כחלק ממגמת הריבוט של השנים האחרונות בז'אנר גיבורי העל, ארבעת המופלאים מקבלים הזדמנות להציג את עצמם מחדש לעולם. ריד, סו, בן, ג'וני ודום חוזרים בליהוקים חדשים, תחת ידיהם של יוצרים חדשים, עם סיפור כללי דומה אבל שונה ובתקווה עיבוד קולנועי מוצלח יותר לכותר הוותיק והקאנוני מבית מארוול. תקווה' היא לא מנת חלקו של הסרט החדש.

אזהרה: הביקורת מכילה ספויילרים לסרט!

את ארבעת המופלאים השיקה מארוול בשנת 1961. קבוצה של גיבורי על שקיבלו את הכוחות שלהם בזמן משימה בחלל. ריד ריצ'ארדס הוא מנהיג הקבוצה, מדען גאון בעל יכולת למתוח את גופו לאורכים וצורות שונות. לצידו נמצאים: סו סוטרם בעלת היכולות להפוך לבלתי נראית ולייצר שדות כוח (לימים, אשתו של ריצ'ארדס); ג'וני סטורם, אחיה הצעיר של סו, בעל היכולת לייצר סביבו להבות אש ולעוף והחבר הרביעי הוא בן גרים שגופו עשוי סלע. במשך השנים הארבעה אופיינו בהיותם מעין משפחת גיבורי על עם קשיים משפחתיים על כל סוגיהם ואף זכו לכינוי המחייב "המשפחה הראשונה של עולם הקומיקס".

הסרט החדש נפתח בעבר, בימים שריד ובן עוד היו ילדים בבית הספר היסודי ולמדו באותה הכיתה. ריצ'רדס, תלמיד גאון (וכמובן חנון בלי חברים) מספר בשיעור על מכונת טלפורטציה שהוא המציא ובנה, מביך עצמו מול חברי הכיתה והמורה, אך דווקא זוכה להתעניינות מצד בן גרים (שכבר אז היה הטיפוס השתקן והמתבודד).

השניים, שהפכו לחברים טובים, גודלים ולומדים יחד בקולג' וריד, בעזרתו של בן, מפתח דגם משופר של המכונה שהמציא כילד. את הפיתוח המהפכני שלהם הם מציגים ביריד מדע בקולג' אך לא זוכים להערכה רבה. מי שכן מוציאים בהם עניין, הם פרנקלין וסו סטורם, אב ובתו המאומצת שעוסקים בפיתוח מכונה דומה שעדיין לא פוצחה באופן סופי. הם מחליטים לגייס את ריד למיזם שלהם ואף קוראים לתלמיד עבר סורר של פרנקלין, ויקטור וון דום, שכמובן, מאוהב בסו. מכאן ואילך העניינים ברורים וצפויים: חבורת המדענים מצליחים לבנות את המכונה ללא תקלות, הם עוברים בה אל מימד אחר ושם נחשפים לקרינות אנרגיה אשר מעניקות להם את כוחותיהם. פנטסטיק? לא כל-כך.

קשה למנות את הסיבות בגללן הסרט נכשל, כי בעצם מדובר בכישלון מקיף בכל תחומי הקולנוע.

בראש ובראשונה, הבעיה היא בתסריט. נראה כי התסריטאי הראשי סיימון קינברג (שזכור כמי שכתב את "אקסמן: המפלט האחרון" שנחשב לסרט הכי פחות מוצלח בטרילוגיה המקורית ובסרטי חבורת המוטאנטים בכלל) לא החליט באיזה קו עלילה הוא בוחר. תחילה נראה כי יש ניסיון להעביר לצופים את סיפורי המקור של דמויות הקומיקס, בייחוד של מערכת היחסים בין ריד לבן כסטודנטים וחברים הכי טובים. יש גם ניסיון לבסס את תחילת הקשר הרומנטי בין ריד לסו סטורם, כאשר הוא מגוייס לשורות אביה החורג. אך בניית מערכות היחסים בין הדמויות, שזהו היבט חשוב בכל סרט בעל תוכן, הולכת ומתפספסת במהרה. בן גרים יוצא מהתמונה כבר בשליש הראשון של הסרט והוא יחזור אלינו רק בהמשך ובלא שום תפקיד משמעותי. הרומנטיקה בין סו לריד לא מתרוממת וגם לא מצליחה לעניין במיוחד; מערכת היחסים בין סו וג'וני, שבסרט מוצגים כאחים חורגים (ג'וני הוא בנו הביולוגי של פרנקלין), איננה משכנעת וחסרת רגש לחלוטין ובנוסף לכל קיבלנו את ד"ר פרנקלין, אביהם של השניים ודמות מעיקה במיוחד וגדושה בקלישאות, במערכת יחסים תלושה עם תלמידו הסורר דום.

