזה שקר) והופך אותו ל”איש המתארך” (אילונגיטד-מן מהיום. מספיק לתרגם שמות. אני לא סיסקו) שזה פחות או יותר הטייק של DC על מר פנטסטיק מארבעת המופלאים (למרות שדמותו הופיעה לראשונה בקומיקס כשנתיים לפני “ארבעת המופלאים”, בחוברת 112# של הפלאש, במאי 1960.
ההצגה של דיבני הייתה פשוט במקום, בהתחלה שנאתי אותו כי חשבתי שהוא חרא ואז אתה מבין את המניעים שלו ומתחבר לדמות שלו ומבין שהוא דמות סופר likeable וכל זה בפרק אחד תוך כדי שקיבלתי תשובות לכל שאלה שצצה לי במהלך הפרק לגבי דיבני – מה קרה לו עם בארי, למה ראש העיר רודף אחריו ואפילו מי הניע את הכל מאחורי הקלעים, אבל על זה נדבר בסוף.
בעלילה השנייה – הרגע שחיכיתי לו מהרגע שהוכרז, וסביר להניח שזה הרגע שאחכה לו כל העונה, דני טרחו הוא אבא של ג’יפסי! והוא חושב שסיסקו לא מספיק טוב בשביל הבת שלו אז הוא עושה איתו עסקה – הוא יצוד אותו במשך 24 שעות ו…זהו. כי הוא דני טרחו אז הוא לא יפספס את ההזדמנות, והוא אפילו קורא לסיסקו סיסקי, שזה ציצים ברוסית, לפי מה שהבנתי, מה שעושה את הסיטואציה משעשעת ומאוד דני טרחו-אית (מי שלא יודע מי זה דני טרחו שיעצור פה, ילך לראות “מאצ’טה”, את סרט ההמשך שלו, וכל סרט של רוברט רודריגז).
אין הרבה מה להגיד על דני טרחו כי הוא פשוט היה דני טרחו ושם קצוץ על כל הסדרה במהלכה וצחק על כל דבר שהוא רק יכול עם הפנים המאיימות שלו. האינטראקציה שלו עם קרלוס ולדז (סיסקו) הייתה פשוט נהדרת כי, טוב, סיסקו הוא הדמות הכי טובה בפלאש. נקודה.
בסוף הפרק, אחרי שבארי ודיבני מגיעים למצב טוב בניהם, ובארי מציע לדיבני לעזור לו להיות חלק מצוות הפלאש, דיבני נותן לו את השם של מי ששכר אותו לרגל אחרי ראש העיר – דה וו, ואז באופן מידי, כמו סצנה אחרונה מסרטי המסור (מי שראה יוכל להזדהות) כל הרגעים שבהם אברה קדברה וסאביטר הזכירו את דה וו מתחברים לבארי בראש והנה החוט הראשון שיוכל לעזור לצוות הפלאש להגיע אל דה וו – הטינקר, שלא הופיע בפרק. זו בחירה נכונה לא להראות אותו בפרק כי חוץ מלזרוק הערה מתחכמת של “הכל פועל כמו שתכננתי” הוא לא באמת מועיל כרגע לסדרה.
על כל פנים, ובעיקר כאלו שנמתחות, נראה שהפלאש באמת מתחילה להחזיר לעצמה את הקסם שהיה לה בהתחלה ואפילו יכול להיות שהם מתעלים על הקסם הזה, אז אם הפלאש הייתה 70% ממה שאני מצפה מהסדרה בפרק השני לעונה, הפרק הקודם העלה אותה ל80, ועכשיו אנחנו כבר ב90% של מה שאני רוצה שהסדרה תהיה, רק בבקשה, בבקשה CW, תשאירו את המצב הזה ככה, זה נהדר וכיפי! (ולפי הטיזר לפרק הבא, הקו הקומי של הסדרה ממשיך, אז אני מרוצה!)
טריוויה חמודה: את הפרק ביים טום קאבנה, הלוא הוא השחקן שמגלם את דוקטור הארי וולס. זה הפרק השני שהוא מביים בסדרה, בפעם הראשונה הוא ביים את פרק 19 בעונה השלישית.
ציון: 4.5
