הסיפור של אדליין\The Age of Adaline
במאי: לי טולאנד קריגר \ שחקנים: בלייק לייבלי, מיכיל האוזמן, האריסון פורד \ ארה"ב \ 2015
חיי נצח והזדקנות מואטת – או כלל לא – הם מאווייהם של לא מעט אנשים. במהלך ההיסטוריה הופצו אגדות על מעיין נעורים או נצח, אחריו יצאו משלחות חיפוש. אדליין באומן לא מצאה מעיין נעורים, אך מתאונה שקיפחה את חייה היא התעוררה בנסיבות קוסמיות ולא הזדקנה עוד.
מ-1908, שנת הולדתה, ועד 1937 אדליין חיה חיים נורמליים יחסית: היא התאהבה בג'נטלמן צעיר, נישאה לו וילדה את בתם. אך פחות משנה לאחר מותו הטראגי, אדליין עצמה נהרגה בתאונת דרכים מוזרה, מתה למשך מספר דקות ואז קמה לתחייה כאילו לא קרה דבר. שנים מאוחר יותר אדליין התחילה להבין שהיא לא מזדקנת, לעומת סביבתה, והיא נראית צעירה אף ביחס לבתה, כעת בשנות ה-20 לחייה.
הסתבכות עם הרשויות מרחיקה בין השתיים ושולחת את אדליין למסע בעולם, החלפת זהויות והימנעות ממערכות יחסים ארוכות טווח והתקשרות לאנשים, כל שכן התאהבות. בהווה היא שוב מאוחדת עם בתה הקשישה, מצטערת על כך שהפסידה חלק ניכר מחייה בעבר הרחוק. רגע לפני שאדליין עומדת להמשיך הלאה לזהות הבאה, היא פוגשת גבר מקסים, אליס, שהקשר עמו משנה את כל תפיסת העולם שלה, ויותר מכך.
באופן טבעי, לא הצלחתי להימנע מהשוואה לסדרת הטלוויזיה Forever שזכתה לעונה אחת בלבד והסתיימה לאחרונה: איאן גרופוד גילם רופא שנורה למוות בתחילת המאה ה-19, אך נותר בחיים ולא הזדקן מאז, ובכל פעם שמת קם לתחייה. לרוב הוא חי בסתר, אך במהלך המאה ה-20 הקים משפחה עם אהבת חייו וכעת גר עם בנו, שמתקרב לגיל 70. יש שישוו גם ל-New Amsterdam, סדרה נוספת קצרת ימים על איש נצח, אך לא צפיתי בה ולכן היא זוכה להתעלמות.
כמובן שההשוואה לא עושה לסרט צדק, כי הוא בכל זאת מצליח לעמוד בפני עצמו; מופלא ורומנטי, שחימם אף את לבי הקשה כאבן. גם אם אין בעלילה הרבה מקוריות, הסרט מצליח תודות לתצוגות משחק נהדרות של כל חברי הקאסט המרכזי: לייבלי בתפקיד הראשי, אלן בורסטין כבתה של אדליין, האוזמן (דאאריו נהאריס, לצופי "משחקי הכס"; בקושי זיהיתי אותו למרות שהוא מתפאר באותם רעמת שיער וכסות פנים) כאליס והאריסון פורד בולט לטובה בתפקיד אביו.
נקודה אחת שעומדת לרעת הסרט היא הקריינות שמלווה אותו. קולו של המספר מתאר את חייה של אדליין בפלאשבקים, כמו גם מסביר את שאירע לה ומוסיף פרטים פנטסטיים\מדעיים בהגזמה. במקום שיראו לנו את המתרחש, הקריין מפרט ומסביר, כאילו הצופים היו טיפשים. אמנם ההסברים המדעיים מסייעים להבנה, פחות או יותר, אך היה מוטב לו זה היה מוצג באופן טבעי יותר. לעזאזל, יש שם שתי דמויות של מדענים, האב ובנו, שבטח יכלו לעשות זאת.
לרעת הסרט עומדות גם דמויות משנה פלקטיות. ניחא פרצופים אקראיים שלא נראים יותר מסצנה אחת, אולם חבריה לעבודה של אדליין בגלגולה המודרני נשכחים מיד לאחר שהיא ממשיכה הלאה. בעלה של אדליין מת באותה מהירות בה הם נפגשו, כך שזה עוד נסלח, כי העלילה מתעקשת להזדרז עם הפרק הזה בחייה של אדליין.
יחד עם זאת, שתי דמויות משנה חשובות זוכות להתעלמות בוטה: חברה ותיקה ועיוורת של אדליין, איתה היא מבלה את ליל השנה החדשה (גם יום הולדתה של אדליין). משתמע שאדליין שמרה איתה על קשר רק מפני שהיא לא מסוגלת לראות את זיו פניה שלא השתנו קרוב ל-80 שנה. הייתי מעריך לא היו מתעמקים עוד בקשר הזה, חברות נדירה בחייה של אדליין, מעבר למסיבה בה הדמות הוצגה. הדמות השנייה היא אחותו הצעירה של אליס (אמנדה קרו), שמוצגת באמצע הסרט לצד הוריו, אך לא נעשה איתה כמעט דבר.
זהירות, ספוילרים!
ניסיתי להימנע מספוילרים, אך לשם הנקודה הזו אני נאלץ לחרוג מהמסלול: אם לחזור לצוות השחקנים, אחת ההצלחות המדויקות של מחלקת הליהוק היא בן-דמותו הצעיר של האריסון פורד. אנתוני אינגרובר הוא העתק מדויק וצעיר של פורד, כאילו האן סולו של "תקווה חדשה" עדיין נמצא פה. והוא גם משחק לא רע. לא בטוח אם זה אכן קולו המקורי של אינגרובר, אך אם כן – יש לו את אותו קול עמוק של פורד.
\סוף ספוילרים
חרף המגרעות האמורות, "הסיפור של אדליין" מרגש ומחמם את הלב באותו אופן קוסמי שהחל את הפרק הארוך בתולדותיה של הדמות הראשית. אם מתעלמים מהתירוצים המדעיים ומתמקדים בדמויות, העלילה ובפלא הפשוט והרומנטי שעומד מאחורי הכל – מתקבל סרט פנטסטי שעובר מתחת לרדאר בין כל שוברי הקופות הקיציים.
ציון: 3.5
