ארכיון תגיות: ריאן ריינולדס

ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

לפני כ-23 שנה, פיטר וויר ביים את ג'ים קארי בסרט, שכאשר יצא לאקרנים, שינה את העולם. אני מדבר כמובן על "המופע של טרומן" (1998). בזמנו הסרט נחשב לפורץ דרך ולמראה עגומה, עלינו כחברה, עם תחילת הפריחה של תוכניות הריאלטי, בכך שהוא לא התבייש לצאת כנגד המדיום המצולם וכנגד הצופה ולהציב כתב אישום על כך שאנו כצופים תמיד נחפש את הגירוי הבא ולדחוק את הגבולות (המוסריים) הלאה מאיתנו. כמובן שהיו סרטים שעשו זאת לפני כן כמו "הנרדף" (1987) עם ארנולד שוורצנגר אבל לטרומן היה קסם מאוד תמים ונגיש שגרם ללא מעט צופים להתחבר. כחלק מאותו הקסם גם ניתן היה לקחת את ג'ים קארי, שלאחר התבססות כשחקן מאוד פיזי בקומדיות, הצליח להפגין את היכולות הדרמטיות שלו כשחקן וכיצד הוא מצליח לצמוח ולהתפתח ולא להשאר כשחקן של סגנון אחד בלבד.

באותו הסרט אנו פוגשים בטרומן, איש שחי את החיים השלווים והמושלמים, אך תמיד מדגדג לו בקצה הראש שהוא רוצה יותר, עד שהוא פוגש בזרה מסתורית שפותחת לו את הראייה לכך שהוא חי בעצם באולפן טלוויזיה וחייו מנוהלים על ידי צוות כותבים ובמאי חסר מעצורים. כאן אנו מתחילים את החפיפה עם הסרט החדש של שון לוי ורייאן ריינולדס – "לשחרר את גאי", סרט שעוד מהטריילרים היה ברור שבמינימום הוא ישאב השראה מטרומן.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים מועטים:

להמשיך לקרוא ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

"לשחרר את גאי" – טריילר לקומדיית האקשן בכיכובו של ריאן ריינולדס

נראה כי הקיץ כבר אוטוטו עומד להסתיים, לפחות בכל מה שקשור לבלוקבסטרים גדולים. ספירת מלאי מהירה מגלה שהקיץ לא היה קיץ מדהים בקולנועים, בעיקר בגלל הקורונה, שמנעה, דחתה והרחיקה אנשים מבתי הקולנוע, וגם לאור העובדה שחלק לא מבוטל משוברי הקופות הפוטנציאלים עלו מהר מאוד (או במקביל) גם בשירותי סטרימינג אלו ואחרים. באם המדובר ב"האלמנה השחורה" או "ג'אנגל קרוז" או אפילו סרטי אנימציה כמו "נשמה".

אבל, אנחנו לא אומרים נואש, ונראה כי את הקיץ נגמור עם אקשן מרהיב וחיוך ענקי על השפתיים תודות לחמידות הבלתי נגמרת של ריאן ריינולדס וקומדיית האקשן "לשחרר את גאי" שלמרות שאינו מבוסס על משחק מחשב קיים, כבר מוכתר כסרט הטוב ביותר שנעשה ומבוסס על משחק מחשב.

להמשיך לקרוא "לשחרר את גאי" – טריילר לקומדיית האקשן בכיכובו של ריאן ריינולדס

ביקורת, "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו"- הכי שבעולם?

כשטירוף הפוקימונים הגיע לישראל הייתי בסך הכל ילד בן 9. הקונספט פשוט למדי: עולם סטנדרטי, בו במקום בעלי חיים, ישנם פוקימונים (קיצור של "מפלצות כיס" – Pocket Monsters). יצורים חיים בעלי יכולות אלמנטיות וכוחות מיוחדים שמשמשים רוב הזמן בתחרויות בין בני נוער וילדים. ניצול בע"ח אתם אומרים? אולי, אבל הסיפור גם שידר לצד זה טקסטים של חברות, עבודת צוות והשקעה בחלומות, אז סלחנו.

