לפני ב- 80 שנה, המאייר המטורלל צ'ארלס אדמס הביא לעולם את החזון ההזוי שלו למשפחה המודרנית של המאה ה20. "משפחת אדמס" הייתה רצועת איורים בעיתון ה"ניו-יורקר" בה כיכבו בני המשפחה הנוטים לאהוב את המקאברי, הביזאר, המזוכיסטי ושלל ההפכים של משפחה רגילה. משנת 1938 בראשית דרכם, ועד היום, עברה המשפחה שלל עיבודים בשלל מדיות כגון טלוויזיה, קולנוע, אנימציה, קומיקס וסיפורים קצרים. הגרסה המוכרת ביותר, כנראה, היא שני סרטי הקולנוע שיצאו בשנות התשעים בכיכובים של אנג'ליקה יוסטון, ראול ג'וליה, כריסטופר לויד וכמובן כריסטינה ריצ'י הצעירונת. את שני הסרטים ביים בארי זוננפלד שעד משפחת אדמס היה ידוע בעיקר בתור צלם.
זכיתי להכיר אותם לעמוק בסדרת האנימציה בשנות ה90 המוקדמות (כמה שנים אחרי מותו של אדמס עצמו ב1988). הפעם, הגיע תורם של גרג טירנאן (האיש מאחורי "תומס הקטר") וקונראד וורנון (שגם משחק בסרט) להעיר את המשפחה מהמתים לכבוד העשור החדש שבפתח.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:
"משפחת אדמס", בגרסת הסרט החדש של אולפני MGM, מעניק לנו הפעם ממש מעט רקע וסיפור מקור עבור המשפחה המפורסמת. מיד לאחר שהתחתנו, גומז אדמס (אוסקר אייזק) ומורטישה אדמס (שרליז ת'רון) נרדפים מחוץ לארץ אבותיהם הלא מזוהה בשל היותם "מוזרים". בהגיעם לאמריקה, הזוג משתקע בבית משוגעים נטוש יחד עם "חיית המחמד" שלהם, "דבר", כף יד מהלכת, והמשרת המפלצתי והחביב לרץ' (אותו מגלם וורנון).
בחלוף השנים באים לעולם זוג הילדים למשפחת אדמס, וונסדי (קלואי גרייס מורץ') ופאגסלי (פין וולפהארד). דוד פסטר (ניק קרול) המשוגע אך המקסים, מצטרף אחרי כמה שנים, בעקבות טקס הבגרות אותו עומד לעבור פאגסלי. הסרט כולל גם בני משפחה מפורסמים נוספים כגון סבתא אדמס (בט מידלר) המכשפה המצחיקה, ובן הדוד "זה" (סנופ דוג) המכוסה שיער מכף רגל ועד ראש.
המשפחה נאלצת להתמודד עם שאר אוכלוסיית העולם, שרואה בה כנטע זר, מוזר ומסוכן. בראש הקהילה עומדת הנבלית הראשית מרגו נידלר (אליסון ג'ני) המאיימת להסיר את משפחת אדמס וכל המוזרויות מהשכונה "המושלמת" שלה. המסר, כמו תמיד, הוא קבלת האחר.
מאחר והמשפחה המוזרה בהיסטוריה, מתקיימת לצד האוכלוסייה "הנורמלית" תמיד תשאל השאלה "מה נחשב נורמלי, והאם זה דבר טוב?" במיוחד בימינו, עידן הרשת החברתית והמדיה טורפת החיים. באופן מפתיע, האינטגרציה של משפחת אדמס אל העת המודרנית מועברת בצורה חלקה ומדויקת.
קשה לזכור שמדובר במשפחה שמשקפת סגנון חיים משנות ה40, לצד חיים מודרניים בעשור השני של שנות ה2000. הסיפור, גם מנקודת המבט של כל קווי העלילה השונים ושלל הדמויות, מרגיש מאוד אורגני וטבעי, לצד ההיגיון המופרך לכאורה של ציר הזמן הלא מוגדר.
הדבר שהרתיע אותי בתחילה מהעיבוד החדש היה העיצוב הויזואלי של כמה מהדמויות, ובאופן כללי כל הארט שהוצג בטריילרים של הסרט. שמחתי לגלות שההנחה הראשונה שלי הייתה שגוייה. למרות שחלק מהדמויות לא מרגישות הן עצמן במלוא הדרן, כמו גומז שפחות מפגין רומנטיקה חסרת רסן, או מורטישה שהופכת לאם דאגנית מדי, עדיין פה ומשם נזרקות שורות קלאסיות או התנהגויות של הדמויות מפעם, לצד אבולוציה מסוימת שהן עוברות.
המפגש של וונסדי עם העולם החיצוני כבר סופר בסרטים קודמים של המשפחה, אך כאן לא משעמם לראות זאת שוב. גם פאגסלי מקבל לא זמן מסך, דבר שלא רגיל בסרט של משפחת אדמס, בו הוא בעיקר משמש שק חבטות עבור אחותו.
נוסיף לכל השבחים הטובים, את ההומור האפל שנזרק בסרט ומונגש לילדים כמו גם למבוגרים, בניגוד לגרסאות קודמות, ומתקבל כאן סרט מהנה ביותר לתקופת החגים. "משפחת אדמס" עברה שינוי מסוים, כזה שאולי יגרום לאנשים להרים גבה בהתחלה. אבל בסופו של דבר זו כל הפואנטה של המשפחה, להציג לנו משהו חדש ומוזר, אבל גם שאפשר להתחבר אליו.
ציון: 4