אחרי שניסיון בניית מערכות היחסים כשל, מנסה התסריט לפנות לכיוונים שונים: בן גרים נהפך ל"הדבר" ומשמש ככלי נשק עבור הצבא; סו סטורם מגלה יכולות של סוכנות מוסד; ריד ריצ'רדס מצליח לחמוק מכל סוכניות הביון של ארה"ב ומתחבא ביערות והעלילה באופן כללי נוטה לכיוון של דרמה ממסדית במקום להיות מדע-בדיוני אפל בשילוב עם גיבורי על. ואם כל זה לא מספיק, התסריט מספק שורה של נאומים ודיאלוגים קלישאתיים חסרי טעם, מקוריות ותוכן.

הנבל של הסרט, הלא הוא דום הסורר, שהוא אחד הנבלים המתוחכמים, החריפים המפחידים, האכזריים והמאיימים ביקום מארוול, זוכה לכתיבה משמימה כבחור צעיר ופוחז אשר לא יושב בכפיפה אחת עם הרצינות והמסתורין של ד"ר דום בקומיקס, פרט לרגע קצרצר בו אנו עדים לאכזריותו. בנוסף, מוצה עד תום העיקרון שפסיכולגיה של נבלים בקולנוע גיבורי-על נובעת מהיותם אאוט-סיידרים בודדים. יש עוד סיבות שבגללן אפשר להיות רעים וחסרי רחמים.

התסריט הוא לא הבעיה היחידה של הסרט. גם הבימוי (ג'וש טרנק) חוטא לכל יסודות הקולנוע ובעיקר ליסודות הז'אנר. הצילום והעריכה לא בונים שום מתח ורגש. השוטים סגורים מידי, אין אף אסטבלישינג שוט של הדברים החשובים כמו הקבוצה, המכונה של ריד, רגע השיא של דום אשר מתגלה עם כוחותיו החדשים. הכל מצולם כמו בהצצה, כאילו מישהו צילם הופעה מתוך קהל של אנשים וזו הזווית שהוא תפס.

גם השחקנים לא מצליחים להיכנס לדמויות ולעלילה ואנחנו לא זוכים לאף רגע מרגש או מצחיק. מדובר בז'אנר גיבורי העל, אך הסרט לא נותן לנו אף רגע הרואי מטלטל. הכל מתנהל כמו בסרט נע, עד לסיום הצפוי של הסרט. היחידים שמצליחים לשחק באופן שהולם את הדמויות הם מיילס טלר שמשחק את ריד ומצליח ליצוק לדמות חינניות של מדען מנותק ותמים, ולצידו ג'יימי בל כבן גרים, לפני שהופך ל"הדבר", שעושה את העבודה כחבר הכי טוב עם הרבה חן. שניהם לא יכולים להחזיק את הסרט ולחפר על כל המחדלים שמציפים אותו. ואכן, תוך זמן קצר גם טלר ובל מאבדים את החינניות של הדמויות שלהם והופכים להיות עוד דמויות בעוד סרט. אחת הקלישאות בהן הסרט משתמש אומרת כי עליהם להישאר יחד כדי להיות חזקים. אז באמת, תיפרדו. יהיה לכם עדיף.

למרות התקווה שהסרט יצליח להיות טוב ומהנה, בסופו של דבר לא קיבלנו שום דבר שראוי להיות מוצג בסרט גיבורי על בשנת 2015. מה שכנראה מכתיב את גורל הפארנצ'ייז שלא בטוח ישרוד לסרט נוסף (אף על פי שחברת פוקס באקט יהירותי, כבר קבעה תאריך ליציאת הסרט השני ב-2017).

אולי מוקדם מידי לטעון כי מדובר בתהליך גסיסה, אך נראה כי ז'אנר גיבורי העל מתחיל לאבד את יציבותו בשנה האחרונה. שנת 2016 ללא ספק תהייה שנה גורלית עבור הז'אנר שצפוי למבול סרטים, ביניהם "דדפול", "באטמן נגד סופרמן", "קפטן אמריקה 3", "אקסמן אפוקליפס" ועוד. לכל הסרטים הללו יש פוטנציאל גבוה להיות מוצלחים במיוחד או לכל הפחות טובים, אבל החששות של קהל המעריצים הולכים וגוברים.

נישאר עם תקווה כי כישלון כמו שהוצג ב"ארבעה מופלאים" לא יחזור על עצמו.

ציון: 1