העונות הראשונות של "ש.י.ל.ד." נתפסו אצל חלק מהצופים כמשעממות, ואצל החלק האחר כמרתקות. אני נמנה בין אלו שנהנים מהסדרה. מדוע? כל פרק בה עמוס בתוכן שנלקח ישירות מהקומיקס. בין אם מדובר בנבל קלאסי, קו עלילתי מסוים, אזכור למסך הגדול או אפילו סתם זריקת משפט מפורסם מהכתובים. לא תמיד היה לי איכפת שהעלילה דורכת במקום לפעמים או מעמיסה בדיאלוגים, נהניתי ממה שהוצג לפני. אבל הפעם זה שונה. הפעם אני מתחיל לחשוש שהסדרה נדבקה ב"קדחת העונה המיותרת".

אזהרה: הביקורת כוללת ספויילרים לפרק

תקציר אירועי היום: קבוצה לא ידועה, המזדהה כמחתרת האינהיומנית, מתחילה בתקיפות מתוזמנות על רשתות חשמל ברחבי ארצות הברית. בזמן שרשתות החשמל בערים הגדולות נופלות זו אחר זו, האוכלוסייה נכנסת למצב קל של פאניקה שמוביל לאנדרלמוסיה. קבוצת קיצוניים משתלטת על מסיבה (בה נמצאת יו-יו), חבורת בריונים מחליטה לנצל את הפסקות החשמל ולתקוף חסרי ישע (דוגמת גייב, אחיו הנכה של של רובי), והסוכנת מיי נמצאת על הקו הדק של בין החיים והמוות בעקבות ניסיון משותף של דוקטור רדקליף וסימנס לרפא אותה משיגעון הרפאים שלה. כל אלו מתרחשים על רקע החזרת סוכנות "ש.י.ל.ד." לשורותיה של רשת ההגנה האמריקנית והעולמית. רואים? קרה כאן כל כך מעט, שהפעם הצלחתי לסכם בקצרה.

קו העלילה של רובי ודייזי לא תורם לנו הרבה לסיפור או לאווירה השבוע. החילוץ המהיר של גייב ע"י השניים לא מלווה בשימוש כוחות מיוחדים כמעט כלל, למעט טריק או שניים, והשיח המתמשך הוא על מקומה של דייזי במעגלים חברתיים, וזהותו הסודית של הגוסט-ריידר ושמירתה אפילו מעיניי משפחה. והנה, ככה מחלישים את שחקן החיזוק העיקרי של העונה (הריידר) לטובת עיסוק כללי בהבניית הנבל התורן (כלבי השמירה?). מעבר לאישור שכמה תשובות אכן נמצאות בידי דודו של רובי, אין יותר מדי התקדמות בקו העלילה הנ"ל.

מי שכן מקבלת לא מעט פוקוס השבוע היא יו-יו, שנאלצת להתמודד עם תחושה חדשה של ניכור ופחד מצד חברותיה הקרובות. לאחר חילוץ בידי מאק פיץ וקולסון, יו-יו מוסיפה לרשימת הקשרים הבעייתיים שלה גם את מאק, שלא רואה באופן חיובי את העזרה החשאית שהעניקה יו-יו לדייזי. אז נכון, קיימת כאן בנייה מסוימת לדמות שהייתה מאוד שולית בעונה הקודמות (ולא הייתה ערבות שהיא תשוב או תיקח במה מרכזית כלשהי) אבל העיסוק החוזר והנשנה הזה ביחסי יו-יו-מאק דיי דורך במקום כבר שלושה פרקים (תתנשקו כבר ראבאק!).

מי שכן מצליח לסקרן אותי מעט הוא רדקליף, שמצד אחד מנסה לקדם יוזמות פרטיות גם אם מסוכנות, דוגמת איידה, ומצד שני מגלה חמלה ורצון להציל חיים גם במחיר הפסד אישי, כאשר הוא משתמש בליבת הכוח של איידה להחיות את מיי. ואני חייב להודות, משהו במשחק של מינג נה ווי השתנה העונה. פחות קרות רוח ונוקשות והרבה יותר הבעות פנים וציניות פלואידית. במעבר חד משיגעון מוחלט, למצב של "איפה אני לעזאזל ולמה אתם מחבקים אותי?". משעשע ביותר, והעובדה שאין לי הסבר לתחושה הזו, אפילו יותר מסקרנת.

כמובן שהמחתרת האינהיומנית מתגלה כתרמית, וכי "כלבי השמירה" מנסים ליצור המולה ושנאה דרך תרמיות. כרגיל, שוב כנראה נאלץ לראות גוף או אישיות ממשלתית מושחתת שמנהלת את העניינים, אבל היי, תמיד אפשר להפתיע אותנו בפרק עשר.

נכון לעכשיו "סוכני ש.י.ל.ד." נכנסת לשלב "רכבת ההרים" בעולם הסדרות. פרק אחד טוב, ולאחריו אסון. באופן אישי, ובשל חיבתי לעולם המופלא שמרוול יצרו, אני מקווה שהסדרה תרד כמה שיותר מהר מהמסלול הזה, כבר יש לי מספיק סדרות קומיקס שמבאסות אותי.

ציון: 3