לקראת עליית "שליחות קטלנית: גורל אפל" לבתי הקולנוע. הסיקוול שמתעלם מכל מה שקרה בסדרת הסרטים אחרי "יום הדין" משנת 1991, החלטנו להקפיץ את הסקירה שעשה גל פלודה על "שליחות קטלנית: יום הדין". (הסקירה פורסמה לראשונה אצלנו באתר ביולי 2016, שנה בה ציינו 25 שנה ליציאת הסרט ששינה את פני הקולנוע והאפקטים הממוחשבים שבו).

בהיסטוריה הקצרה של המדיום הקולנועי, ובמסורת ההוליוודית בפרט, סרט ההמשך הוא בד"כ לא יותר מרצון לעשות עוד כמה דולרים על חשבון סרט מקורי מצליח. רוב ההמשכונים האלה לא מצליחים להתעלות על הסרט הראשון, בייחוד לא בכל מה שקשור לתסריט מוצלח. מעטים הם הסרטים שהצליחו לעשות את הבלתי יאומן, ביניהם אפשר למנות את "הסנדק 2", "האימפריה מכה שנית", "שובו של הנוסע השמיני" ובשנים האחרונות אפשר לציין גם את "האביר האפל" למשל.

מעניין לציין שהבמאי שאחראי על "שובו של הנוסע השמיני", שהשנה מציינים 30 שנה ליציאתו, אחראי גם לסרט שרבים (ואני ביניהם) רואים בו את סרט ההמשך הטוב ביותר בכל הזמנים, הלוא הוא "שליחות קטלנית 2 – יום הדין" שיצא לבתי הקולנוע בארצות הברית לפני רבע מאה, ב- 3 ביולי 1991. לפלא הזה אחראי ג'יימס קמרון, בתסריט שכתב יחד עם התסריטאי וויליאם ווישר, תסריט שבעיני מזקק את "נוסחת הזהב" שמעטים כל כך הצליחו לפצח – יש בו הבנה בסיסית וחכמה של חומר המקור, פירוק שלו והרכבה מחדש בצורה טובה יותר ומעניינת יותר. מדובר בשדרוג לגרסה 2.0 שלא מפסיקה להזכיר את המקור ממנו היא הגיעה בקריצה ערמומית. בנוסף, היכולת הפנומנלית של קמרון כבמאי להעביר סיפור בצורה קולחת למסך, בשילוב קטעי אקשן ספקטקולריים שיזכרו במשך שנים, עשו את "T2" לאגדה אליה הפך.

הרצון לייצר סרט המשך ללהיט המפתיע מ -1984 שגם עליו אחראי קמרון, היה קיים כמעט מההתחלה, אולם ההפקה התעכבה עקב סכסוכי זכויות יוצרים על המותג עליהם דיברתי בביקורת לחלק החמישי, "שליחות קטלנית ג'נסיס" שיצא בשנה שעברה.

בסופו של דבר, לאחר 6 שנים ארוכות, "הכוכבים הסתדרו" בהוליווד והפקת T2 יצאה לדרך כשהיא מגובה בתקציב היקר ביותר בזמנו – מעל 100 מיליון דולר, כאשר חלק נכבד מהתקציב מוקצה לטובת כמות ימי הצילומים ולאפקטים ממוחשבים פורצי הדרך עליהם התעקש קמרון, במאי שידוע בהיותו פורץ דרך טכנולוגי ופדנט גדול (נשמות טובות ציינו מאוחר יותר כי חלק לא פחות נכבד מהכסף ניתן למעשה לארני בדמות מטוס פרטי בשווי 12 מיליון דולר בעוד שקמרון עצמו לקח משכורת של כ 6 מיליון דולר).

קמרון יחד עם ווישר סיפקו כ 140 עמודי תסריט, אותם צילם בכ- 180 ימי צילום שהתפרשו על כ-20 אתרי צילום. לאפקטים הממוחשבים הוקצו כ- 5 מיליון דולר, ועליהם הופקדו החבר'ה של ILM, "אור וקסם תעשייתי", החברה אותה הקים ג'ורג' לוקאס כאשר הוא לא מצא חברה שהיתה טובה מספיק עבור האפקטים בסרטים שלו עצמו (מהלך אותו יחקה קמרון מס' שנים אח"כ ויקים את חברת "דיגיטל דומיין"). החלק המפתיע ביותר, באגף הטריוויה, סך כל זמן המסך של ה- CGI בסרט מגיע ל 5 דקות בלבד, מתוך 137 דקות של הסרט – בחישוב פשוט זה מיליון דולר לדקה! על האפקטים החזותיים הלא ממוחשבים הופקד המומחה סטן ווינסטון המנוח, שיצר עבור קמרון את הרובוט בסרט הראשון והמשיך לשתף איתו פעולה גם על "שובו של הנוסע השמיני".

