תן*הביקורת הבאה אושרה ע"י המועצה למניעת ספוילרים ומכילה 0% ספוילרים.

קאאא-בום! זה הקול שהמוח שלי השמיע כאשר הוא התפוצץ מעצמו בערך חצי שעה אחרי תחילת הסרט. בשעה וחצי שנותרו פשוט ישבתי עם חיוך מטופש על פני, כי זה מה שעושה מי שנשאר בלי מוח. יכולתי רק למלמל : "עוד, עוד, עוד… תן לי עוד" ולמרבה המזל הבמאי ג'ורג' מילר נעתר לתחנוני.

אם ראיתם את הטריילר ואתם כבר שועלי קולנוע ותיקים בטח אמרתם לעצמכם שבסרט יהיו כ-20 דקות של מרדף שבו יופיעו כל הקטעים שראיתם בטריילר. ובכן, אתם צפויים להיות מופתעים – מהדקה הראשונה הסרט נכנס להילוך חמישי ולא מוריד את הרגל מהגז במשך כשעה ורבע. שמעתם אותי נכון – נכון לכם מרדף מכוניות שנמשך יותר משעה רצוף. ואחר כך מנוחה קצרה ועוד מרדף מכוניות ארוך לקינוח.
אין לי דרך להגיד את זה בצורה יותר פשוטה – תאכלו את הלב מייקל ביי וג'סטין לין, "מהיר ועצבני"?! הצחקתם אותי. וין דיזל והחבורה שלו הן ילדות קטנות עם קוקיות שמשחקות  בבובות ברבי.

"מהכ"ה" (כך נכנה אותו מעכשיו) הוא מלחמת התשה על החושים של הצופה – זה לא מקס הזועם, זהו מקס שירד מהפסים באופן סופי. מילר, תוקף אותך מכל הצדדים – מהאימג'ים שעל המסך, לתנועות המצלמה הבלתי פוסקות, העריכה ההיפראקטיבית ועד הסאונד של הפיצוצים וקולות מפלצות המתכת המתפרקות מכל עבר אשר מלווה בפסקול אלקטרו-מטאל רועם.

כל פלטת הצבעים על המסך מורכבת מצהוב חול, כתום שריפה ואדום מתפוצץ, ועם מוסיפים לכך את המצלמה שעולה גבוה באוויר ואז צוללת למטה, נכנסת פנימה יוצאת החוצה ועושה סיבובים תוך כדי, קיבלתם תוצאה שעלולה לגרום לבחילה קלה. זה לא הסרט הפוסט-אפוקליפטי שציפינו לו, זה הסרט הפוסט-אפוקליפטי שמגיע לנו: הכול גדול יותר, מטופש יותר וחסר הגיון לחלוטין, אבל לעזאזל, זה פשוט נראה מדהים, בייחוד המבצר של הנבל, המלך "אימורטן ג'ו", שנראה כמו משהו שנלקח מספריו של הנרי ריידר האגרד ("מכרות המלך שלמה").

במילים אחרות, מדובר באורגיית הרס ופיצוצים שכנראה נאגרה במשך 3 עשורים אצל מילר מאז ש"מקס הזועם וכיפת הרעם" יצא ב-1985. נראה כאילו הוא עבד כל השנים האלו בתוך מעבדה סודית בה זיקק את החלקים הטובים בלבד מתוך הטרילוגיה, הפך אותה לתמצית של 98 אוקטן טהור ואז אמר: "פשוט תוסיפו לזה ניטרו ותדאגו שיתפוצץ בסוף!". התוצאה הסופית מתנהלת כמו סך כל ההזיות על כל מרדפי המכוניות אי פעם והדבר המרשים עוד יותר הוא שאין כמעט שימוש ב-CGI (אפקטים ממוחשבים). לפי מילר, למעלה מ- 90% מהטרוף שנראה על המסך נעשה "על אמת", גם עם מדובר בפעלולנים שנתלים על מוטות בגובה 10 מטר ממכוניות נוסעות.

