כיצד אתם הייתם מעדיפים שאתחיל? בבשורה הטובה או בבשורה הטובה עוד יותר?

נתחיל בטובה, "לוציפר" קיבלה אישור לעוד 13 פרקים, כלומר הסדרה תשלים עונה שנייה מלאה, ותמשיך לאחר פגרת החגים בעונה 2, ווו-הוו!

הבשורה הטובה עוד יותר והמשך הקריאה כוללים ספוילרים לפרק:

הבשורה הטובה עוד יותר, שלאחר הפרק הקודם (בו לוציפר הורג את אחיו), לוציפר עובר התמוטטות נפשית, זה רע וקשה מבחינתו, אבל זה טוב מאוד מבחינתנו, מפני שקיבלנו עוד פרק מעולה בסדרה.

קבלו 5 קילשונים לוהטים לפרק 6:

טריק או טריקסי – הצמד המוצלח של הסדרה הוא ללא ספק מייז וטריקסי, כל רגע שלהן יחד הוא זהב טלוויזיוני, כמו למשל כשמייז מנדנדת את טריקסי על הנדנדה הביתית החדשה שהיא התקינה (נדנדת סקס הכוונה, רהיט שימושי בכל בית), כך שברור שצפויה הנאה רבה כאשר מייז לוקחת את טריקסי ל״טריק או טריט״ בהאלווין, ואכן, מייז עוזרת לטריקסי לאסוף הרבה ממתקים (ומזומנים), כשהשיא מגיע כאשר מייז חושפת את פרצופה האמיתי מול טריקסי, אשר מקבלת אותו בשמחה ובהתלהבות.

האבל – לוציפר, אמנדיל והאם שרלוט, כולם כואבים את מותו של האח אוריאל. בעוד לוציפר מתנתק ומדחיק את הרגש, אמנדיל מחובר אליו, כואב וסובל. הניחומים שמגיעים מצידה של האם שרלוט כלל לא עוזרים. כולל עלייה לקברו של אוריאל, שם אמנדיל יוצא בטענה כנגד אלוהים ומאשים אותו בכך שהוא נטש אותם.

התמוטטות – לוציפר הרג בפרק קודם את אחיו אוריאל, לא שהייתה לו ברירה אחרת, שכן אם הוא לא היה הורג אותו אוריאל היה הורג גם את אמא שרלוט וגם את הבלשית דקר. זה לא מפחית מהכאב שהוא חש ממעשיו. לוציפר רואה עצמו כמפלצת שיש להעניש, תוסיפו לזה חוסר יכולת להתמודד עם הרגשות שלו שהוא מעדיף להדחיק אותם באמצעות אלכוהול, סקס והתנהגות פרועה וקיבלתם פצצת זמן מהגיהינום. איש חכם פעם אמר לי את המשפט: "כאשר אתה כואב, אתה קודם מכאיב לאנשים שאתה אוהב". וכך לוציפר מבלי כוונה משליך את כאביו על סביבתו הקרובה ופוגע באנשים הקרובים אליו.

לוציפר "מחפש את המוות" – ככל שהפרק מתקדם אנו רואים כיצד לוציפר מאבד שליטה יותר ויותר, וממש מחפש את המוות (הלכה למעשה), אם בתחילת הפרק זה אלכוהול והתהוללות, הרי שזה מסלים לכדי כך שלוציפר מנחית אגרוף בפניו של דיטקטיב דוש, גורם לבלשית דקר להעיף אותו מהחקירה ובשיא נעמד בקו האש מול צלף ומתחנן שירה בו. דווקא העימות מול הצלף מבהיר לנו עד כמה לוציפר מחפש שמישהו יעניש אותו על מעשיו ועד כמה הוא רואה עצמו כמפלצת שלא ראויה לסליחה אלא רק לעונש. כשבעצם אין לו באמת את מי להאשים.

הפנים האמיתיות – שיאו של הפרק מגיע בסצנה האחרונה. לינדה, הפסיכולוגית, שחושבת שכל הסיפורים של לוציפר על אלוהים, מלאכים ושהוא השטן זה רק מטאפורות, מכריחה את לוציפר לחשוף את פרצופו האמיתי מולה, לוציפר שגם כך שבור נפשית וזקוק לעזרתה המקצועית נכנע וחושף את פניו האמיתיות מולה (ומולנו). לינדה נכנסת להלם קטטוני, ולא מסוגלת להגיב למראה פניו האמיתיות של לוציפר, וכך הפרק מסתיים כאשר לינדה הלומת דום ולוציפר יוצא מחדרה ללא עזרה כאשר על מצפונו רובץ עכשיו לא רק הרג אחיו אלא גם ההלם של הפסיכולוגית וידידתו לינדה.

נקודות מחשבה נוספות:

• הן לוציפר והן מייז חשפו את פניהם הפרק – בעוד מייז התקבלה בברכה, לוציפר התקבל בהלם. אך האם הם מפלצות כמו שהם באמת חושבים שהם?
• לוציפר התיישב אל הפסנתר וניגן את "unforgiven" (בלתי נסלח) של מטאליקה, כמה מושלמת הייתה הסצנה הזו. גרמה לי לצמרמורת.

• קשה שלא לחשוד במתק השפתיים של האם שרלוט, היא יותר מידי מעודדת את אמנדיל למרוד באביו. סביר להניח שיש לה אג׳נדה נסתרת והיא מפעילה מניפולציות רגשיות על אמנדיל ולוציפר, היא לא הגיעה לכדור הארץ רק מגעגועים לילדים שלה.

ציון: 5 קילשונים לוהטים.