על הצילומים המרהיבים של הסרט אחראי הישראלי לשעבר אדם גרינברג (שצילם בין השאר את "מציצים") והיה הצלם גם בסרט המקורי. על עבודתו בסרט גרינברג היה מועמד לאוסקר. ישראלי נוסף שהיה בסט הצילומים הוא בוגר סיירת ישראלי בשם עוזי גל (בלי קשר לממציא העוזי, עוזי גל), שהוצמד כמאמן קבוע ללינדה המילטון במשך 13 שבועות. גל הכניס אותה למשטר אימונים מפרך כדי לבנות לה את הגוף השרירי אותו היא מציגה בסרט, לימד אותה איך להשתמש בכל סוגי כלי הנשק האפשריים ואפילו את המומחיות הדרושה לפריצת מנעולים עם סיכה. (בסופו של דבר, הטירוף הזה גם זו גרם לה לסרב להשתתף בחלק השלישי בסדרה).

הסרט הפך להצלחה קופתית וביקורתית עצומה, גרף מעל חצי מיליארד דולר ברחבי העולם וניצב בראש רשימת שוברי הקופות של אותה שנה כשההכנסות משתוות לפי 13 מהסרט המקורי. הסרט אף זכה בארבע פרסי אקדמיה, ביניהם כמובן האפקטים הטובים ביותר.

כאמור, הסרט הזה הוא פייבוריט גדול אצלי בספריה הפרטית ולא הייתי צריך לרענן במיוחד את הזיכרון כאשר העורך ביקש ממני לספק ביקורת "צפייה מן העבר". 25 שנים אכן עברו מהפעם הראשונה שבה צפיתי בסרט, כאשר הצלחתי לסדר לחבר טוב ולי כרטיסים להקרנת עיתונאים מוקדמת, ומאחר ולא נחשפנו כמעט לקטעים או מידע אודות הסרט (כי לא היו אז סרטונים באינטרנט ובקושי 2 ערוצים), ההנאה מהסרט הייתה מושלמת.

מאז צפיתי בסרט הזה שוב ושוב לאורך השנים, בפעם אחרונה לפני כשנתיים לאחר שקניתי את מהדורת הבלוריי המיוחדת שלו. עם זאת, אין ספק כי הצפייה המחודשת מגלה עבורי שוב את נקודות החוזק של קמרון כבמאי בהעברת סיפור לקהל והשליטה המוחלטת שלו בפן הטכני של המדיום.

הסרט מתחיל בסצנה מצמררת בהווה של לוס אנג'לס וילדים משחקים בגן ואז יש הבהק לבן ואנו מועברים לעתיד הבדיוני של 2029 באותו גן עצמו המכוסה גולגולות אדם וקלוז אפ על אחת מהן מסתיים כשהיא נמעכת ע"י רגל מתכתית של רובוט מחסל. שוט נהדר שהפך לאחד השוטים המוכרים בתולדות הקולנוע מאז וזכה לאינספור אזכורים, מחוות והעתקות.

בהמשך רואים עוד מחסלים במלחמה עם המחתרת ואת הכל מלווה ב-Voice Over של שרה קונור (לינדה המילטון) שמספרת מה קרה לאנושות בעקבות יום הדין, כאשר היא מכינה את הקרקע ומספרת כי שוב נשלחו לעבר רובוט ולוחם מחתרת, כלומר אנו מצפים לקבל את העובדה כי זו חזרה על הסיפור בראשון. אך האם זה באמת המקרה?

הפרולוג נחתך עם האימג'ים של להבות התופת הגרעינית המעכלות את גן הילדים, כאשר ברקע יש את המוזיקה האייקונית של בראד פידל. זהו למעשה חלומה של שרה בה היא חווה חוויות שאינן שלה, אלא הדהוד של הסיפורים שסיפר לה קייל ריס, לוחם המחתרת מהסרט הראשון, אהובה, ואבי בנה, ג'ון קונור, אשר אמור לגדול להיות מנהיג המחתרת.

