אני מודה שהמחשבה הראשונה שלי היתה פשוט להעתיק את הביקורת על החלק הקודם בסדרה שכתבתי לפני 4 שנים (איך הזמן עובר), אבל אחרי שחלפו כמה ימים מהצפייה בחלק הרביעי, אני חושב שלסרט שעושה את הכל על טהרת ה"הרבה יותר" מגיע בהחלט שאשקיע בו יותר.
להמשיך לקרוא האושר הוא אקדח טעון – ביקורת על "ג'ון וויק: חלק 4"
פעם בתקופה, מגיע סרט שמגדיר מחדש חויה קולנועית מהי. בשנת 1999, שנייה לפני סוף האלף הקודם והיסטריית באג 2000, נחת בבתי הקולנוע בעולם "המטריקס" שעשה את זה באופן סוחף – יצירה פוסט מודרניסטית במהותה. סרט האקשן מד"ב של האחים (אז) וואשאבסקי ניכס חלקים שלמים מערב רב של מקורות – יצירות פילוסופיות ("סימולציה וסימולקרה" של בודריאר), יצירות ספרותיות ("אליס בארץ הפלאות / המראה"), סרטי אנימה ("אקירה" ו"הרוח במעטפת", אלא מה),סרטי קונג פו ("היו זמנים בסין", "המאסטר השתוי") , הצהרה אופנתית שמבוססת על פטיש מיני ועוד.
הסרט (והאחים, אז) לקח את כל זה, חתך דק דק, ערבב הכל ויצר מחדש משהו מיוחד וסוחף שענה על ההגדרה, סרט שלא ראו כמוהו לפניו, בייחוד לאור האפקטים המיוחדים, שאז היו פורצי דרך. מי שיצא מהקולנוע אז, בסוף ה"מטריקס" המקורי, הרגיש שהוא חלק מהיסטוריה קולנועית, הרגיש שהוא רואה משהו כל כך טהור וראשוני, כזה שבוודאי ידברו עליו עוד שנים רבות. הצילום הפנטסטי של ביל פופ וכוריאגרפיית הקרבות המדהימה של יואן וו-פינג ("נמר דרקון") השאירו חותם שיצר אינספור חיקויים בקולנוע בשנים שבאו אחר כך.
המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסדרת סרטי המטריקס:
להמשיך לקרוא ביקורת, "מטריקס: התחייה" – יותר כמו "מטריקס: האשכבה"
אם גדלתם בתחילת שנות האלפיים (או סוף שנות התשעים) והייתם מאלו שהלכו לבית הקולנוע לראות את הסרט החדש שיצא, "המטריקס", בוודאי תזכרו את ההלם שחוויתם מהעושר הוויזואלי והאפקטים המדהימים שלא נראו קודם על המסך הגדול, בטח שלא בבלוקבסטרים אמריקאים. אבל… מאז חלפו שני עשורים, והמטריקס, שהפך לשם דבר ונחשב עד היום לאחד מסרטי האקשן-מדע בדיוני הטובים ביותר.
אבל מאז, יצאו גם חלקים 2 ו-3 וכותב שורות אלו לפחות, לא ממש התלהב מהם, ככה שהידיעה כי עומד לצאת חלק רביעי בסדרה, לא ממש ריגשה. אבל… כנראה שמעטים האנשים בעולם שלא מתרגשים ממטריקס 4, ואין ספק שהוא אחד הסרטים שיותר מחכים להם בשנה המוזרה הזו שאנחנו עוברים. הסרט התהדר היום בטריילר מלא ראשון.
זוכרים איך… לפני כ-8 חודשים, כשרצינו לראות סרטים חדשים, היינו הולכים לקולנוע, מתיישבים באולם ומחכים שהאורות יכבו וקרן האור של המקרנה יציג את הסרט על המסך הגדול? אבל… אנחנו תחת תקופת קורונה שאולי מתחילים לראות את הסוף שלה (קדימה חברות תרופות שעובדות על חיסונים, קדימה) אבל עדיין, בתי הקולנוע רחוקים מלהיות פתוחים וכמעט כל שבוע אנחנו שומעים על עוד שובר קופות פוטנציאלי שמוצא את דרכו לשרותי סטרימינג אלו ואחרים.
הסרט "ביל וטד: בקצב המוזיקה" (או כמו שילידי שנות השמונים מכירים אותו כ"ביל ולטד 3") הוא דוגמא מצוינת. הסרטהיה אמור לעלות לאקרנים באוגוסט 2020, נדחה מספר פעמים, עד שחברת ההפצה החליטה להפיץ אותו ישירות דרך שירות VOD. הסרט הראשון בסדרה יצא אי שם ב-1989 והפך להצלחה מפתיעה, שנתיים מאוחר יותר, ב-1991 יצא סרט ההמשך, וכעת, כ-30 שנה אחרי, אנחנו מקבלים את החלק השלישי. את ביל וטד חוזרים לגלם השחקנים המקוריים, קיאנו ריבס, שהיה אז בן 25 וכבר שיחק בלא מעט דברים, אבל עדיין לא זכה למעמד של כוכב. ואלכס וינטר (שהיום בעיקר הוא "אלכס מי?", שלא כל כך פיתח את קריירת המשחק שלו ועבר אל מאחורי המצלמה כבמאי. ובכן, נקראתי לדגל בימים גשומים אלו כדי לבדוק אם החלק השלישי הוא סרט שיחמם לכם את הלב ואת ימי החורף הקרירים שמגיעים אלינו.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:
להמשיך לקרוא ביקורת, ביל וטד: בקצב המוזיקה – לכבות את המוח ולצאת למסע
אחד מהסרטים המזוהים ביותר עם שנות השמונים הוא "הרפתקאות ביל וטד" (Bill & Ted's Excellent Adventure) משנת 1989 שהפך ללהיט והוביל ליצירת סרט המשך בשנת 1991 בשם Bill & Ted's Bogus Journey. שני הסרטים הפכו עם השנים לסרטי קאלט אהובים שלהם קהל מעריצים גדול ברחבי העולם. ובעידן שבו רוב האולפנים הולכים על מותגים מוכרים, סרט שלישי היה רק שאלה של זמן. ואכן, זה קרה, המפיקים הצליחו לגייס את שני הכוכבים הראשיים של הסרטים, "קיאנו ריבס" שמאז לא הפסיק לשחק והפך לכוכב גדול, ואלכס וינטר, שלא ממש המשיך לשחק מאז, אלא עבר אל מאחורי הקלעים וביים לא מעט פרקים בסדרות שונות, עם כמה סרטים קצרים וארוכים זניחים (ברובם).
מאז שהפקת "ביל וטד 3" שזכה לשם Bill and Ted Face the Music יש התרגשות הולכת וגדלה ברחבי רשת האינטרנט ונראה כי יש לא מעט אנשים שמאוד מחכים לסרט הזה. ובכן… כעת, אחרי המתנה מאוד ארוכה, יש לכם הזדמנות לקבל רושם ראשוני על הסרט מכיוון שחברת ההפקה שחררה טיזר טריילר ראשון (כדקה וחצי אורכו):
