ביקורת, “על טבעי”, עונה 11, פרק 22 – אנו השמחים המעטים

אזהרה: המשך הביקורת כולל ספוילרים לפרק!

אחרי שבשבוע שעבר קיבלנו סוף סוף את הקתרזיס של האחים וינצ’סטר עם אלוהים ,הפעם הגיע תורו של לוציפר. תקוותו הגדולה ביותר של אלוהים ואכזבתו המרירה ביותר פוגש את אביו לראשונה מאז שנעל אותו בכלוב.

“על טבעי” ידועה ברגעי ההומור שלה, רגעים שנונים, חריפים, מטה ואינסוף אזכורים לתרבות הפופ וכמובן שישנם לא רגעים פשוט הזויים (פודינג מישהו). אפשר היה לצפות ששיחה בין לוציפר לאלוהים תשולב בהומור אבל בהמון רצינות. הכותבים והבמאי החליטו לעשות הפרדה מוחלטת ונכונה בין השניים. תחילת היחסים בין השניים הייתה קומית, לוציפר עושה רגרסיה לילד קטן מול אבא כועס, נועל את עצמו בחדר עם מוזיקה גבוהה, אלוהים לא מוכן להודות בטעותו או להתנצל והאחים מנסים לקחת את תפקידו של ד”ר פיל ולגשר בין השניים. המשך השיחה לקחה את הכיוון הרציני, לכל אחד מהצדדים יש טענות כלפי השני, המון רגש, כעס, עצב ודרמה עבר בשיחה הזאת. כמובן שהשניים האלו רחוקים שנות אור מהלבנת היחסים, אבל כרגע לקרב מול אמארה הם מוכנים להפסקת אש.

ואם הזכרתי את הבמאי, אני אעצור לרגע ואתן לו את הכבוד המגיע לו. מי שביים את הפרק (ועוד מספר פרקים העונה) הוא לא אחר מאשר ג’ון באדהם, אחד הבימאים הנודעים של שנות השבעים והשמונים שהביא לנו להיטים (שנשארו בלב והפכו לנוסטלגיה) כמו “שגעון המוסיקה” (1977), “משחקי מלחמה” (1983), “מעקב צמוד” (1987) ו”תקלה מופלאה” (1986). באדהם, שמתהדר בגיל 76! עזב בתחילת שנות האלפיים את עולם הקולנוע וחזר לעבוד כבמאי של סדרות טלוויזיה, כמו בתחילת דרכו אי שם בתחילת שנות השבעים.

וכעת, נחזור לפרק. עקב חוסר בארכ-מלאכים כדי להתמודד מול אמארה החבורה מחליטה לעשות את מה שמרוול עשתה ביקום הסינמטי שלה, לאחד את כולם כנגד האיומים הגדולים ביותר. אז הם מאחדים את “הנוקמים” של “על טבעי”, מכשפות, שדים ומלאכים, כולם מסכימים לאחד כוחות לתקיפה אחת מול אמארה. תקיפה שבסופה אלוהים אמור לכלוא את אמארה שוב, באות קיין הפעם, אצל סאם. האיחוד הזה אכן נותן את המשקל שהגיבורים עומדים מול כוח שמעולם לא עמדו מולו.

Supernatural-We-Happy-Few-2-05182016

אמארה מצליחה למצוא מהר מאוד את החבורה, ככה זה כשאתה פרק לפני סיום העונה וצריך לקצר תהליכים. על הדרך היא מורידה את דונאטלו, הנביא שהוצג לראשונה בפרק אחרון, מה שמעלה את השאלה למה הציגו לנו אותו אם התכנון היה להרוג אותו אחרי פרק אחד?! די מוזר מבחינה תסריטאית. התקיפה כנגד אמארה מתחילה ונראה שעד לשלב מסוים היא מצליחה ואם היינו בפרק סיום העונה, אולי הייתי קונה את זה.

אלוהים מתנצל בפני אמארה לפני שהוא כולא אותה, בצורה שמראה את השינוי שהוא ביצע בתוך עצמו לאחר השיחה שלו עם לוציפר. השיחות עם אמארה ועם לוציפר חושפות את טבעו של אלוהים, הוא רואה את התמונה הגדולה בלבד ולטובתה הוא יעשה כל מה שצריך, אם זה לכלוא את לוציפר ואת אמארה והוא מעולם לא חש צורך להתנצל על כך. אמארה מסרבת להיכלא שוב ובהתקף זעם פוצעת אנושות את אלוהים, מגרשת/הורגת את לוציפר (זה עוד לא ברור) אבל משאירה את קאס בחיים וכנראה שגם מתחילה את האפוקליפסה, בפעם המי יודע כמה.

ציון: 4
ratings-tv-4

2 thoughts on “ביקורת, “על טבעי”, עונה 11, פרק 22 – אנו השמחים המעטים”

  1. אמארה לא הרגה את דונאטלו. היא אכלה את הנשמה שלו. הוא עדיין יכול לחיות ולתפקד רק ללא נשמה.

  2. מת מת על העונה הזאת! לא יודע לשים את האצבע על מה בדיוק, אבל היא פשוט מרגישה לי נכונה כל-כך.

השאר תגובה