החלק הבא פורש בפנינו את הדמויות כאשר אנו חוזים בהגעה של ה T-800, מחסל זהה לסרט הראשון (ארנולד שוורצנגר( כאשר כל ההצגה של הדמות מעתיקה את הסצנות מהראשון וכך אנו מובלים להאמין כי מדובר שוב בדמות רעה – הוא הראשון שחוזר בזמן, הוא ישר פונה לסגל לעצמו מאפיינים חיצוניים של "תרבות הנגד" (אופנוענים במקום הפנקיסטים מהסרט הראשון) וכמובן נוהג באלימות פיזית חסרת רסן מול האופנוענים.

הדמות המוצגת בסוף הסצנה היא שרירן מגודל, לבוש במעיל עור, משקפי שמש, נוהג בהארלי וחמוש ברובה ציד. ברור לנו שהוא הרוע המוחלט שבא לחסל מהעתיד. כדי לחדד את הנקודה השיר המושמע ברקע הוא "Bad to the bone". בחלק הבא אנו חוזים בהגעתו של הנוסע השני בזמן (רוברט פטריק) אותו אנו מחשיבים כ"לוחם המחתרת", כמו בסרט הראשון, ההיתקלות הראשונה שלו היא עם שוטר. אנו רואים שהוא מנטרל את השוטר עם מכה בבטן לכאורה, אך מיד אחרי זה אנו רואים כי הוא עוטה על עצמו את מדי השוטר. על הניידת רשום בבירור to serve & protect. זהו לוחם המחתרת הטוב, נכון?

הדמות הבאה שאנו מכירים היא ג'ון קונור (אדוארד פרלונג), טינאייג'ר מעצבן שחי עם הוריו המאמצים שנראים די ווייט טראש. הוא לא סובל אותם והם לא ממש נראים כהורים דאגניים במיוחד. כמצופה ממורד לעתיד, הוא בועט במוסכמות ושומע כמובן להקה מחתרתית לא ממוסחרת:

אנו עוברים להכיר את הדמות האחרונה שנותרה– שרה קונור הנמצאת כלואה במוסד פסיכיאטרי. הרופא המטפל בה מסביר עבור קולגות (ובעצם לנו) את הנסיבות שגרמו לאשפוז הכפוי של הפציינטית האלימה והמורבידית שלו. כך למעשה, ב-4 סצנות קצרות קמרון פורש למעשה את כלי המשחק על הלוח ועכשיו אפשר להתחיל לשחק – כלומר, בוא נתחיל עם האקשן, והוא מתחיל בציד מורט העצבים של 2 היריבים מהעתיד אחר ג'ון קונור שאינו חושד בדבר.

ה T-800 (שווארצי) מוצג כזה שחוקר על ג'ון באלימות וצורה מאיימת בעוד שה"שוטר" הוא אדיב ונחמד. רק ברגעים האחרונים, כאשר שניהם סוגרים על ג'ון בקניון, מתהפכות היוצרות ואנו מבינים כי ה"שוטר הטוב" הוא המחסל, למרות שהחשדות שלנו היו אמורים להתעורר כבר קודם, כאשר הוא דחף את כל מי שעמד בדרכו באולם המשחקים.

העימות בין שניהם הוא נקודת מפנה בסרט – מעבר לכך שאנו מבינים מי זה מי, הרי שנראה בהתחלה כי "זה לא כוחות". אין מצב שרוברט פטריק הצנום יגבור על השרירן האוסטרי העצום. זה תרגיל מכוון של קמרון, שרצה שה-T1000 יראה כמו מכונית "פורשה" מודרנית וזריזה המביסה טנק עצום ומיושן. כאן גם נחווה לראשונה את היכולות המשודרגות של ה T1000 , כאשר אפקט "הכספית הנוזלית" יעשה את הופעת הבכורה.

