במסגרת גל הרטרו "חזרה לאייטיז", אשר התגבר בשנה החולפת, יצאו לא מעט סרטים המנסים לשחזר את האווירה והסגנון של אותו עשור מופלא, ביניהם אפשר למנות את הסרטים "טורבו קיד", "midnight special" ואת הלהיט האינטרנטי "Kung Fury". אפשר להניח כי הדבר נובע מכך שקבוצה חדשה של יוצרי קולנוע שגדלו בשנים אלו, רוצים לעשות סרטים שמזכירים להם את הדברים עליהם הם גדלו. סך הכול זה מאוד משמח, מאחר והשפה הקולנועית של החבר'ה האלה דוברת שפילברגית שוטפת, לוקאסית כשפת אם, זמקיסית רהוטה ולפעמים גם לא מעט קרייבינית או קרפנטרית.

בין שלל הסרטים והסדרות, ניתן להכריז בפה מלא כי סדרת הטלוויזיה של רשת  NETFLIX "דברים מוזרים" (Stranger Things) שעלתה ב-15 ביולי, היא המוצלחת ביניהם עד כה: קולעת בול בצילום, בעריכה, באווירה, בבימוי ובעיקר בשחקנים.

מפתיע שליוצרי הסדרה, האחים מאט ורוס דאפר, (אחים תאומים שנולדו ב-1984), אין "קילומטראז'" של ניסיון קולנועי אמיתי, מלבד סרט אימה בודד (Hidden בכיכובו של אלכסנדר סקארסגארד) וכמה פרקים שכתבו לסדרה של מ. נייט שאיימלאן "עיירה ללא מוצא". המפיק הראשי והבמאי של חלק מהפרקים הוא שון לוי, שברזומה שלו כבמאי נמצאת כל סדרת "לילה מוטרף במוזיאון" והסרט "פלדה אמיתית" עם יו ג'קמן.

לגבי העלילה, אני חייב להודות שהיא לא מצטיינת במקוריות יתרה ומי ש"שוחה" בים האזכורים הפילמוגרפיים שהיא עמוסה בהם, ימצא שהוא מנחש את הסיפור די בקלות, אבל כל זה בטל בשישים, מכיוון שההנאה הגדולה פה היא לא לנחש את הרמזים לעלילה אלא לגלות את כל הרמזים לסרטי האייטיז שהיא מזכירה. בכל מקרה, העובדה שהתפניות בעלילה יהיו צפויות לא פוגעת בדמעה האקראית שילדי העשור ההוא עשויים להזיל (על נעוריהם האבודים? יש מצב, במקרה שלי לפחות).

אזהרה – מהפסקה הקרובה ספוילרים לסדרה!

הסדרה מתחילה (כפי שאפשר לראות ב-8 הדקות הראשונות שלה) במדען הבורח ממשהו מפחיד במעבדה (ולא בהצלחה יתרה). לאחר מכן, אנו עוברים למרתף בית באינדיאנה, שם חבורה של 4 ילדים עסוקים במשחק סוער של D&D, "מבוכים ודרקונים"! יכול להיות יותר אייטיז מזה?! זה אזכור ראשון ברור ל DNA של הסדרה מאחר ובתחילת הסרט המכונן "אי.טי." יש סצנה זהה כמעט בדיוק. לאחר שהמשחק מסתיים והם נפרדים לביתם, אחד מהם יפגוש במשהו מסתורי וייעלם.

ההיעלמות של הילד וויל ביירס (נוח שנפ) היא האירוע המכונן שסביבו יתרכזו כל גיבורי הסדרה. חבריו הטובים מרגישים כי עליהם לפתור את התעלומה ולמצוא אותו. האינטראקציה ביניהם והעובדה כי מדוברת בחבורת גיקים מנודים שנרדפים על ידי בריונים בבית הספר תזכיר סרטים כמו "הגוניס", "אני והחבר'ה" (ע"פ סטיבן קינג) וגם את "חבורת הלוזרים" מהספר "זה", גם הוא כמובן של המאסטר קינג. הם אפילו מכונים "חבורת לוזרים" ע"י אחד הבריונים המציקים (הספר "זה" עובד כידוע לסדרת טלוויזיה בתחילת הניינטיז ובקרוב תגיע גרסה חדשה לקולנוע).

את החבורה מנהיג מייק ווילר (פין וולפרד) כשלצדו לוקאס סינקלייר (קיילב מקלוכלין), הטיפוס העקשן שמרבה להתעמת עם מייק על ההחלטות של החבורה וגם דסטין הנדרסון (גאטן מטרזו) שהוא החנון חובב הקומיקס ובעל ההיגיון הבריא שנותן בסופו של דבר את העצות הטובות ביותר והוא גם הדבק שמאחד את החבורה יחד. דסטין גם סובל מפגם בשיניו הקדמיות שגורם לו לשפתות בדיבור ולהצקות מידי הבריונים.

הדמות של דסטין, למרות שמדובר בילד, הזכירה לי, בעיקר בגלל העיצוב של השיער והכובע, את הדמות של דרו ברימור מ"אי.טי". במהלך החיפושים שלהם הם יפגשו בילדה מסתורית מגולחת ראש שממעטת לדבר, אותה הם יכנו "אל". אותה ילדה, מתברר, ניחנה בכוחות טלקינזיס ובורחת גם היא ממשהו שעליו היא לא מוכנה לדבר (מילי בוב בראון, בה נתקלתי בסדרה [הלא טובה] "Intruders" בתפקיד…ילדה בעלת כוחות מוזרים). כפי שאמרתי, מי שקצת "מבין בחומר", יזהה מיד שהסיפור של "אל" מועתק אחד לאחד מהעלילה של "יורקת האש" (Firestarter) עוד סרט  אייטיז (הסרט נעשה ב-1984) המבוסס על קינג וגם בו מככבת דרו בארימור. מזהים פה דפוס? – כל סיפור הרקע של ילדים בעלי כוחות שנוצרו כתוצאה מהריון בזמן ניסויי סמים הזייתיים בסיקסטיז ומקבלים וכוחות טלקינטיים שגורמים להם לדימום מהאף זהה לחלוטין לספר של קינג.

בנוסף לחברים הקרובים, גם אמו קשת היום של וויל, ג'ויס ביירס (וינונה ריידר הנפלאה, ברוך שובך!) מתקשה להשלים עם היעלמותו של בנה, בעוד שכולם משוכנעים כי וויל מת בתאונה מוזרה כלשהי. אירועים משונים בביתה גורמים לה להאמין כי הוא מוחזק כנגד רצונו בעולם מקביל כלשהו. היא נכנסת לטירוף כדי להציל את בנה ועושה כל מיני דברים מוזרים כדי להצליח בכך. השגעת שלה מזכירה יותר מכל את הטירוף שאליו נכנס רוי נירי (ריצ'ארד דרייפוס) בסרט "מפגשים מהסוג השלישי", הטירוף שגרם למשפחתו להתנכר ממנו (או למשל, מאזכר את הטירוף של ג'ק טורנס ב"הניצוץ" של קינג? שוב פעם קינג?!).

האיש היחיד שמנסה לעזור לננסי בסופו של דבר הוא השריף המקומי ג'ים הופר (דיוויד הרבור) – איש חוק המתמודד עם בעיית השתייה שלו (כמובן) וזיכרון ילדתו המתה, אותה לא הצליח להציל מהמוות (כמובן בריבוע).

את האיש הרע בכל הסיפור הזה (חייב הרי להיות איש רע) מגלם הד"ר מרטין ברנר שמגולם על ידי לא אחר מאשר מת'יו מודין ("בירדי", "ממפיס בל"), כוכב אייטיז איכותי בזכות עצמו, מדען שעומד מאחורי הניסויים המסתוריים הנערכים במעבדת האנרגיה "הוקינס". ההופעה של מודין, באופן אינסטינקטיבי, הביאה עימה רפרנסים לכל הטיפוסים המוזרים שמרבה לגלם השחקן טום נונאן, כמו למשל הדמויות  שנונאן גילם לאחרונה בסדרות "גיהינום על גלגלים" ו"12 הקופים" – הטיפוסים המהורהרים שמקרינים חכמה וסכנה כאחד.

בסופו של דבר, כולם יצטרכו להתמודד מול הפחדים והשדים האישיים שלהם כדי למצוא את האומץ להתמודד מול אימה שלא מהעולם הזה, בלשון המעטה, אותו יצור שמגיע ממימד מקביל אך זר לעולם שלנו, וניזון איכשהו מטפילות על גופי אדם שהוא חוטף מהעולם הזה. בהקשר זה אפשר לציין כי הראש של החייזר מזכיר את זה מהסרט הקלאסי "היצור" של קרפנטר משנת 1982, שפוסטר שלו תלוי על קירות חדרו של מייק, כאשר גם קטע מהסרט עצמו נראה בטלוויזיה באחד מפרקי הסדרה. בנוסף, היצור עוטף את קרבנותיו האנושיים במעין גולם ומחדיר צינור לתוך פיהם, ממש כמו בסדרת "הנוסע השמיני" (וגם חלק מתיאורי הקרבנות של העכביש\זה בספר "זה").

העולם המקביל בו חי היצור מזכיר גם את אחד מסיומי הפרקים ההזויים ביותר של "ריק ומורטי", כאשר שם מדובר במחווה  לבמאי האימה האגדי דיוויד קרוננברג. בסדרה "דברים מוזרים" קרוננברג מקבל לא מעט רפרנסים, המבעית שביניהם מופיע בפרק האחרון כאשר "אל" משתמשת בכוחות הטלקינזיס שלה בדומה לדרך הידועה לשמצה אותה הציג קרוננברג בסרט האימה\מד"ב "הסורקים" משנת 1981.

הסדרה עמוסה עוד אינספור מחוות ואזכורים לפילמוגרפיה של שנות השמונים כזו שצפייה אחת לא תוכל להכיל במלואם (כן היו מחוות ל"אימפריה מכה שנית" ו"evil dead" אבל אלו היו ברורים מדי). אני מניח שצפייה שנייה בסדרה תעלה על פני השטח עוד אזכורים רבים. אם עדיין לא הבנתם, הסדרה היא מזנון פתוח "אכול כפי יכולתך" של אזכורים – קח מה שאתה מזהה, הרווח כולו שלך.

מלבד הצילום הנהדר והבימוי המדויק, ששומר על זווית מצלמה נמוכה, כמו שמהאסטרו שפילברג לימד שיש לעשות כאשר מספרים סיפור מגובה העיניים של ילדים, אני לא יכול להתעלם מאלמנט אחר שקרוב במיוחד לליבי- המוזיקה.

נעימת הנושא, המלווה ע"י הלוגו של הסדרה שמעוצב פרפקט בסטייל אייטיז, הזכירה לי את הנעימה של "טרון", אם כי היא מתכתבת בוודאי עם כל נעימת סינתי מהתקופה הזו, כמו גם כל הנעימות שהלחין ג'ון קרפנטר לסרטיו (שכאמור מוזכרים כאן לא מעט). בנוסף, כל הסדרה שזורה להיטי רוק ופופ מהעידן ההוא, ואיך אפשר שלא לדמוע שמושמע בסיום פרק בתזמון כל כך מדויק הביצוע המצמרר של פיטר גבריאל ל-Heroes של בואי או בפרק אחריו השיר האלמותי Atmosphere של Joy Division?

הניו ווייב הבריטי מככב בפסקול עם שירים נוספים של ניו אורדר ואקו והבנימן, אבל גם המקום של שירי  פופ מינסטרימיים יותר לא נפקד כמו "אפריקה" של טוטו והביצוע הרוקיסטי של הבנגלז ל- Hazy Shade of Winter (במקור של סיימון וגרפונקל). למקום של כבוד זוכה המנון הפאנק Should I Stay Or Should I Go של הקלאש, כאשר הוא מושמע יותר מפעם אחת ומופיע כחלק מקלטת המיקסטייפ שעורך ג'ונתן לאחיו הצעיר. קלטות מיקסטייפ! לא יודע אם אתם מבינים באיזו אמנות נכחדת ונפלאה מדובר. החריג הבולט של הפסקול הוא הקטע שחותם את הסדרה When It’s Cold I’d Like to Die של המפיק האלקטרוני מובי, קטע שיצא למעשה רק בשנת 1995 ולכן הוא אנכרוניזם בולט בקו הזמן.

לסיכום, "דברים מוזרים" היא תענוג רטרו אמיתי וכנה, שנעשה בכבוד ובאהבה על ידי אנשים מוכשרים. למה ישבתם וקראתם את כל הביקורת הארוכה הזו ולא רצתם לראות אותה כבר?! לכו מפה!

ציון: 4