אחרי שני פרקים שהניחו את כל החלקים על לוח המשחק של עלילות העונה השונות, הגיע הזמן לקדם אותן והפרק השלישי עושה זאת בחן, הומור, מתח ודרמה לא קטנים. ומחזיר את העונה למסלול המוצלח של פתיחת העונה.

המשך הקריאה כולל, ספוילרים לפרק:

הפרק נפתח בפלאש פורוורד שהוא בעצם פלאשבק של נורה שמתרחש בשנת 2032 כאשר נורה, ילדה קטנה, מסתובבת במוזיאון הפלאש שהוזכר בפרק הראשון. הקריינות של נורה, שמשרה אווירה מאיימת, מחזקת את הנבל המרכזי של הפרקים האחרונים, ציקדה. “נורמלי שילדים מפחדים ממפלצות, אך המפלצת הזו הייתה שונה. אף אחד לא יודע מהיכן הוא בא, איך הוא קיבל את הכוחות שלו או מי הוא. כל מה שיודעים הוא את הכינוי שלו, והצליל האחרון שקורבנותיו שומעים”. בנוסף לכך, מתברר שגם בעתיד, הפלאש והצוות שלו וגם האגדות, סופרגירל, החץ הירוק ואפילו ליגת הצדק, לא מצליחים לתפוס את ציקדה.

נורה מגלה לצוות הפלאש כי ציקדה הגיע “מוקדם מדי”, כנראה כתוצאה משינוי קו הזמן שקרה כאשר נורה החליטה להישאר בקו הזמן שלנו. ציקדה לא אמור היה להרוג את גרידלוק ו/או את בלוק ונורה לוקחת על עצמה את האשמה. בכלל, בפרק הזה יש התעסקות לא קטנה עם רגשות האשם של נורה, אם כי, לקראת סוף הפרק צצות להן שאלות חדשות ודי מהותיות, לגבי הדמות שעד כה נראתה כמו ילדה קטנה ומבולבלת.

הפרק מצליח לשמור על איזון נהדר בין דרמה וקומדיה, בעוד צוות הפלאש מנסה להבין מה לעשות עם ציקדה, ראלף עונה לקריאת עזרה בשוד של חנות, סצינה שהיא קצרה, אך מצחיקה ומשחררת קצת מהכבדות של ציקדה. כך גם במהלך כל הפרק, יש לנו מספר סצינות מתח או דרמה טובות ואפקטיביות, שמאוזנות עם סצינות קלילות יותר עם דיאלוגים משעשעים. בפרק הנוכחי, לאור ההתמקדות יותר בציקדה, אין נבל שבועי, אולם את מקום הנבל השבועי, תופסת דמות חביבה, מצחיקה שמחזירה את טום קאבנה הנפלא לסדרה, הריסון שרלוק (במבטא צרפתי ובסיומת que) וולס.

קאבנה (שגם מגלם לרגע את האר וולס) מגיש תצוגת משחק שובבה, ממזרית ובעיקר משעשעת ומהנה עם קצב דיבור מרשים וחביבות אינסופית. האינטראקציה של קאבנה/שרלוק עם שאר צוות השחקנים רק מראה כמה שהוא שחקן טוב (לעומת חלק מהשאר שהם… בסדר) והיא מצליחה להיות משעשעת וחביבה, בייחוד האינטראקציה שלו עם ראלף דיבני אותו הוא מכנה “תינוק של ג’ירפה”.

קייטלין וראלף ממשיכים לחקור את העלמותו המוזרה של אביה של קייטלין. הפעם הם מנסים להוציא מידע מאמא שלה שלא משחררת מידע וכנראה גם משקרת. מה שמוביל לכך שהשניים מחליט לפרוץ למשרדים שלה בלילה כדי לנסות ולהשיג מידע נוסף. ואכן, מידע זה קיים שם, בצורה של רגעי נוסטליה קטנים מצד אחד ומצד שני מכתב שנועד לקייטלין ונראה כמו מכתב התאבדות (אך אל דאגה, המכתב הזה לא מספק תשובות אלא רק פותח את הפתח לשאלות נוספות).

ההתמקדות של ציקדה (כריס קליין) היא במציאת ווייב (סיסקו), אם כי לא ברור לנו, עדיין, מדוע הוא מחפש את ווייב ולמה הוא רוצה להרוג אותו. כדי להגיע לווייב, ציקדה מגלה מי הם הקרובים אליו, והוא מגיע לביתו של ג’ו ווסט בסצינה מאיימת ומותחת שמניעה את העלילה ואת הפרק קדימה. הניסיונות של בארי לתפוס את ציקדה בעזרת שרלוק וולס אינם מצליחים, נורה ממשיכה לפשל ובזמן הזה, ג’ו ווסט קשור לכיסא וסובל מכאב שצידקה מפנה כלפיו.

כל הפרק מתנקז לסצינת אקשן מרכזית שמתחילה בביתו של ג’ו ווסט ומעורבים בה ציקדה, ווייב/סיסקו, בארי ונורה. שם הפרק “מותו של ווייב” מטעה ובגדול, למרות שברגע מסויים במהלך הפרק, יש תחושה כי הוא רלוונטי. בסצינה הזו, בה ציקדה מרוקן את בארי מכוחות הספיד שלו, מתגלה, שוב, בארי כחוש וצנום, שאינו יכול לעמוד בכמה אגרופים מאדם שגדול ממנו. בקיצור, בארי, ללא הכוחות, הוא בסך הכל אדם פשוט ורגיל שלא יודע להילחם מצד אחד ומצד שני לא מסוגל לקבל יותר מאגרוף אחד או שניים לפני שהוא נופל לחלוטין על הפנים ובקושי מצליח להתרומם.

החלק האחרון של הפרק, מעלה כמה שאלות מרכזיות וטובות שמעלות את הסדרה לדרגת עניין נוספת. בחלק אחד, רגשי יותר, אנחנו מגלים כי האדם שעומד מאחורי זהותו של ציקדה (שאת זהותו אנחנו עדיין לא יודעים מעבר לעובד שקוראים לו ארלן, מתגלה כאבא של ילדה קטנה שנמצאת כנראה בתרדמת, ומכניס לתמונה אחות מסתורית בבית החולים, שכנראה מודעת למצבו. בחלק השני, הריסון שרלוק וולס מעלה בפני נורה את השאלה “האם היא עשתה את הכל לבד” מה שמעלה את החשד כי נורה לא פועלת לבדה וכי אולי היא לא רק הבת המתוקה והמסכנה של בארי ואייריס. בחלק השלישי קייטלין מפענחת את “מכתב ההתאבדות” של אביה ומגלה כי קיבלה ממנו מסר, “בואי למצוא אותי”. בקיצור, יש בהחלט למה לצפות.

ציון: 4.5