אחרי ההצלחה הלא קטנה של "וונדרוומן", ולאחר שנים של דרישה מצד המעריצים להובלה נשית בסרט גיבורי על, האיש והכובע, קווין פייגי, החליט שהגיע הזמן להציג לעולם את הגרסה הקולנועית לקפטן מארוול. לא, לא הגיבור החייזרי רב העוצמה שהופיע לראשונה בחוברות מרוול אי שם בשנות השישים, אלא את יורשת העצר שלו- קרול דנברס, שתחילה כונתה "מיס מארוול", אבל בחלוף השנים הרוויחה את הטייטל הנכסף.

המשך הקריאה כולל מספר ספויילרים לסרט:

תחת הידיים המסורות של הבימאים אנה בודן (האישה הראשונה שמביימת סרט של מרוול) וראיין פליק, מוצג לנו הסיפור של קרול דנברס (ברי לארסון), טייסת קרב אמריקנית הנחטפת בידי אמפריית הקרי החייזרית. בחסות הקרי, דנברס (או ווירס, כפי שמכנים אותה הקרי, והסיבה מדוע נמצאת בסרט) הופכת לאחת מצוות העילית "סטאר-פורס" הממונה על המבצעים המסוכנים ביותר של האמפריה, במלחמתם מול גזע משני הצורה האכזר- הסקרלז.

במהלך משימה שכזו, אותה מוביל המפקד יון רוג (ג'וד לאו) ווירס והתרסקות (תרתי משמע) על כדור הארץ, מגלה דנברס על עברה בכדור הארץ ומתחילה לפקפק בתפקיד שהוענק לה על ידי הקולקטיב הקרי. יחד עם חבר חדש מכדור הארץ, הסוכן הצעיר ניק פיורי (סמואל .ל. ג'קסון) דנברס עוברת מסע של גילוי עצמי מחדש, והופכת לאחת הגיבורות החזקות והמרשימות ביותר ביקום הקולנועי של מארוול (ת'ור, יש לך תחרות רצינית).

"ניק פיורי הצעיר, אמרת?" כן, הסרט, שהוא אומנם האחרון בסדרה כרגע, מתרחש דווקא בעבר, בשנות ה90 ליתר דיוק. וכצפוי, העלילה מלאה ברפרנסים, החל מחפצים ומקומות, דרך פסקול חביב (דמוי מה שקיבלנו ב"שומרי הגלקסיה") ועד לשימוש במרכיבים מהסרטים האחרים כמו דמויות ואביזרים.

לדוגמא, מי שעוקב אחר היקום הקולנועי של מארוול, ואחר הסדרות, כבר פגש בעבר את הקרי, במיוחד קורת' (דג'ימן האנדסו) או רונאן (לי פייס) שהופיעו לראשונה ב"שומרי הגלקסיה" הראשון. פיורי עצמו, שמוכר לנו כסוכן הקשוח והמיומן של ש.י.ל.ד., גם הוא מקבל טיפול נעורים, הן במראה והן בהתנהגות, ומדובר בלא פחות מהנאה רצופה בחסות סם ל. ג'קסון.

ואם כבר מדברים על משחק, למרות הצהרותיה האחרונות של לארסון (תתמודדי גברת, אני עוד לא בן 40) אני חייב לציין שהיא יושבת מצוין בתוך התבנית של קרול דנברס. מה גם שהאג'נדה הפמיניסטית שלה מובאת בסרט בצורה מספיק מעודנת כדי גם לתת אימפקט וגם לא לעורר אנטגוניזם.

"רק גברים יכולים להיות טייסי קרב?" קרול פשוט טסה. "רק גברים יכולים להנהיג משימה?" קרול פשוט מבצעת. אין כאן משחקי כוח, פשוט הכרה מוחלטת במציאות. מה שאתה יכול לעשות, היא יכולה לעשות. אין פשוט מכך, ולארסון טבעית לחלוטין בתפקיד שכזה.

מי שעוד מוסיף לאלמנט המשחק המצוין בסרט הוא בן מנדלסון, המגלם את מנהיג הסקרלז, טאלוס. מנדלסון קיבל בשנים האחרונות את המוניטין של "הנבל האקסצנטרי", וכאן, ממש כמו הגדרת הדמות, הוא מרקד לו בין שני צידי המטבע בחינניות ובהומור, ולכן מהווה את אחת הדמויות המהנות ביותר ביקום של מארוול כולו. ג'וד לאו, לעומת זאת, עושה תפקיד חלבי ומשעמם, והסרט לא מתבייש להודות בזה גם בסוף.

הויזואליות בסרט היא אומנם לא בין הטובות ביותר של הMCU, אבל בהחלט יש כאן משקל לדברים. הסצנות הבין כוכביות הן הטובות ביותר מבחינת אקשן וויזואלי. שאר הסרט לעומת זאת מרגיש קצת יבש. מעבר בין מתקן צבאי כזה או אחר, לבית ישן או פאב כזה או אחר, כאילו הסט מורכב בעיקר משלושה חלקים בסיסיים, ובאותו צבע.

אם לסכם את כל החוויה הזו שנקראת "קפטן מארוול", אפשר לומר כך: מהנה ביותר, אך לא הכי טוב שיש. כמעט כל טוויסט בסרט היה צפוי מראש, כך שאין הפתעות כמעט בכלל. למעט חידוש קטנטן, הדמויות לקוחות ישירות מן הקומיקס, כך שלמעריצים וותיקים, אומנם תהיה תחושת הצלחה, אך גם הרגשת חסר במקומות מסוימים. כל דמויות היקום הקולנועי עברו אינטגרציה כזו או אחרת בעוד שדנברס עצמה, מוצגת לנו כאן באמצע המסע שלה ולא כסיפור מקור, שאולי זה דבר טוב, אך אפשר להבין את החוסר.

אם זאת, מדובר באבן דרך משמעותית לסדרת הסרטים הזו, שכן מדובר בסרט הראשון בהובלת גיבורה נשית, ועוד אחת שהופכת לחזקה מרוב חבריה בקבוצה. וכמובן שמדובר בסרט עם מסר חשוב, שמושק בארץ ולא במקרה ב"יום האישה הבין לאומי". זה לא שצריך להתווכח בנושא, אלא פשוט לקבל אותו- שוויון. זה קיים וזה קורה.

ושתי הערות לסיום:

1. המלצה שלנו, תכינו את הממחטות (דווקא לחלק הראשון של הסרט)
2. כמו בכל סרט מרוול, יש שתי סצינות בתום הסרט, הראשונה (והמשמעותית) נמצאת באמצע הכותרות ואילו בסיומן עוד סצינה חמודה ומצחיקה שכדאי להישאר בשבילה.

ציון סופי: 4.5