פיקסאר, שהיא כמובן חברת אנימציה נהדרת שמייצרת סרטים שמרגשים ונשארים איתנו למשך שנים, מתאפיינת בבעיה, הם לא יודעים לעשות סרטי המשך מוצלחים שמשתווים לסרט המקורי (אני כמובן לא מכליל את סרטי ״צעצוע של סיפור״ שהם היוצא מן הכלל). לכן, הצפייה ב"מוצאים את דורי", סרט ההמשך ל-״מוצאים את נמו״ המקסים שיצא לפני 13 שנים (!!!) לוותה בלא מעט חששות ופחד מפני אכזבה. ובכן, אני שמח לבשר כי החששות היו מיותרים וכי הפחד בוטל בערך בשנייה שהסרט החל ונראה כי פיקסאר בכל זאת יודעת, מדי פעם, לעשות המשכונים כמו שצריך.

לפני שאנחנו צוללים את תחתית האוקיינוס בואו נישאר על חוף הים לכמה דקות ונדבר על הסרט הקצר שמקדים אותו, כמיטב המסורת, PIPER. הסרטון מספר את סיפורה של גוזל חופית קטן שאמא שלה החליטה שהגיע הזמן שתצטרף אל שאר הלהקה שלה אשר שולה צדפות משפת הים בכל פעם שגלים מביאים אותם קרוב לחוף. פייפר, שמבינה שלא תאכל אם לא תנסה להיות עצמאית, נאלצת לנסות ולהצטרף ללהקה.

הצצה קצרה לקצר:

נעצור כאן עם ספויילרים, אבל מדובר בסרטון מקסים ומלבב, שקשה לסיים אותו בלי כמעט להעלות דמעות, ובנוסף, הוא מונפש בצורה יוצאת דופן, ועד הרגע שבו רואים את החופיות (ולפעמים קצת אחרי) אתה בכלל לא מצליח להבין שאתה נמצא בסרט אנימציה, הכל נראה באמת, מאוד מאוד אמיתי. כולי תקווה שהסרט הקצר והבאמת נוגע ללב הזה יצליח לגרום לכם לחיוך קטן ואולי דמעה, כמו שהוא גרם לי.

וכעת, לסיבה שלשמה התכנסנו כאן. ״מוצאים את דורי״ מתרחש כשנה לאחר אירועי הסרט הקודם, כאשר דורי (אלן דג׳נרס) גרה יחד עם מרלין ונמו. דורי השכחנית יוצאת לטיול כיתתי עם נמו, כשלפתע היא מקבלת פלאשבאק לחיים שהיו לה פעם ולהורים שלה, אותם היא שכחה לחלוטין, או לפחות ככה היא חושבת. כך מתחיל לו מסע חדש, קצת יותר קטן מכל האוקיינוס, לקליפורניה, למציאת ההורים של דורי. בדרך פוגשים מרלין, נמו ודורי דמויות ישנות, ודמויות חדשות שיעזרו להם במסע למציאת ההורים שלה.

בואו נשים את הקלפים על השולחן בלי הרבה בלבולי שכל. הסרט הזה נהדר! עם דמות מרכזית שלמדנו להכיר בסרט הקודם כדמות משנית וקיבלה את הזהר שלה בגלל שכולם אהבו אותה. אלן דג׳נרס עושה (שוב) עבודת דיבוב נפלאה כדורי, שאני לא יכול לדמיין אף שחקנית אחרת שיכולה לעשות את הדמות הזו.

דמויות המשנה החדשות גם נהדרות, ובראשן האנק התמנון (בדיבובו הנהדר של אד אוניל), דמות נפלאה וכל-כך רב גונית. כמעט לכל אורך הסרט הייתי בטוח שהאנק יתברר כדמות הרעה, כי סרט צריך דמות רעה (ועל זה נדבר עוד בהמשך) אבל הוא לא, הוא דמות מצחיקה ונוגעת ללב ברגעים מסוימים. שתי דמויות (וחצי) שמאוד אהבתי וגונבות את ההצגה הם אריות הים (בדיבוב אידריס אלבה ודומיניק ווסט) שהיוו אתנחתא קומית מצוינת.

שמעתי אנשים מתלוננים על שם הסרט ״מוצאים את דורי״, משום שאין צורך למצוא את דורי, היא כבר שם. אבל מפספסים את החיפוש האמיתי כאן- המסע של דורי למציאת עצמה, למרות המכשול המאוד גדול שלה, עניין השכחה, דורי היא דגה מופלאה עם יכולות מדהימות, ואנחנו כצופים, יחד עם הדמויות, ובעיקר, יחד עם דורי, צריכים למצוא אותה, ולכן אני חושב ששם הסרט לא היה יכול להיות מושלם יותר.

בואו נחזור לדמות הנבל… התרגלנו שבכל סרט דיסני (וכל בלוקבסטר באשר הוא בעצם) יש לנו את ה״Bad Guy״ שמשבש את העלילה מניע ומכוון להתרחשויות שונות בסרט. במקרה שלנו, אין דמות רעה, כלומר, יש, אלו אנחנו, בני האדם שמזהמים את הים והורסים כל דבר טוב בו. אלו שיוצרים פינת ליטוף ליצורים ימיים במצפה-אקוויריום-מכון תת ימי.
רעיון זה הועבר גם בסרט הראשון, בני האדם עושים שימוש בדגים לצורך בידור ונוי ומהווים דמות מאיימת עבור גיבורי הסרט.

כמו בקודמו, יוצרי הסרט מעבירים תחושה של אי נוחות עם העובדה שכל בעלי החיים רוצים להיות חופשיים ולא להיות סגורים בתוך מיכל שקוף ולצערנו, אנחנו אלה שמונעים מהם.

האם שווה ללכת לראות את הסרט? בוודאי! הזיכרון של דורי שלוקח אותה ואותנו קדימה ואחורה בסיפור שלה ותוך כדי מצליח להעביר אותנו ברכבת הרים של רגשות, כשאנחנו מצליחים להתחבר לדמויות הבאמת מקסימות ומצליחים להרגיש את הרגשות שהן עוברות. דיסני ופיקסאר הוכיחו את עצמן כמניפלטוריות הרגשות הגדולות ביותר כיום ו״מוצאים את דורי״ ממשיך את המסורת הזו, והוא לחלוטין עומד בציפיות ובנעליים הגדולות שהשאיר לו ״מוצאים את נמו״ לפני 13 שנים.

למרות שאין צורך להשוות, אלו סרטים שהולכים יחד בצורה נפלאה ומשלימים אחד את השני מבחינת העלילה, המסר המועבר והרחבת העולם של נמו, דורי ומרלין. ואסיים בשירות לציבור: אם אתם הולכים לקולנוע, הישארו עד אחרי הכתוביות, כי מלבד קאבר יפיפה של סיה ל-Unforgettable יש סצנת אחרי הכתוביות משעשעת ביותר.

ציון: 5