ילד בן 6 (ברוב המקרים) לא יודע מי זה שייקספיר. הוא לא מכיר את הסיפור של "המלט". ילד בן 6 מכיר (ברוב המקרים) רק את "מלך האריות" של דיסני. אחד מסרטי האנימציה, אם לא סרט האנימציה המוערך, המשובח והמפורסם ביותר של האולפנים. גם אחרי 25 שנים (כן, כן, רבע מאה עברה מאז דילג הסרט על המסכים בשנת 1994) יש מעט מאוד אנשים בעולם שלא מכירים את סיפורו של סימבה, בין עם בקולנוע, בספרים, במחזמר הנפלא שמועלה עד היום ברחבי העולם ואפילו בסדרות הטלוויזיה בערוץ דיסני. "מלך האריות" הוא לא סתם עוד סרט או מותג, מדובר בפיסת זיכרון מרכזית בתודעה האנושית, שכן ההשפעה של הסרט על ילדים ברחבי העולם הייתה עצומה!
עם כל דברי השבח הללו, כמעט מתבקש שהמחשבה הראשונה על העיבוד החדש, תהיה זו של סלידה, הכפשה ואפילו בוז ונאצה. לא מעט אנשים (כולל עבדכם הנאמן) רואים בגל עיבודי הלייב-אקשן של דיסני, לסרטי אנימציה הקלאסיים של האולפן, כלא פחות ממכירת הנשמה של עולם הילדים הנפלא הזה לשטן תמורת בצע כסף אין סופי. "מליפיסנט", מבין העיבודים הראשונים בגל הזה, עוד היה עיבוד עם טוויסט מעט מקורי ומעניין, בעוד סרטים כמו "היפה והחיה", "דמבו" "ואלאדין" הטריים, נתפסו כ"העתק הדבק" למקור עם גימיק שיווקי מוצלח פה ושם כמו שחקן במאי או שיר שמנסה להציל את הסרט מלהפוך לשנוא באופן מוחלט. הסרט היחיד שהיה יוצא מן הכלל בכל השיח הזה, היה "ספר הג'ונגל" של ג'ון פאברו (שתמיד ייזכר כמי שביים את הסרט שפתח את היקום הקולנועי של מרוול, "איירון-מן" בשנת 2008). פאברו הצליח לייצר עולם שיותר קרוב למציאות מבחינה ויזואלית ועדיין משמר את מרבית הקסם של הסרט המקורי (למעט לואי. לא מדברים על לואי!). לכן הגיוני שדיסני בחרו בו לטפל באוצר המקודש ביותר של האולפנים.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט (אבל היי, יש מי שלא ראה את הסרט המקורי ולא מכיר את הסיפור?):
להמשיך לקרוא ביקורת, "מלך האריות" גרסת 2019 – האקונה מטטה בהחלט
