הביקורת השבועית של "גות'אם" מוגשת בחסות חתחתול.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים וחברי כת מטורללים!

אם שני הפרקים הקודמים עמדו בסימן ג'יימס גורדון ועבדו בעיקר לטובתו, השבוע מסתמן כי הגענו לנקודת המפנה המתבקשת בדמותו של ברוס וויין. משולש האהבהבים שלו עם סלינה וסילבר היה מעיק מהרגע הראשון, גם אם ידענו על טיבה האמיתי של אחייניתו של גלאבאן וכי בסופו של דבר, בבגרותם, ברוס וסלינה נועדו להיות ביחד (בערך).

אחרי עונה וחצי של תיסכול כמעט קבוע מקו העלילה של ברוס, גם כאשר היו התתפתחויות מרתקות כמו הגילויים שלו על המתרחש בהנהלת תעשיות וויין, או מערכת היחסים של ברוס עם אלפרד – עד כה התקשיתי לקבל את הגרסה הצעירה של ברוס כמי שיצמח לגדולה ויהפוך לבאטמן. כעת, בהנחה שבהפקה ישכילו ללכת רחוק עם המהפך, יש תקווה. התמונה בה בחרתי משדרת כמעט את כל מה שברוס אמור להיות: חדור מטרה, מאיים, חד; האדם שמסוגל להסתתר מאחורי מסכה שחורה ולגלם את מגן גות'אם סיטי האגדי.

מה שנראה בתחילה כמו מזימה מטופשת ונערית להוציא את האמת מסילבר, סוד זהות רוצח הוריו של ברוס שלכאורה ידוע לדודה, הפך לחטיפה ע"י רוצחים שכירים בראשות "טום הסכינאי" (היי, טומי פלאנאגן מ"ילדי האנרכיה") שלכאורה נשלחו ע"י מושכי החוטים בתעשיות וויין כדי לגלות מה ידוע לברוס וסילבר. התרמית האמיתית הייתה סביב סילבר, כשטום איים לקצוץ את אצבעותיו של ברוס בחדר צדדי, מה שלבסוף שבר אותה (איזו מטומטמת, אם היית קוראת קומיקס של באטמן היית יודעת שברוס מעולם לא איבד איברי גוף…)

הרגע הגדול מגיע כשברוס יוצא מהצללים וחושף כי הוא בריא ושלם, לצד סלינה שסייעה לו במזימה, והשניים מתעמתים עם סילבר על טיבה האמיתי. להתראות, רומן נעורים שקרי; ברוך שובך, ידידות מקסימה (עם פוטנציאל ליותר בעתיד) בין מיליארדר צעיר וכייסת שרמנטית.

במקביל, אלפרד מחפש אחר ברוס (כי המנוול הקטן לא טרח לעדכן אותו במעשיו, בידיעה שאלפרד לא ישתף פעולה; ברוס בטח יצטער על כך לאור הפציעה שאלפרד ספג.) אלפרד נתקל בטביתה גלאבאן, והשניים פוצחים באחד הקרבות המשובחים בתולדות הסדרה. לבסוף אלפרד המדמם חומק מטביתה, אל יעד לא ברור. אני כבר מחכה למפגש הבא ביניהם.

קרב נוסף, חד-צדדי ביותר, הגיע בסוף הפרק, אבל אני מקדים את המאוחר. גורדון ובולוק, במרדף נמהר אחר אנשי הכת שהגיעו לבקר בגות'אם מטעמי נופש והריגתם של אנשים שונים – מהמעמד הגבוה ופושעים נחותים כאחד – שעשוי להיות להם קשר לגלאבאן. ואכן, זהו מסדר דומא הקדוש, שחבריו הגנו במשך מאות שנים על משפחת דומא, שמו האמיתי של תיאו, על עברה האפל כבר ידוע לנו.

דווקא כשנראה שגלאבאן עומד להפסיד תודות לעדותו של ראש העיר לשעבר, האחרון משנה את דעתו וטוען כי הפינגווין חטף אותו. תיאו חוטף את גורדון ומשתעשע בו מעט כשק חבטות, מראה לראשונה כי הוא לא רק ארכי-נבל אסטרטגי שנותן הוראות לאנשיו, אלא גם חזק ולוחם מיומן. גורדון המנוטרל נותר עם שני שוטרים מושחתים (הבעיה הזו לעולם לא תיפתר, אה?) שאמורים להרוג אותו, אך ברגע האחרון הפינגווין מציל את היום, במה שנראה כמו דרכו בחזרה אל החזית, בעקבות שיחרורו של גלאבאן מהכלא.

לפני ההתעללות בגורדון, תיאו חושף כי מטרת המסדר שלו, אחרי שהרגו שמונה אנשים אקראיים לכאורה, כולם צאצאים אחרונים למשפחות שהקימו את העיר ופגעו באבותיו, נותר קורבן תשיעי (מכאן "דם התשעה", אותו שופכים אנשי דומא הקדוש מקורבנותיהם), ומאוד ברור במי מדובר. אכן "בנה של גות'אם", בייחוד בפרק הזה.

חרף ניצחונו של גלאבאן המתועב ובעיות אופייניות אחרות לסדרה, השבוע נהניתי מהסיפור של ברוס, אם לא היה מובן מוקדם יותר, מה שמעניק לפרק ציון גבוה ונדיר. לא חשבתי שזה אי-פעם יקרה. אם לסבול בכל היבט אחר, במה שהייתה אמורה להיות גות'אם לפני איש העטלף, אזי הסיפור של איש העטלף לעתיד עצמו עשוי לספק תיקון. על מי אני צוחק? בשבוע הבא בטח אחזור להתאכזב.

ציון: 4

– סילבר טוענת שרוצח הזוג וויין נקרא "מ. מאלון". מאצ'ז מאלון היה גנגסטר שלאחר מותו שימש כזהות סודית עבור באטמן, באמצעותה חדר לשורות העולם התחתון.