הביקורת השבועית של "הפלאש" מוגשת בחסות סטיבן ספילברג.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ואת כל תקציב האפקטים העונתי!
בפעם האחרונה שראינו את קינג שארק, זה היה בהפתעה מוחלטת בסוף הפרק הרביעי לעונה, אז הוא היה אמור לשמש כסוג של תצוגת שרירים של הרשת וההפקה: "הנה, אנחנו יכולים להראות דמות CGI מטורפת שנשקיע בה הרבה כסף מבלי לעשות איתה דבר." ואגב כך, להותיר את הצופים עם פה פעור והרבה שאלות.
אבל מישהו החליט שמגיע לנו יותר, וגם שהסדרה הגיעה לשלב ה"אנחנו צריכים לשרוף כמה פרקים עם טיזרים משמעותיים ולסטות מהעלילה המרכזית". וכך היה הפרק הזה, שעיקרו ההתמודדות של צוות הפלאש עם ההלם הגדול של סיום הפרק הקודם – לצד קינג שארק שחזר לחיינו בסערה אחרי שברח מחזקת ארגוס (רגע, וולס לא הרג אותו?)
הפרק הנוכחי היה ברובו טראגי, אם נשים לרגע את קינג שארק בצד. קייטלין הרוסה ממותו (?) של ג׳יי ונאטמת רגשית, מה שגורם לסיסקו לתהות האם היא בדרך להפוך למקבילתה קילר פרוסט, בלי היכולת לשתף את החברה הכי טובה שלו במה שראה ביקום המקביל מכיוון שהארי הפציר בו לא לעשות זאת. קייטלין מגלה זאת בסופו של דבר, ואפילו משתעשעת ברעיון על חשבונו של סיסקו, ואף על פי כן אומרת שאין סיכוי שזה יקרה. כולנו יודעים לאן זה מוביל, אחרי כל הפעמים בהן אמרה שהיא לא תהפוך לקילר פרוסט. רק מתאם פה ציפיות.
עוד אדם שהבטיח להארי שלא יספר על מעשיו בכדה״א-2 וצריך להתמודד עם ההשלכות, הוא בארי, שביקום המקביל אמנם היה חלש אופי, אבל נשוי לאייריס (בערך כל מה שבארי רצה בעונה הראשונה) ואמא שלו חיה. מצד שני הוא צפה בג'ו מת וזה הוציא ממנו את בארי האמוציונלי, זה שנורא אובר-סנסטיבי, שמחליט שכל העולם נפל עליו וכל מה שהוא עושה משפיע על העולם כולו, שיתמוטט מכיוון שבארי לא עשה את עבודתו כראוי. מין שגעון גדלות קטן שכזה.
דבר אחד שאני לא מבין הוא, איך זה שכאשר יש צורך בכך בארי יכול לחזור בזמן ולתקן את הנזק שעשה – למשל, מותם הנוראי של צוותי החץ והפלאש – אך כשזה מגיע להחלטות קטנות שלא ישנו הרבה אין לבארי את האופציה; איך זה משפיע על העלילה? יותר מכך, כיצד זה מקדם את הדמות של בארי, שחוץ מלהיות בכיין הוא לא עושה הרבה. וזה חבל, כי הפלאש לא אמור להיות כזה; הפלאש הוא אתנחתא קומית נהדרת. כן, יש רגעים עצובים, אבל בארי עצמו הוא דמות שאמורה להיות קלילה ומשעשעת. כדי לחזק את הטענה שלי, ההפקה הביאה השבוע את ג'ון דיגל שיזכיר לבארי כמה הוא מזכיר את אוליבר הסופר-דרמטי שנושא את עול העולם כולו על כתפיו, וגם יצרו מתח מיותר בין בארי לבין וולי, שבינתיים נמצא על תקן "אני פה כדי לעצבן את כולם, ואז אלך לאנשהו ואז אחזור כדי לעצבן אתכם שוב". בינתיים אני מסתפק בסיסקו כנקודת האור של הסדרה – מזל שהוא קיים.
מילה טובה על קינג שארק, שהיה עשוי בצורה נהדרת ביחס לתקציב טלוויזיוני, והעביר את האימה שהוא אמור לשדר (פלוס לא מעט רפרנסים למלתעות). מה שגורם לי לתהות איך אותו ואת גורילה גרוד יכולים לעשות באופן הרבה מעבר למצופה מתכנית טלוויזיה, ומנגד ה-CGI של הפלאש\בארי נראה חובבני. כמו דמות אנימציה שמישהו השקיע בה כלאחר יד. אנחנו רואים את היכולות של אנשי האפקטים של הסדרה, אז למה למען השם הם לא משקיעים בדמות הראשית שלהם קצת יותר?!
מילה קטנה על סצנת הסיום: אחרי צפייה בכמה סרטונים ביוטיוב שבעיקר הזכירו וחיברו מקטעים מתחילת העונה עד עכשיו, לא באמת הופתעתי לראות את טדי סירס מתחת למסכה השחורה של זום. ולמה אני נוקב בשמו של השחקן ולא בשם הדמות? כי עכשיו אנחנו תקועים עם השאלה מי הוא; יש מספר אופציות וספקולציות לא רעות שמסתובבות ברשת. אני שמח שזה השלב בו החליטו לחשוף מי מתחת למסכה, כך נוכל אט אט להיכנס לתוך ההיסטוריה המעוותת של זום.
ציון: 3.5