מילר מספר כי הוא הקרין בפני כמה צלמי קולנוע צילום מהסרט של התנגשות בין 2 כלי רכב והם היו משוכנעים שהכול נעשה באמצעים ממוחשבים למרות שלא כך הדבר. כן, כל הכיף הזה מגיע מאדם שחגג לא מכבר יום הולדת 70. איזה במאי בעשור השביעי לחייו מביים סרט שנראה כל כך מופרע וחסר עכבות?

צריך לזכור כי "מהכ"ה" היה ב-"גיהינום הפקתי" מאז סוף שנות ה-90, כאשר למילר היה רעיון ראשוני לתסריט ו"אולפני פוקס" (ולא "האחים וורנר") הסכימו להפיק אותו. לאחר שניתן האישור הראשוני, הגיעו אירועי ה-11 בספטמבר והפכו את ההפקה לא כדאית באותו שלב והיא בוטלה. מילר המשיך לאורך השנים לנסות להפיק את הסרט ולהחזיר את מל גיבסון לתפקיד האייקוני של מקס רוקטנסקי, אך ההתבטאויות של גיבסון גרמו לו להיות אישיות לא רצויה בהוליווד, בייחוד בהקשר של סרט עתיר תקציב כזה.

אולפני "האחים וורנר" חזרו לתמונה לאחר כמה שנים והסרט שוב התחיל לנוע בכיוון הנכון, אך הצרות לא נגמרו שם: אחרי שההפקה החלה במדבר האוסטרלי ביולי 2010, הצפות הפכו את המדבר היבש והשומם לגן פורח. ההפקה עברה לנמיביה למשך חצי שנה של צילומים מייגעים שהסתיימו בסוף 2012. שנה לאחר מכן נדרשו צילומים חוזרים באוסטרליה. תהפוכות אלו והחריגות בזמנים גרמו לכך שאף אחד לא חשב שהסרט הזה באמת יגיע למסכים.

אמן הקומיקס ברנדן מק'ארתי יצר עם מילר את התסריט ואת הסטוריבורד העצום שכלל כ-3500 פאנלים. הצלם ג'ון סיל, שעד היום לא צילם סרטי אקשן בקנה מידה גדול שכזה, אלא התמקד בדרמות כמו "העד", "איש הגשם" "הפצוע האנגלי" (עליו זכה בפרס האוסקר) ו"ללכת שבי אחריו" חזר מפרישה (הבחור לא צעיר, ומתהדר ב-73 אביבים) כדי לשוב ולעבוד עם ג'ורג', איתו שיתף פעולה בעבר ("השמן של לורנצו"). צוות הצילום שלו, שכלל כ-35 צלמים, השתמש גם במצלמות DSLR כחלק ממערך המצלמות הרגיל, גם כדי לצלם בו זמנית ממספר מוקדים, וגם כדי שיוכלו להקריב אותן בהתנגשויות.

שפע הצילומים עזר למילר לקבל קצב עריכה עצום כאשר בכל דקה של סרט יש בערך 22.5 חיתוכים. מופרע לחלוטין, כבר אמרתי? מילר אף האט את קצב הפריימים בדקה כדי לקבל את התוצאה הסופית שרצה. מעצב התפאורה קולין גיבסון קיבל הוראה אחת פשוטה ממילר- "תבנה כלי רכב מגניבים או שאני יהרוג אותך!" גיבסון וצוותו בנו 150 כלי רכב, כולם פועלים לחלוטין וכשירים לעמוד בתלאות המדבר הלא סולח, כאשר חצי מהם נהרסו כליל בצילומים.

בשלב הליהוק של "מקס הזועם" הראשון, מילר נודע שהכריז למלהקים:" we need more freeks" ובכל סרט המשך גלרית הטיפוסים המעוותים רק השתכללה. עדיין יש ענקים מנופחים, גמדים מעוותים, אנשים עם משקל עודף ושאר חריגים, אבל בסרט הנוכחי הוא עולה שלב עם הנבל הראשי, המלך "אימורטן ג'ו", שמתהדר במסיכת נשימה המעוצבת כגולגולת ועור לבן מבהיק, כמו "ילדי המלחמה" המוטנטים וספוגי הקרינה שנענים לו.