הומאז' נוסף לסרט הראשון יופיע כאשר המחסל החדש יעיף את ארני דרך חלון הזכוכית. האקשן גובר עם המרדף בין המשאית לאופנוע של ג'ון בתעלות המים הנטושות של LA. שוב המתח נבנה בפעלולים "אמיתיים" בהם משאית הענק דוהרת אחריו במעברים הצרים ומאיימת למעוך אותו תחת גלגליה בכל רגע. לא יעזור כלום – גם אחרי כל השנים שעברו, המרדף הזה עדיין נראה טוב יותר מרוב המרדפים הממוחשבים הגנריים של סרטי האקשן הנוכחיים.

חוק ההתיישנות דווקא כן משחק תפקיד בחלק בו רואים את "איש הכספית" המלא יוצא מהאש – משהו באנימציה של ההליכה ובמעבר בין הגוף המתכתי נראה כבר פחות טוב בסטנדרטים של היום, אבל עדיין אי אפשר להגיד שהוא נראה גרוע. בהתחשב בחלוציות של האפקטים, זה עדיין בסדר. בהמשך כמובן ניחשף ליכולותיו המבעיתות של ה T1000 כאולר שוויצרי, כאשר הוא מחסל את ההורים המאמצים של ג'ון.

ג'ון מכריח את T-800 לעזור לו לחלץ את אמו מהמוסד הסגור. כאשר במקביל לכך ששניהם חודרים למוסד, שרה מנסה כבר לחלץ את עצמה וגם ה T-1000 סוגר עליהם. חיתוכים ומעברים מהירים בין הדמויות קמרון בונה סצנה מושלמת נוספת במתח שלה, ששיאה במרדף של T1000 אחרי שלושתם.

מהחלק הזה אנו למעשה נבין שה"לב הפועם" של הסרט הוא הניסיון הנואש של ג'ון להפוך את ה T-800 לאנושי, ע"י התכנות מחדש שלו. ג'ון הבודד זקוק נואשות לדמות הורית בעלת רגשות, מאחר ואימו אולי נראית כמו בת אנוש מבחוץ, אך היא הפכה כמעט לחסרת רגש לחלוטין, "רובוט" המתוכנת רק לשמור על הישרדותו של ג'ון עצמו (דבר שמתבטא בכך שהיא כועסת עליו שהגיע לחלץ אותה ולא נמלט בעצמו). בנוסף, הדיווחים היבשים של הרובוט מהעתיד בשילוב עם החזיונות האפוקליפטיים של שרה, הופכים את המסר של הסרט לקודר למדי לגבי אופיו וגורלו של המין האנושי – מוסר השכל אפל המוגש בקליפה נוצצת של אקשן בידורי.

האתנחתא הקצרה נפסקת כאשר שרה מחליטה לחסל את מיילס דייסון, אחראי המחקר של חברת "סייברדיין" שמפתחת את סקיינט ומכאן האקשן לא יפסיק עד סוף הסרט. בין לבין עוד הומאז' קטן לסרט המקורי, כאשר T800 חושף לעצמו את היד המכנית בפני דייסון, הם פורצים למפעל (הלא מאובטח במיוחד, כן?) אבל איזו סצנה אייקונית מחכה לנו כאשר המשטרה מגיעה לכתר את המפעל וארני נעמד בחלון עם רובה מיניגאן (מכונת ירייה סטנדרטית לחלוטין, כזו ששוקלת 40 ק"ג ויורה 6000 כדורים לדקה) ומרסס את כל מכוניות השוטרים אבל מצליח להגיע לתוצאה של "0.0 נפגעים" – הברקה של הומור שחור תסריטאי.

קטע אקשן בלתי נשכח אחר מתרחש מיד אחר כך, כאשר ה T1000 מזנק עם האופנוע שלו מחלון הקומה השנייה אל מסוק המשטרה שבאוויר. זה פעלול אמיתי ולא ממוחשב והוא עדיין מותח ונראה נהדר. אני רק יכול לדמיין שהיום לא היו מסתפקים במסוק אחד, אלא יוצרים 10 מסוקים ממוחשבים כאשר 9 מהם לא שורדים את הדקה הראשונה, סתם כי פשוט לפוצץ שיט במחשב.

מ"סייברדיין" המרדף ממשיך על פני כביש מהיר, מסלול בן 16 ק"מ שהואר לכל אורכו ע"י מערכת חשמל מיוחדת, כדי שיוכלו לצלם את המסוק (הנשלט כעת ע"י ה T1000) רודף אחרי המשאית המשוריינת שבתוכה הגיבורים שלנו. אם לא ראיתם את המרדף הזה, אני יכול רק להגיד לכם שההפסד שלכם – מדובר באחד המרדפים הכי מטורפים שצולמו אי פעם בקולנוע לדעתי. לעזאזל, יש שם מסוק אמיתי שאיזה פעלולן אובדני הטיס בגובה דשא, תוך שהוא חולף מתחת למחלף אמיתי ובלילה! חדי העין יבחינו במהלך המרדף כיT1000 מצמיח לעצמו יד נוספת כדי לתפעל את הנשק שלו:

אי אפשר שלא לדבר על משאית החנקן הנוזלי שמתהפכת בסוף המרדף ישר לתוך מפעל המתכת. מש"ל – טירוף מגלומני מוחלט מתוצרת קמרון. ובנוגע לעימות הסופי במפעל המתכת (הדהוד נוסף לסרט הראשון שמסתיים במפעל מתכת כלשהו), אם ציינתי מקודם שחלק מהאפקטים של "איש הכספית" התיישנו במעט, הרי שסצנת ההקפאה והשבירה שלו לשבבים ("הסטה לה וויסטה, בייבי!") נראית עדיין מעולה, מדויקת ומדהימה.

הפואנטה של האלמנט הרגשי של הסרט מגיעה כמובן בהקרבה הסופית של ה T800 – אותו מחסל חסר רחמים מהסרט הראשון שעבר מטמורפוזה שלמה. לא עוד מכונה שרוצה להשמיד את האנושות, אלא מכונה שמקריבה את עצמה למען האנושות. הסרט מסתיים שוב בקריינות של שרה שמתייחסת באופטימיות זהירה לגבי עתיד העולם.

כמובן שההשפעה של T2 על התרבות הפופולארית היא עצומה, רק לאחרונה, באחד הפרקים בעונה השלישית של הסדרה המעולה "עמק הסיליקון", ריצ'רד הנדריקס, מפתח תוכנה מבריק, נאלץ להסביר להמונים הבורים מדוע האפליקציה הלומדת מעצמה שלו לא תהפוך להיות "סקיינט" ותשמיד את האנושות כמו ב-T2:

הסרט זכה לאינספור מהדורות לצופה בקולנוע הביתי, החל מקלטות VHS ועד לפורמט הדיגיטאלי. כבר ב 1993 יצאה "מהדורה מיוחדת" הכוללת 15 דקות נוספות. גרסאות נוספות כללו עוד בונוסים ואפשרויות אינטראקטיביות שונות בפורמט ה DVD עם גרסת "The Extreme Edition". ב-2009, חברת "Lionsgate", החברה שהזכויות על הסרט עברו אליה, הוציאה מהדורה בפורמט בלוריי, עם תמונה וקול משודרגים ובאורך של 156 דקות בשם "The SkyNet Edition". להוצאה זו יצאה גם מהדורה מיוחדת בת 6 דיסקים בצורת ראש ה T-800.

בנוסף, יצאו החודש 3 מארזים חדשים אותה הוציא ההוצאה הקוראנית Novamedia הכוללים ספר בן 36 עמודים עם 4 תמונות ו-5 גלויות. כולם כמובן ממוספרים ומוגבלים למאות בודדות – מארז מתכת, מארז לנטיקולרי (תמונה מתחלפת) ומארז נפתח. הם כבר הפכו לפריט אספנות נדיר.

אי אפשר שלא להזכיר את 3 סרטי ההמשך (הלא טובים) שיצאו אחריו, סדרת הטלוויזיה קצרת הימים "יומני שרה קונור", אינספור משחקי המחשב, הבובות ולא מעט הופעות קומיקס שהולידה הצלחת הסרט הזה.

לכבוד חגיגות 25 השנים לסרט, אמורה לצאת במהלך השנה גרסת בתלת מימד למסכים בארה"ב, לאחר שהסרט עבר המרה טכנית לפורמט. יש לי תקווה מועטה שנזכה לראות אותה גם על המסכים המקומיים.

לסיכום – לא רק ש- T2 הוא אחד מסרטי ההמשך הבודדים שמתעלים על המקור, הוא גם יצירת מופת של אקשן אינטליגנטי שעומדת בפני עצמה.

ולא נסיים בלי קטע מוזיקלי שרומז בפשטות שהרובוטים באים!