אזהרה: הביקורת כוללת ספוילרים לפרק ולסדרה!
אחרי צפייה בפרק הסוגר את העונה השנייה של הסדרה, אני חש חצוי (ברגשות…לא כמו קווינלין). מצד אחד פרק רבוי אקשן, טוויסטים ומתח. מצד שני, סטייה כה חדה מהספרים עליהם מבוססת הסדרה עד שאני חושש כי חומר המקור, כמו בסדרות אחרות (אני מסתכל עליכם "משחקי הכס"), יהפוך להיות רק השראה רחוקה.
נתחיל במכירה הפומבית של הלומין. אייקורסט מול סטראקיין, עם ליווי מצויין מצד פאט שמראה כמה טינה הוא שומר לערפד-נאצי על העינוי של דוץ', שבאופן מרגיז ומוזר הייתה היחידה שלא הופיעה בפרק. בהתכסחות זה מול זה, מחליפים השניים עלבונות ומיד אחר כך משוויצים למי יש חבר עם יותר זהב בכיס. ברגע האחרון (באופן מעט צפוי) פולמר דואג לכך שאייקורסט ייכשל ויאבד את הלומין (וכמעט את חייו… אוף) ע"י "סגירת הברז" עבור המאסטר. הלומין נמסר לידיי סטראקיין ופאט שמותקפים בהמשך ע"י צבא הערפדים של אייקורסט. חיל הפרשים של קווינלין מגיע בדיוק בזמן (עם אנג'ל לבוש במסכה האייקונית שלו מהקומיקס- יאיי!) כדי לחלץ את הלומין, אך סטראקיין ופאט נמלטים דרך הביוב ואילו גאס "מוצא את מותו" כשהמשאית מתפוצצת (נדהמתי, לא הבנתי, ואז כשהוא הופיע פתאום עם אקדח מכוון לראשו של סטראקיין… אמרתי "נו באמת" והמשכתי הלאה). הייתה גם שיחה קצרצרה בין אייקורסט אחוז המאסטר לבין קווינלין שהייתה מעניינת אבל קצרה מדי.
חזרה במגדלי סטון-הארט, פולמר מתנצח מול אייקורסט המושפל כשלצידו מתייצבת קוקו ויחד הם בלתי מנוצחים! עד שכמובן המאסטר מגיע, מראה לפולמר את האצבע החביבה עליו ושואב כל טיפת דם מגופה של קוקו, כעונש על המרדנות המטומטמת של פולמר (כשאתה ת'רול אתה ת'רול ואין מה לעשות. *ת'רול- המילה הלועזית לעבד בעיקר בהקשר לסיפורי ערפדים). לא היה ברור עם קוקו תהפוך לערפד או לא מאחר והצוואר שלה נשאר שלם, עד שפולמר הוציא לה את הלב (אולי היא תוכל להתערפד בלעדיו…זה לא באמת משנה, אנחנו חופשיים מהרומן המגוחך הזה). בינתיים אייקורסט והמאסטר מתכוננים לשלב הבא בתוכניתם שכנראה מערב מחנות השמדה במסווה של משחטות (כמו שנאצים יודעים לעשות! בגלל זה אייקורסט שיעשע אותי כשהוא אמר "אנחנו נעבד כאן כבשים").
והינה הגענו לגולת הכותרת. אפרם, נורה וזאק מתכוננים לעזוב את ניו יורק, לשלוח את זאק לסבא וסבתא ולהמשיך לעבוד בוושינגטון על הפצצה הביולוגית. אחרי פרידה מאוד משעשעת מפאט וסטראקיין (חייך בראדלי… חייך) ועלייה על הרכבת, קלי מחליטה לצאת למתקפה אחרונה ומפילה את הרכבת מהפסים. אף ונורה מופרדים ונורה מובילה את זאק למקום מבטחים כשלפתע פתאום קלי תוקפת את השניים, מדביקה את נורה ומפתה את זאק לבוא איתה למאסטר. אף מגיע מאוחר מדי, קלי וזאק אינם ונורה שומעת את המאסטר קורה לה. אחרי דיאלוג קורע לב נורה… חכו לזה… מתאבדת! בשוט דרמתי יותר מהמוות של ספלינטר בסדרה החדשה של "צבי הנינג'ה" (ספויילר?). מדובר בסטיית ענק מחומר המקור! לא נחשוף הרבה אבל בספר נורה נשארת עד הסוף, טוב… זה לא יקרה! אפרם מהלך לו בעצב ומלנכוליה אל פני השטח לראות שדה קרב בוער (אולי עכשיו הוא יהפוך לגיבור שהוא אמור להיות).
חזרה לסטראקיין ופאט. אז כן, גאס לא באמת מת, ויחד איתו קווינלין ואנג'ל תופסים את מחסלי הערפדים שלנו שנייה לפני בריחה. אחרי וויכוח קצר מחליטים סטראקיין וקווינלין לאחד כוחות ולהשתמש בלומין לפתות את המאסטר אליהם. הפרק נגמר שוב בקריינות של סטראקיין שמזהיר לא רק מפני הערפדים, אלא גם מהחיה המסתתרת בלבבות בני האדם.
מילות סיכום: העונה השנייה הייתה מלווה בלא מעט עליות ומורדות. משמח היה לראות שרגעים משמימים ועניינים לא רלוונטים כמו הרומן של פולמר לא היו בנמצא כל הסדרה, ושחולשות מסויימות הובילו להתעצמות דרמה בהמשך כמו יחסי אף- נורה. דמויות לא רלוונטיות כמו אנג'ל עדיין יכולות להתפתח ואילו דמויות כמו דוץ'… שאהבתי עד עכשיו… יכולות לחכות. אחרי צפייה בכל 13 הפרקים אפשר לומר באופן ברור, הכל נעשה בחישוב ושכלול מדוייקים. וכן, הסיום לא היה אנטי-קליימקטי כמו העונה הראשונה, אז יופי להם.
על פי הערכות העונה השלישית תכסה את שאר ארועי הספר השני ("הנפילה") ואילו עונות 4 ו-5 יכללו את ארועי הספר השלישי והאחרון ("הלילה הנצחי") בו הדברים באמת הולכים להשתנות מקצה לקצה.
בלב שלם ונטול תולעים, אחכה לעונה השלישית בכיליון עיניים!
ציון סופי: 4