אחד מאותם "ילדי מלחמה" הוא השחקן ניקולס הולט ("ביסט" בסרטי אקס מן החדשים) שמקבל בסרט תפקיד משמעותי למדי. עצוב למדי, אבל נקודת החולשה היא דווקא השחקן טום הארדי בתור מקס. במהלך השעה הראשונה הוא בעיקר נוהם ולא הצליח לקבל ממני טיפת אמפתיה או לשכנע אותי שעלי להזדהות איתו.

גם בהמשך הסרט הדמות שלו נשארה "עצית" בעיני, וחבל, כי אני יודע שהוא מסוגל לגלם פסיכופת שאפשר להזדהות איתו, בדיוק כפי שעשה בסרט "ברונסון". אבל כל זה לא ממש הפריע לי כי באופן מפתיע הסרט מתרכז לא פחות בדמותה של פיוריסה (שרליז ת'רון), לוחמת ומנהיגה בצבא המוטנטים של "אימורטן ג'ו", המגלמת דמות חזקה אשר הפעולות האקטיביות שלה הן מה שמניע למעשה את ציר העלילה.

בכלל, בניגוד לסרטים הקודמים, הסרט מנסה לתת יותר במה לדמויות נשיות חזקות, חלק מהן, נשותיו המורדות של "אימורטן ג'ו" (אחת מהן מגולמת ע"י זואי קרביץ, בתו של הזמר לני קרביץ והשחקנית ליסה בונה). אומנם המפגש הראשון שלנו עם הנשים הללו היא סצנה פאלית למדי הכוללת בחורה הריונית המחזיקה צינור מים זורמים, אך מייד לאחריה מילר, התסריט ובעיקר השחקניות, שוברות כל טאבו וכל סטריאוטיפ שהסצנה הזו, כביכול, מנסה להנחיל.

את האקסטרווגנזה הוויזואלית על המסך מלווה באפקטיביות המוזיקה שיצר אשף האלקטרו-מטאל ההולנדי טום הולקנבורג, הידוע בשם Junkie XL, אשר החל לעבוד בסצינת הביג-ביט אי שם באמצע הניינטיז והפך להיות בשנים האחרונות מבוקש מאוד בתחום הפסקולים, לאחר ששיתף פעולה עם האנס זימר ב"עלייתו של האביר האפל" ו"איש הפלדה" והלחין גם את המוזיקה ל"ספיידרמן המופלא 2" בין השאר.

למי שלא ראה אף סרט קודם בסדרה ושואל את עצמו האם כדאי לו ללכת, התשובה היא בהחלט כן! הסדרה לא סבלה מעולם מקשר ישיר בין הפרקים ויש מי שיגידו שהקשר בין החלקים מקרי בהחלט (לדוגמא, השחקן ברוס ספנס מופיע בשני סרטים בסדרה כדמות דומה, אך לא זהה). כמו כן, לא ממש ברור מתי מתרחשת העלילה של הסרט הנוכחי מאחר ובדקות הפתיחה נראה מקס נוהג במכונית ה"פורד פלקון" V8 השחורה שהתפוצצה בסוף הסרט השני. בקיצור, כל מה שאתם צריכים לדעת הוא שיש את מקס, יש לו מכונית מגניבה (שאני רוצה לקנות קונה ליום ההולדת הבא שלי) והוא נמצא בעולם שנחרב במלחמה גרעינית. מגלים את זה בקריינות בדברי הפתיחה. אל תדאגו.

סרט כל כך מרשים בעוצמה הבלתי מתפשרת שלו משאיר שאלה אחת נוקבת: האם ג'ורג' מילר, ממרומי גילו המתקדם מתכוון לביים סרט "מקס הזועם" נוסף או האם זו שירת הברבור שלו? (גם אם מדובר בברבור מתכת יורק אש בגובה 10 מטר). ובכן, מילר כבר חשף שבאמתחתו תסריט המשך בשם "מקס הזועם: פיוריסה" והוא בהחלט מתכנן לצלם אותו. בשורות משמחות.

"מקס הזועם:כביש הזעם" מקבל ממני ציון לא זועם בכלל של 4.5 כוכבים, כי אמנם הוא סרט עם עלילה קלושה למדי, אבל סרט שפשוט עשוי נהדר והוא כיף טהור שנמשך שעתיים.