"נינטנדו" מכה על חטא קדום בן 30 שנה, ומביאה לנו סוף כל סוף עיבוד כשיר וכשר לאחד ממשחקי המחשב הכי פופולריים ואולי המשחק שהחל את "קללת האדפטציות הקולנועיות הכושלות". האם "האחים סופר מריו" יצליחו בגרסה מצויירת איפה ש"נכשלו" בלייב? כן. לחלוטין כן.

הייתי בן 6 אי שם בשנות ה-90 הצבעוניות, כשבני דודים שלי הביאו מאמריקה את קונסולת הניטנדו 64, ובפעם הראשונה נשאבתי לעולם של השרברב מועך הגומבות המפורסם "סופר מריו". אפשר לומר שנחשפתי אליו קצת קודם לכן עם סדרת האנימציה שלו שרצה בערוץ הילדים, אבל המוח שלי היה רך מדי כדי לספוג את האפיות של המותג האגדי הזה. סופר מריו קיים בדי.אן.אי שלי כמו של רבים מילדי שנות התשעים והשמונים שגדלו עם מקלדת או שלט ביד, ותמיד רצינו לראות את הסיפור של מריו, לואיג'י, פיץ' ובאוזר בצורת סרט כזה או אחר. כשקיבלנו סרט שכזה בשנת 1993 עם בוב הוסקינס וג'ון לגווזאמו… חלקינו התפוצצנו מצחוק והפכנו את הסרט לקאלט, והשאר קיללו את היום שהסרט יצא, והקללה תפסה פחות או יותר לכל סרט שהיה מבוסס על משחק מחשב מאז. אפשר להגיד ש"סוניק" שבר את הקללה במקצת, אבל עדיין קשה לעבד את רוב המשחקים הקלאסיים של פעם, שהיו חסרי עמוד שידרה עלילתי ברובם, לכדי תסריט טוב.

ישבו להם החברים ב"נינטנדו" ושאלו את עצמם איך בכל זאת אפשר לעשות סרט למריו אחרי מכה כל כך קשה. התשובה, באופן מפתיע לחלוטין, באה דווקא מאולפני "אילומיניישן" שרובנו מכירים בזכות הפרנצ'ייז המוצלח – "המיניונים".
ובכן, מסתבר שאם מחברים את מה שעניין את ילדי שנות ה90-80, עם מה שמהפנט את ילדי ה-2020, מקבלים משהו שמרצה קהל יעד של 40 שנה. בשיתוף פעולה הדוק ועיקש בין חברת המשחקים לאולפני האנימציה, "האחים סופר מריו" הפך מחלום למציאות כשהטריילר הראשון הדהים מבחינת עיצוב הדמויות והצבעוניות שכל כך מזוהה עם העולם של מריו. נוסף על כך, אל הפרוייקט חברו כמה מהשמות הגדולים של עולם הקומדיה כמו ג'ק בלאק, קיגן מייקל קיי, צ'ארלי דיי ו…כריס פראט?
כן. כולנו הרמנו גבה. אף אחד לא אהב את הרעיון שמריו בכבודו ובעצמו יקבל מדובב כל כך חד מימדי. ויודעים מה? כולנו אכלנו את הכובע. האדום והירוק אם תרצו.

אז קצת על הסרט: מריו (כריס פראט) ולואיג'י (צ'ארלי דיי) הם שני שרברבים מתחילים מברוקלין שנשאבים דרך צינור אל עולם קסום מלא ב- (לא, לא דינוזאורים שהתפתחו לבני אדם כמו דניס הופר) פטריות מדברות. ומהר מאוד לואיג'י נופל בשבי של המלך באוזר המרושע (ג'ק בלאק). תוכניתו של באוזר היא לכבוש את ממלכת הפטריות ולהכריח את הנסיכה פיץ' (אניה טיילר ג'וי) להינשא לו. כעת על מריו להציל את אחיו ואת חבריו החדשים. פחות או יותר בדיוק עלילת המשחק! פרט לכמה שינויים מעניינים שמוסיפים קצת עמוק לכמה מהדמויות. בטח שמתם לב שאמרתי שלואיג'י נופל בשבי ולא הנסיכה. זה בגלל שלפיץ' נתנו את הטיפול הפופולרי של "אשת חיל" וביטלו לחלוטין את החלק שלה כעלמה במצוקה, מה שהופך את הליהוק של טיילר ג'וי למושלם עבור הדמות, שבואו נודה באמת, כבר נמאס לראות אותה נחטפת כל פעם מחדש בידי באוזר.

מה שעוד עוזר לנפח את הסיפור ולהעשיר אותו היא העובדה שלא מדובר רק בעיבוד למשחקי "סופר מריו" אלא לכמעט כל דבר שמריו היה מעורב בו עוד מתחילת הדרך בשנות ה80 עם "דונקי קונג", כשהיה צריך להילחם בקוף הענק ולא בצבים ופטריות. אז גם דונקי קונג (סת' רוגן) ושלל דמויות מהעולם שלו מתחברות לסיפור, כמו גם אלמנטים ממשחקי המרוצים של מריו, משחקי "סמאש ברוס" בהם הדמויות של נינטנדו נלחמות זה בזה, ואפילו קיימים רפרנסים ואיזכורים לחלקים בפארק של נינטנדו באולפני יוניברסל כמו המסעדה של טוד (שמדובב בסרט ע"י קיגן מייקל קי).

מי שגונב לחלוטין את ההצגה ופשוט קולע בול לתפקיד הוא כמובן ג'ק בלאק בתפקיד באוזר, שעושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות במשחקים, תוך כדי שהוא פשוט לועס את התסריט. בלאק משלב רודן מפלצתי עם ענק עדין ומאוהב, תוך כדי פיזוז וזימרה על המסך בשילוב מושלם והרמוני שפשוט בא לראות עוד ממנו. גם סת' רוגן באופן מפתיע מפיח חיים בדמות של דונקי קונג, שמעולם לא חשבתי שיש לו אופי פרט לגורילה גדולה וכוחנית במשחקים, וממש בא לי עכשיו סרט ספין אוף שלו עם רוגן (ואולי ג'יימס פרנקו…בתור דידי קונג). מי שממש הפתיע, הוא פראט. כולם חשבו שפראט יפשל בתור מריו, במיוחד שהמדובב האייקוני של מריו, צ'ארלס מרטנט מדובב גם הוא בסרט (בתור הפתעה), ובסופו של דבר, פראט כמעט נעלם לתוך הדמות, בקטע ממש טוב, וטבעי!

תוסיפו לקאסט המגניב הזה ויזואליות שרק אילומיניישן יודעים לעשות, וקיבלתם גרסא מדוייקת לסופר מריו! כל הרקעים והעולמות, כל האוייבים והדמויות החמודות, הכל שם! כולל הצלופח המפחיד ממריו 64 שאני עדיין חולם עליו בלילה לפעמים ומסרב להיכנס לים בגללו! המוזיקה מלאה בעיבודים לנעימות הקלאסיות השונות מהשלבים השונים של שלל המשחקים, בתוספת כמה שירים מהעולם האמיתי שנוחתים בול על הסצנה שלהם, והפוטנציאל להרחבת העולם והסיפורים של הדמויות השונות הוא פשוט אין סופי! פוטנציאל כל כך גדול, שבסצנת האחרי כתוביות (יש שתיים אגב), ישבתי בהתרגשות כמו ילד בן 6 שוב וחיכיתי לראות מי יופיע (לא התאכזבתי למרות שלא קיבלתי מה שרציתי. בנתיים). הפוטנציאל למותג הזה הוא אין סופי! שלא לדבר על מותגים אחרים של נינטנדו כמו "זלדה", "מטריוד" ו"סטאר פוקס".

אולם, לא מדובר בתוצר מושלם. והפגם הבולט במיוחד של הסרט הוא…חוסר היגיון בסיפור. אבל היי, אם מכניסים היגיון למריו, מקבלים את הוסקינס המנוח קופץ עם מגפי ברזל חמש שניות…

חשוב לציין שבניגוד לסרטי אנימציה אחרים מהסוג הזה, לא מדובר בסרט שמיועד לילדים אבל יש בו גם קריצות למבוגרים שעוברות לילדים מעל הראש. מדובר בסרט ילדים נטו עם קריצה נוסטלגית למבוגרים יותר. גם האורך של הסרט, שעה וחצי פונקט, מלמד על כך וככה גם ההגיון התסריטי שלא מתאמץ מידי.

"האחים סופר מריו" אומנם מכיל סיפור עם התחלה אמצע וסוף, אבל חלקים גדולים בסיפור לא מתחברים עם סיבה ותוצאה. למשל: מריו פונה לפיץ' בניסיון להציל את לואיג'י. פיץ', בת האנוש היחידה בין עם שלם של פטריות מדברות, לא מופתעת יותר מדי מקיומו של בן אנוש נוסף בעולם. יותר מזה, היא כמעט מיידית מסכימה לאמן את האיש הזר הזה שיעזור לה להציל את העולם, ונשארת לוודא שהוא צולח באימונים שלו למרות שאין בינהם טיפת כימיה. רוצים עוד חלק חסר היגיון? באוזר משיג בתחילת הסרט את "כוח הכוכב" (כשאתה אוסף כוכב ואתה בלתי מנוצח ל-10 שניות במשחק). הוא מתכנן להכריח את פיץ' להינשא לו, או שישתמש בכוכב להשמיד את ממלכת הפיטריות. הוא לא מקבל מה שהוא רוצה, והוא לא משתמש בכוכב… הסרט מלא בדברים האלה!

אני רואה לא מעט מבקרי קולנוע שקורעים את הסרט לגזרים בגלל עניין התסריט, ואז אני מבין את העניין לעומק. הסרט הוא מתנה למעריצים. מדובר בסך הכל בסרט אנימציה לילדים (כל פעם שאני אומר את זה שורף לי בעין), עם קריצת ענק מלאת רפרנסים, לקהל של 40 שנה. ובמטרה הזו, שלשמה כנראה נוצר הסרט, "האחים סופר מריו" מקבל את מלא הכבוד הראוי. הסרט הוא מתנה לכל מי שגדל עם השרברב המשופם, ומתנה עוד יותר גדולה לילדים של המעריצים, שעד היום זוכים להכנס לעולם הקסום של "נינטנדו". כל השאר? לכו להנות מהמיניונים או משהו…תנו לי להנות בשקט מהנוסטלגיה שלי.