לפני כמה שנים נתקלתי בסרט קצר של פיקסר בשם “לה-לונה” של אנריקו קאסרוזה. סרט פנטסטי על ילד, אביו וסבו, שלושה דייגים לכאורה שעוסקים בדייג כוכבים בשמיים. כל מרכיב בסרט קסם לי, החל מעיצוב הדמויות, הבימוי והפסקול שהיו מחוברים בהרמוניה מושלמת ויצרו כמה דקות בודדות של חוויית צפייה אחרת.
כשראיתי את הטריילר של “לוקה” לפני מספר חודשים, לא זכרתי את שם הבמאי, אך התפלאתי באותה המידה מנראות הסרט כפי שחוויתי ב”לה-לונה”. רק בצפייה בסרט עצמו- הנקודות התחברו. הסיפור של “לוקה” הוא לא בדיוק אותה הנוסחה המוכרת של פיקסאר בנוסח “מה אם לכך וכך היו רגשות”, אלא יותר סיפור עם מסר מוכר של קבלת השונה, מזוויות שונות ובעיתוי מדויק להפליא.
המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:
