“אוכל חטאים” הוא מישהו שמבצע טקס פולחני על מנת לספוג את חטאיו של אדם שנפטר. המטרה במעשה זה היא לתת לנשמתו של הנפטר כפרה על החטאים שביצע ובכך לנקות את נשמתו. זו גם הייתה מטרת הפרק שלנו, כל דמות ניסתה לקחת על עצמה את החטאים של אחר.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

נראה שהכל מתחיל להתקדם לקראת השיא (שהוא סוף העונה), אוליבר פוגש את “אמו” של פרומתיאוס ומנסה להוציא ממנה את שמו של בנה. האם כמובן מסרבת כי אין סיבה אמיתית לכך שדברים ילכו בקלות לדמויות שלנו? אבל הסיבה שלה די הגיונית, אוליבר במקרה הטוב ירצה להכניס את הבן שלה לכלא ובמקרה הרע להרוג אותו, אז למה לעזור?

למה הגרשיים באמו? כי אני עדיין לא מאמין שהוא הבן של קלייבורן כמו שדוחפים לנו מתחילת העונה. הדמות שתיחשף מתחת למסיכה של פרומיתיאוס צריכה להיות מוכרת לנו, אם יהיה שם אדם לא מוכר לא יהיה אכפת לנו ממנו. ברגע שבוחרים בנבל עם מסיכה הוא חייב להיות קרוב במידה מסוימת לגיבורים.

בואו נבחן מקרי עבר מהסדרות של DC: “החץ השחור” – מלקולם מרלין, “ריברס פלאש” – דוקטור וולס, “זום” – ג’יי גאריק/האנטר זולומן. כולם נבלים בעלי מסיכה שהיו במידה מסוימת קשורים לגיבור. ברגע שהיו לנו נבלים ללא מסיכה, היריבות איתם נבנתה מהפרק הראשון כי מעולם לא הכרנו אותם או התחברנו אליהם: “דת’סטרוק”, דמיאן דארק, ראס אל גול, ונדל סאבאג, “קפטן קור” וכו.

כמה נבלות מהעבר של “החץ” בורחות מהכלא וזו הסיבה לשים השבוע את המסיכות. הן מחפשות אחר כסף שטוביאס צ’רץ החביא בזמנו, מה שיכול לשחרר אותן לחופשי או במקרה שלהן להשתלט על סטאר סיטי. אציין פה נקודה בעייתית בבחירת הדמויות, חוץ מקופיד אני לא זוכר את השתיים האחרות. אני מבין שאחת לכמה זמן מחזירים נבלים מהעבר כי זו סדרת קומיקס וככה עולם הקומיקס מתנהל, אבל אם במשך 40 דקות אני לא מצליח להיזכר מי הבחורות האלו, יש פה בעיה.

מסתבר שאחת מהן הייתה שוטרת של קוונטין שנכנסה לכלא (באמת שאני לא זוכר על מה) ועכשיו הוא מרגיש אשם על הבחירות שלו, זאת כחלק ממוטיב “אכילת החטאים” של הפרק. כל הדיאולוגים בינה לבין קוונטין היו מיותרים כי פשוט לא ידעתי מיהי.

ת’יאה, היא היחידה שלא לוקחת על עצמה את הטעויות של אחרים, אלא מקבלת אחריות על מעשיה. כאשר היא מגלה שלסוזאן יש חומר שמקשר בין אוליבר ל”חץ הירוק” היא מחדירה (באמצעות פלסיטי) חומרים מפלילים למחשב שלה כדי להרוס את אמינותה ולפטר אותה. סוף סוף אנחנו רואים חזרה של ת’יאה, היא מזכירה יותר ויותר את ההורים שלה במצבים האלו וטוב לראות שהיא נכנסת באופן פעיל לעלילה של הסדרה, יותר מאשר מה שהיא עשתה שם בחודשים האחרונים, יחסי ציבור למשרד ראש העיר.

פליסיטי ממשיכה בקו החצי אפל שהיא פוסעת בו מהרגע שבילי נהרג, הבעיה איתה שזה מאוד לא עיקבי. כרגע לא ברור בכלל לאן הדמות של פלסיטי הולכת. מעניין אם בכך נגמרה הופעתה של סוזאן בסדרה? האם היא תפתח טינה לאוליבר? זה מה שיגרום לה לחפש את פרומיתיאוס? האם לא נראה אותה יותר? רק הזמן יגיד.

אוליבר מחליט לחשוף כמעט את כל הקלפים ומודה בפני המשטרה שהוא ומשרדו זייפו את דוחות המוות של בילי, זאת כי פרומיתיאוס גרם לאוליבר להרוג אותו בשוגג. המשטרה כרגע יורדת מאוליבר אבל הסקנדל התקשורתי מסיים את הפרק בכך שייתכן שתקופתו של אוליבר כראש עיר הסתיימה? ואני שואל, למי אכפת? האם באמת קריטי לנו שאוליבר ישמור על משרת ראש העיר? כמה העובדה הזו משפיעה על הדמות שלו או על העלילה? האם אכפת לנו אם ברוס ויין מנכ”ל “תעשיות ויין” או לא? יפריע לנו אם טוני סטארק יוותר על התפקיד שלו בחברה? כנראה שלא. כי בדומה לדמויות האלו, העובדה שאוליבר הוא ראש העיר אינה משפיעה על הפרסונה האחרת שלו, היא לא עזרה לעצב אותו. בנוסף, בואו לא נשכח את העובדה שבקושי ראינו אותו ממלא את תפקידו בתור ראש עיר, אלא רק בפרק הקודם.  זאת שונה מפיטר פארקר שאני לא מסוגל לראות אותו לא כצלם של הדיילי ביוגל או קלארק קנט בתור הכתב של הדיילי פלנט.

עצה לגבי הפלאשבקים, לתת לנו מבט אל העבר ולהכניס בו סיטואציה של חיים או מוות כאשר אנחנו יודעים שכל הדמויות בחיים היום בהווה, זה לא דבר חכם. המטרה של הפלאשבקים היא להרחיב את הסיפור והדמויות ולא לספק לנו רגעי אקשן שאנחנו יודעים שיסתיימו בנימה חיובית.

הערה: כדאי לשים לב לשמות של הבימאים של “החץ”, נראה כי המפיקים מפקידים את הסדרה בידיהם של לא למעט בימאים שהם לא צעירים בכלל ושיש להם ניסיון ורקורד עשיר. שזה יפה בהתחשב בעובדה שהסדרה פונה לצעירים. במהלך לא מובן מאליו החליטו המפיקים שחלק לא מבוטל מהפרקים יבוים על ידי אנשים בוגרים שלא לומר קרובים לגיל פנסיה. ברשימת הבימאים של הסדרה לדורותיה אפשר למצוא בימאים כמו ג’ון דאהל שביים סרטים כמו “ההימור האחרון” (סרט הקפלים עם מאט דיימון ואדוארד נורטון) או ג’ון באדהם שביים את להיטי שנות השמונים “משחקי מלחמה”, ו-“תקלה מופלאה” וגילה לעולם את ג’ון טרבולטה ב-1977 כשביים את “שגעון המוסיקה”.

כמו כן, ברשימת הבימאים של הסדרה, ניתן למצוא לא מעט נשים, עוד עובדה שאי אפשר לקחת כמובן מאליה כאשר מדובר בסדרת אדרנלין גברית שמיועדת בעיקר בכדי לשרת את דור הטסטוסטרון. את הפרק של השבוע למשל ביימה מארי למברט, בימאית שהשנה חוגגת את יום הולדתה ה-66. למברט היא אחת הבימאיות הראשונות שנכנסה ועיצבה את דור ה-MTV  של תחילת שנות ה-80. אתם אולי לא מכירים את השם שלה, אבל אתם בהחלט מכירים את העבודה שלה, היא ביימה כמה מהקליפים היותר מוכרים של מדונה (בהם: Like a Virgin, Material Girl, La Isla Bonita ועוד ועוד) אם אתם חזקים בעולם האימה, תזהו את השם שלה כי שביימה את שני סרטי “בית קברות לחיות” (הראשון ב-1989 והשני ב-1992).

ציון: 2.5