לא מכבר עלתה בנטפליקס עונתה השניה של הסדרה locke & key או כפי שבחרו לקרוא לה בעברית (באופן לא הכי מבריק) “המפתחות של משפחת לוק”. הסדרה מבוססת על מיני סדרות של חוברות קומיקס מאוד מוצלחות של הוצאת IDW שיצאו בין השנים 2009 ו-2013. “המפתחות של משפחת לוק” סובבת סביב “שלושה אחים שאחרי הרצח המבעית של אביהם עוברים לבית האב במסצ’וסטס רק כדי למצוא בבית מפתחות קסומים המעניקים להם מערך עצום של כוחות ויכולות. אך שדה ערמומית חושקת גם היא במפתחות ואינה בוחלת באמצעים כדי להשיג אותם.”
העונה הראשונה, שעלתה לשרות הסטרימינג ב-2020 הייתה מהנה למדי, אם כי לא עפתי עליה לגמרי, אבל היה ברור שאשוב לעונה השניה, גם מפני שהסיפור מעניין, גם מפני שחומר המקור מעולה, ובעיקר מפני שזו סדרה שמבוססת על קומיקס (אל תשפטו, כל אחד ונקודת החולשה שלו).
ביקורת ללא ספוילרים:
פרק הזמן הגדול שעבר מאז עונתה הראשונה הוא אחד מעכבי האכילס של הסדרה. כמו הפקות רבות, גם הפקת הסדרה התעכבה עקב מגיפת הקורונה, ולא פחות מ20 חודשים עברו בין שתי העונות, זמן נצח במונחי קורונה, ולצערי גם מספיק זמן כדי להתנתק רגשית מהציפייה ומהחוויה הראשונית של העונה הראשונה. אני מניח שאני לא היחיד ששכח כמעט כל מה שקרה בעונה הראשונה, לשם כך נטפליקס מספקת ריקאפ חביב לפני פתיחת העונה.
הייתי ממליץ להיעזר בריקאפים מיוטיוב, יש המון, הנה זה שאני צפיתי בו , ואהבתי מאוד:
כמובן שבעיה זו לא קיימת עבור מי שצופה בסדרה לראשונה ויכול/ה לצפות בשתי העונות ברציפות. בשורה התחתונה, העונה השניה טובה מהראשונה. אמנם קשה לי לזכור בדיוק מה הרגשתי לפני יותר משנה וחצי, אבל באופן עמום אני זוכר שרק “חיבבתי” אותה. את העונה השניה יותר מחיבבתי, אבל עדין הסדרה רחוקה משלמות.
הבעיה העיקרית עם הסדרה היא העלילה. זה לא שהיא רעה. היא אפילו טובה למדי. אבל היא מאוד… פשטנית. התסריט תמיד הולך לכיוון הנוח. בחירות מאוד עצלות בקידום העלילה, שלא נותנות באמת אפשרות להעמיק את הדמויות ואת מה שהן עוברות. ולא שאין בסיס, יש באמת הרבה מה לפתח, יש המון פוטנציאל. אבל הכל נשאר על פני השטח עם הסדרה. צריך להביא דמות מנקודה A לנקודה B, לשם כך מביאים דמות מהעבר, ולאחר שהיא סיימה את תפקידה, זהו , אפשר להיפטר ממנה. התרחיש הזה, בשינויים קלים, חוזר לאורך כל העונה והרבה יותר מדי פעמים.
מי שקורא/ת את מה שכתבתי בעבר יודע/ת כמה אמוציונלי אני יכול להיות בעת צפיה בתוכן שאני מתחבר אליו מאוד. עם העונה הזו – רציתי מאוד שזה יקרה, אבל זה לא קרה, למעט אולי הפרק האחרון (שעוד אגיע אליו). ישנה סצינה שבבירור רצו כותבי התוכנית שאתחבר לדמות שממש נפתחת ושופכת ברגש את אשר על ליבה, אבל זה לא הצליח לעבור אלי. רציתי , אבל זה לא היה זה, מפני שההתחברות לדמויות בסדרה היא על פני השטח.
אבל, כאמור – הסדרה בכללותה לא היתה רעה. אני אולי “מחמיר” איתה מפני שבאמת היה לה פוטנציאל להיות יותר ממה שהיא. הפרקים כן מצליחים לרתק את הצופה, לגרום לו לרצות לדעת מה קורה הלאה, מה החלק הבא בפאזל, והחלקים בפאזל מתחברים יפה אחד אחרי השני (אם כי כאמור -בקלות מדי). הצילום בסדרה מרהיב, האפקטים מעולים, CGI במלוא תפארתו, ובלי זכר למסך ירוק כדוגמת מה שרואים, למשל, ב”הפלאש” לפעמים.
גם הפסקול של הסדרה איכותי מאוד, עובדה שרק משחקת לטובתה. אין ספק שמבחינת הפעלת החושים השונים והפן הוויזואלי, חווית הצפיה טובה ומהנה מאוד. גם טוויסטים היו לאורך העלילה וביחוד בפרק האחרון.
בניגוד לכל העונה, הפרק האחרון הוא על סף השלמות בעיני, וזה באמת לא עניין מובן מאליו. אולי נסחפתי עם הביטוי “שלמות”, אבל היי, זה לא קורה לי הרבה עם הסדרה הזו, אז תנו לי. אין ספק שהפרק האחרון הוא בכמה דרגות מעל כל העונה, ולו שאר הפרקים היו מתקרבים לרמתו, אין ספק שהיו לי מילים הרבה יותר חמות להרעיף עליה. הפרק האחרון סיפק כל מה שהיה צריך לספק. העלילה התהדקה ונסגרה היטב , ללא חורים. טוויסטים וכלים עלילתיים נשלפו במהלך הקליימקס, שהגיע לשיא בקרב אחרון ראוי בהחלט, וסיומו היה מספק וראוי לא פחות.
דיברתי על רגש וחיבור לדמויות, אז דווקא בפרק האחרון הגיעו כמה רגעים מרגשים באמת , כמה נקודות שבאמת הצליחו לחבר אותי , וליותר מדמות אחת. תוסיפו לכך סיום סגור מצד אחד, אבל סצינה שמשאירה אפשרות לעלילה לעונה חדשה (שאנחנו יודעים שתגיע כי נטפליקס הודיעה שהיא מחדשת את הסדרה לעונה שלישית) – והרי לנו בהחלט פרק סיום מצוין לעונה, וזה לא דבר של מה בכך בימינו.
בסופו של דבר, בהחלט מומלץ לצפות בעונה השנייה של “המפתחות של משפחת לוק” (בחייאת יא מתרגמים, קצת מאמץ…. קצת), בעיקר לאוהבי ז’אנר העל טבעי/מתח על סף אימה. רק לא לצפות לעלילה מפוצצת ראשים, אלא לסדרה שכיף להעביר איתה ערב אחרי עוד יום עבודה מפרך.
ציון סופי: 3.5
