הביקורת השבועית של "סוכני שילד" מוגשת בחסות הצד האפל של הירח.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים למה שנמצא בצד השני של הפורטל!

אי אפשר לומר שלא היה מעניין השבוע. נכון, הפרק סבב אך ורק סביב ג'מה והזמן שהעבירה על הכוכב המסתורי, אבל המבנה של הפרק, אפילו מבחינה קולנועית, מצליח "לפלפל" את תשומת הלב של הצופה.

מתחילים מנקודת הסיום של העונה הקודמת, ממש בשניות האחרונות בהן פיץ וסימונס נפתחים אחד בפני השנייה מבחינה רומנטית (לפחות, כנראה, מצדו של פיץ…) ג'מה נשאבת דרך המונולית אל העולם האחר ומיד מתחיל פרק בסגנון "להתחיל מחדש" בשילוב "127 שעות" (אפילו הפתיח המיוחד של הפרק מרגיש כמו כותרת לסרט הישרדות). ג'מה, כמובן, משתמשת בראש שלה ומתפקדת כסוכנת מצטיינת בכל הקשור להישרדות בטבע: נשארת באותו מקום עד שיגיע חילוץ ומתעדת הכל כמו מדענית טובה. אחרי יממה וקצת של לילה נצחי, ג'מה מתחילה להתייאש ומחליטה לחפש אוכל ומים, תוך כדי שהיא משאירה רוגמים (מונח צה"לי לסימוני דרך) למקרה שפיץ יצליח להגיע לכוכב בעקבותיה.

אחרי שוטטות ארוכה שכוללת הליכה לאיבוד, צימאון, מציאת אגם והאושר העילאי של מציאת אגם, גילוי כי "אני לא היצור החי היחיד ששוחה באגם הזה", אכילת "בן הזוג לשחייה הלילית" (כמה נוח שפתאום יש צמחיה וקרשים להבעיר איתם אש) והתרברבות על כל אלה מול המצלמה (לטום הנקס לא היה סמארטפון משודרג תודות לליאופולד פיץ) – ג'מה נופלת למלכודת שמציב לה גבר מסתורי.

מאוחר יותר הוא מזדהה כוויל, אסטרונאוט של נאס"א שנתקע על הכוכב האבוד ב-2001 (כל הפרק חיכיתי למרשל והולי שיקפצו מאחורי איזה סלע… רפרנס ל"הארץ האבודה".) אחרי שוויל מספר לג'מה את סיפורו, כולל אובדן עמיתיו לסכנות שעל הכוכב ויצור כשלהו ששולט בו, היא מתיידדת ומתגוררת איתו במערה במשך חודשים בעודם מנסים למצוא דרך לחזור הביתה. במהלך אותה תקופה מתגלים שקרים, סודות ואיך לא – השניים מתאהבים (או פורקים עול מיני… לא יודע, זה נרמז… תכלס, אחרי 14 שנה לבד, מובן לגמרי.)

כשהכל נראה אבוד, אחרי 4,722 שעות (תחשבו לבד) מגיע אותו נור תקווה ששלח פיץ דרך השער. בעודם רצים אל השער, וויל מזהיר את ג'מה מפני ישות מסתורית שמאיימת על כל מי שמנסה לעזוב את הכוכב. ג'מה נתקלת באותה ישות, אך וויל נלחם בה ומסיח את דעתה מג'מה, שבלב כבד נמלטת אל זרועותיו של פיץ.

בקפיצה להווה, היכן שהסתיים הפרק האחרון, אחרי ששמע את הסיפור – ואע"פ שצפוי כי יגיב בעצב ומירמור – פיץ מחליט לעזור לסימונס למצוא דרך חזרה לכוכב האחר בכדי לאתר ולחלץ את וויל. ברגעי הסיום מסתבר שהוא עדיין חי, אחרי שבזבז את הקליע היחיד ברשותו בהגנה על ג'מה; האמנם? (בסצנה מוקדמת יותר וויל מתאר את המפלצת כאחת שלובשת שלל צורות, אז מי יודע…?)

הזכרתי את "להתחיל מחדש" ואת "127 שעות"? אז כן, הפרק לא רק מתאר עלילת הישרדות, אלא גם בנוי כמו סרט הישרדות. אזכור זמנים כל כמה דקות על מנת להראות שעובר זמן (למרות שלדמות אין מושג), חיתוכים מהירים ללא מעברונים ופיידים, עיסוק בלא יותר מדמות או שתיים; כל אלה ועוד נתנו לפרק השבועי גוון של סרט יותר מאשר אפיזודה בסדרה מתמשכת. בחלקו הוא אכן הרגיש מרוח וארוך, אבל אלה היו הרגעים בהם אתה מוצא את עצמך לא זוכר אם צפית בסרט או סדרה, מה שלדעתי מעניק עוד ציון דרך בעשייה של מארוול על המסך הקטן, והיכולת שלהם להטמיע כמעט כל ז'אנר עלילתי לתוך התבנית הז'אנרית של עיבודי קומיקס\גיבורי על.

ציון: 4

– כוכב עם חיים ורצונות משל עצמו? נשמע כמו אגו.
– התיאור של הכוכב כאוכל את יושביו מתאים גם הוא לאגו, אך גם לישות העתיקה זוללת העולמות, גלאקטוס, שמזוהה בעיקר עם ארבעת המופלאים. אגו וגלאקטוס נמצאים ביריבות מתמדת.
– שלישיית האסטרונאוטים אוסטין, ברובייקר וטיילור הם מחוות לאסטרונאוטים בידיוניים מפורסמים: סטיב אוסטין (לי מייג'ורס), "האיש השווה מיליונים"; צ'ארלס ברובייקר (ג'יימס ברולין), "קפריקורן 1"; ג'ורג' טיילור (צ'רלטון הסטון), "כוכב הקופים".
– ברובייקר עשוי להיות מחווה נוספת: אד ברובייקר הוא כותב קומיקס עם ריצה ארוכה ומאוד משמעותית על Captain America בשנות האלפיים, במהלכה אירע Civil War והוצג חייל החורף.