הפרק החמישי בעונה, "חקירת מוות מתקדמת" הגיע בדיוק בזמן שהיינו צריכים אותו. למרות השם המורבידי ומסמן הרעות, מדובר בפרק הקליל ביותר לעונה ה-13. זהו הפרק הראשון שבו סאם ודין לבד, בלי שאר קווי העלילה: ג'ק נשאר בבית לראות טלוויזיה, אנחנו לא יודעים שום דבר לגבי חזרתו (או אי חזרתו) לחיים של קאס ומלוציפר ומרי לא שמענו כבר עידנים. זהו פרק שמוקדש אך ורק לסאם ודין, כמו פעם.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

במהלך כל הפרק סאם מנסה לעודד את דין, "המוות" של מארי וקאס השפיע עליו קשות והוא מרגיש שלא נותר לו כלום בעולם. המחוות הקטנות האלו הוסיפו לא מעט לאופי הפרק: סאם מציע לדין בירה בארוחת בוקר, לא מתלונן על המוזיקה וכמובן, השיא של הפרק – מציע ללכת למועדון חשפנות. ג'ארד פדלקי הבריק באותה סצינה, הוא הציע ללכת למועדון חשפנות אבל כל אחד מתווי הפנים שלו פשוט זעק – "אני לא רוצה לעשות את זה".

הפרק עצמו לא היה מיוחד או שונה מהרגיל, אם כבר הוא היה די ההיפך. כל הנושאים בו מוחזרו מאינספור פרקי עבר של הסדרה: רוח של דוקטור שמבצע ניסויים על חולים, ילדים שפולשים לבית רדוף רוחות, קטעי וידאו ממצלמות הילדים, וטרגדיה של חפים מפשע שמתים לשווא.

הפרק הצליח אפילו להתקדם קצת בעלילה כאשר  דין נכנס אל תוך "המעטה" הוא פוגש את בילי (ליסה ברי), מי שבעונה הקודמת הייתה קוצרת אבל לאור מותה מידיו של קסטיאל, קיבלה שדרוג בתפקיד למוות עצמו. נראה שבילי תפסה תפקיד המוות בצורה די טובה, היא שמה בצד את השנאה לאחים וינצ'סטר ומסתכלת על התמונה הגדולה, כמו שהיא אמורה לעשות. אבל, כמה טובה שהיא שם, אני לא רואה מישהו מצליח לשחזר את הגילום המושלם של ג'וליאן ריצ'נגס, הוא באמת היה מוות, מתחילתו ועד סופו – הקרירות שלו, המבנה הפיזי, האימה והידע העצום שהוא הצליח להעביר רק במבט.

בסופו של הפרק דין וסאם מצליחים לאחות את הקרע כשדין אומר מה שהוא צריך באמת – "ניצחון". למרות שבעבר ציינתי את החיסרון הגדול בחזרתו של מישה קולינס בתור קסטיאל לסדרה, לא יכולתי שלא לחוש תחושות שמחה, עצב ואהדה ברגע המדויק הזה שבו דין וסאם מסתכלים על בחור עם מעיל גשם בצבע חום בהיר שמסתובב אליהם ומחזיר בצורה רשמית את קאס לסדרה.

ציון: 4.5