בחלוף השנים לצד משחקי הגיימבוי, הקלפים, סדרת האנימציה וסרטי האנימציה, הלך וגדל עולמם של הפוקימונים וכיום ישנם יותר מ-800 יצורים שונים. הגלגול האחרון של המותג, היה המשחק pokemon go למובייל, שהכניס את השחקן לנעליו של מאמן פוקימונים אמיתי ונתן לו את הזכות לצאת לטייל ולראות פוקמונים "בעולם האמיתי" בעזרת מציאות רבודה. הדבר גם הכניס את דור הילדים הנוכחי אל העניינים, וביטן בעצם את המותג לפחות לעוד עשור. ואיך ממשיכים לחלוב את הפרה הזו? בסרט קולנועי כמובן.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו"- הכי שבעולם?

ביקורת שלילית, "דדפול 2" – בדיחה ללא רגליים

אני לא מתבייש להודות, מאוד אהבתי את "דדפול" הראשון. ראיתי אותו כמה וכמה פעמים כולל לא מכבר, לקראת עליית הסרט השני לקולנוע, גם בצפייה זו הוא עדיין סרט כיפי לחלוטין, קצבי מאוד, שטותי להפליא ומתייחס לעצמו בקלילות הראויה, וכל זאת למרות שיש כאלה שחושבים שהוא לא ייצוג נאמן לחלוטין של דמות הקומיקס.

כזכור, הסרט הראשון יצא לפועל בעיקר בזכותם של הבמאי טים מילר, אמן אפקטים ואנימציה ממוחשבת, והכוכב רייאן ריינולדס שהתאהב בדמות ורצה לכפר על האופן בו גילם אותה ב"אקס-מן המקור: וולברין".

להמשיך לקרוא ביקורת שלילית, "דדפול 2" – בדיחה ללא רגליים

ביקורת, "דדפול 2" – יותר דד ועם הרבה פול

בפברואר 2016 אולפני פוקס עשו היסטוריה קולנועית כאשר לקחו את סרטי גיבורי העל, שעד אז הורגלו להיות סרטים שבעיקר מתאימים לבני נוער צעירים ומשפחות (או מקסימום מוגבלים לגיל 13 ומעלה) והרימו את הרמה שלהם עם "דדפול" – סרט גיבורי העל הראשון שלא פחד להתעסק במיניות ואלימות ועדיין להשתמש בדמויות מוכרות מעולם הקומיקס, לזכות לרייטינג של R ולאפשר כניסה לקולנוע מגילאי 16 ומעלה, משהו, שחלק גדול מהאולפנים נמנעים ממנו, מכיוון שזה משפיע מאוד בקופות. סרטים המדורגים R אינם זוכים לאותה הצלחה כלכלית כמו סרטים המדורגים PG13, אפילו חלק גדול מסרטי האימה, שהיום הם מייצרי הרווחים הגדולים בהוליווד, מנסים לשמור על מסגרת של PG13 ולא לקבל דירוג R.

"דדפול" הראשון היה מהפכני, ואת התחושה שאפיינה את הסרט הראשון אפשר לתאר באמצעות אחת הסצנות הפותחות את הסרט השני: כאשר דופינדר (קארן סוני שמשחזר את דמות נהג המונית האהוב מהסרט הראשון) מדבר עם דדפול במהלך נסיעה ומרצה לו על כך שהוא רוצה להיות מתנקש כמו דדפול, כי אחרי שהוא הרג את בן הדוד הממזר שלו בסרט הראשון הוא צמא לעוד (עם אנלוגיה מאוד משעשעת לסרט ״ראיון עם ערפד״) וכמו דופינדר, גם אני רציתי עוד מדדפול וכמה שיותר, וoh boy – קיבלתי הרבה יותר ממה שציפיתי.

המשך הקריאה לא כולל הרבה ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "דדפול 2" – יותר דד ועם הרבה פול