לפני כ-23 שנה, פיטר וויר ביים את ג’ים קארי בסרט, שכאשר יצא לאקרנים, שינה את העולם. אני מדבר כמובן על “המופע של טרומן” (1998). בזמנו הסרט נחשב לפורץ דרך ולמראה עגומה, עלינו כחברה, עם תחילת הפריחה של תוכניות הריאלטי, בכך שהוא לא התבייש לצאת כנגד המדיום המצולם וכנגד הצופה ולהציב כתב אישום על כך שאנו כצופים תמיד נחפש את הגירוי הבא ולדחוק את הגבולות (המוסריים) הלאה מאיתנו. כמובן שהיו סרטים שעשו זאת לפני כן כמו “הנרדף” (1987) עם ארנולד שוורצנגר אבל לטרומן היה קסם מאוד תמים ונגיש שגרם ללא מעט צופים להתחבר. כחלק מאותו הקסם גם ניתן היה לקחת את ג’ים קארי, שלאחר התבססות כשחקן מאוד פיזי בקומדיות, הצליח להפגין את היכולות הדרמטיות שלו כשחקן וכיצד הוא מצליח לצמוח ולהתפתח ולא להשאר כשחקן של סגנון אחד בלבד.
באותו הסרט אנו פוגשים בטרומן, איש שחי את החיים השלווים והמושלמים, אך תמיד מדגדג לו בקצה הראש שהוא רוצה יותר, עד שהוא פוגש בזרה מסתורית שפותחת לו את הראייה לכך שהוא חי בעצם באולפן טלוויזיה וחייו מנוהלים על ידי צוות כותבים ובמאי חסר מעצורים. כאן אנו מתחילים את החפיפה עם הסרט החדש של שון לוי ורייאן ריינולדס – “לשחרר את גאי”, סרט שעוד מהטריילרים היה ברור שבמינימום הוא ישאב השראה מטרומן.
המשך הקריאה כוללת ספויילרים מועטים:
להמשיך לקרוא ביקורת סרט: “לשחרר את גאי” – המופע של טרומן 2.0
