המשך מעלליו של מיילס מוראלס במרחבי הרב-יקום מביא לא מעט בשורות טובות, בשילוב בלתי נתפס של ויזואליות עוצרת נשימה. מוכנים להפצצת נוסטלגיה?
“ספיידרמן במימד העכביש” (2018) היה יצירת מופת שאפתנית שכיוונה גבוהה, עם שלל דמויות וסיפורים מהקומיקס שהשתלבו יחדיו, יחד עם סגנון אנימציה חדשני ורלוונטי למותג, ופגעה מאוד גבוה.
הסרט ההוא לא רק שהיה חגיגה לכל מי שספיידרמן הוא חלק מנשמתו, קומיקס הוא חלק נוסף ממנה ואנימציה היא החלק המשלים- הוא גם הצליח להדיח את אולפני דיסני בקרב על האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר ב-2019.
השילוב בין אנימציה תלת מימדית לבין טקסטורות ואפקטים ויזואליים ישירות מדפי הקומיקס בסרט, הגדירה מחדש את המושג “סרט קומיקס”. ולנו לא נשאר אוויר מרוב התפעלות – לכן גם כיבדנו אותו לא רק בביקורת אחת, אלא בשתיים.
אולפני סוני, שעמדו בפני מיזוג בלתי נמנע עם מארוול ודיסני, ניצלו ברגע האחרון בזכות “מימד העכביש” והחזירו את העולם הקולנועי שלהם לשולחן השרטוטים.
באולפני מארוול מצד שני, נורא קיוו להחזיר את איש העכביש הביתה במלוא קניינו הרוחני, והמצב הנוכחי עם כל סיפור ה”רב-יקום” (מולטיוורס) שהם רוקמים לעצמם, נראה כמו הזדמנות מושלמת למזג הכל יחדיו. וכך נולד הרעיון לסרט ההמשך (או לשני סרטי ההמשך) “למימד העכביש”. “ברחבי” לא רק מרחיב את עניין הרב-יקום ושולח את מיילס הפעם אל יקומים אחרים, הוא גם מכפיל, משלש ומחמש את אפקט הנוסטלגיה והרפרנסים עם כמעט כל גרסא אפשרית של ספיידרמן (וספיידרוומן) בכל מדיה ויזואלית שאפשר לחשוב עליה. והכל בעטיפה מהממת של צבע, תנועה והבעה עוצרת נשימה.
הפסקה קצרה מההתפעלות כדי לתת לכם קצת רקע על הסיפור:
אחרי שמיילס (שאמיק מור המצוין, המגלם מצוין את “רייקוון” בסדרה על ה”וו-טאנג”) קיבל את הכוחות שלו ונעזר בשלל ספיידרמנים אחרים לעצור את קריסת היקום האישי שלו, הוא הופך רשמית לספיידרמן של יקום מס’ 1610 (תתרגלו, מעכשיו מתחילים לספור). הסרט מתעכב לא מעט על השנה המורכבת של מיילס בניסיון לאזן בין חיי גיבור העל לחיי תלמיד תיכון מצטיין, ובן להורים מודאגים. כאשר נבל חדש בשם “הכתם” (ג’ייסון שוורצמן, בתפקיד נוירוטי מתבקש) מחליט לעבור בין יקומים, לשאוב את כוחם, ולנקום במיילס, מוצא עצמו ספיידרמן שוב בין ספיידרמנים אחרים…
המון ספיידרמנים אחרים. אין ספור ספיידרמנים אחרים!
גוון סטייסי (היילי סטיינפלד, שכבר גילמהבין לבין דמות אחרת ביקום מארוול בסדרה “הוקאי”) חוזרת לחייו של מיילס ומגייסת אותו לצבא הספיידרמנים, שתפקידם הוא לשמור על המרקם העדין של מימד העכביש. את הצבא הזה מנהיג ספיידרמן 2099 -מיגל אוהרה (אוסקר אייזיק) שלא מתלהב במיוחד מהמגוייס הטרי.
בצוות של מיגל יש גם את ג’סיקה דרו (איסה ריאה) הידועה לחובבי הקומיקס גם בתור ספיידרוומן (המקורית?) בן ריילי (אנדי סמברג) המכונה גם סקרלט-ספיידר, פאביטר פאברקר (קארן סוני) הוא ספיידרמן ההודי, וגם כמה פרצופים מוכרים מהסרט הקודם כמו פיטר בי. פארקר (ג‘ייק ג’נסון) המנטור הוותיק של מיילס, ופרצופים ממש מוכרים כמו ספיידרמן מהמשחק של הPS5 (!) ספיידרמן ללא גבולות (!!) ספיידרמן הספקטקולרי (!!!) ספיידר-רקס (אני לא נושם!) ועוד ועוד ועוד!!!!
כל כך הרבה ספיידרמנים ועליהם כעת לעצור את “הכתם” ושלל נבלי ספיידרמן נוספים שמשתוללים ביקומים לא שלהם.
עכשיו, אחרי הטעימה בקצה המזלג בנוגע לדמויות בסרט, אי אפשר שלא לדבר על האנימציה: אפשר לסכם הכל ב”אינעל שורלק ואחותו איזה מראה מרהיב” כפי שטל פרידמן ניסח פעם, ועדיין לא אצליח לתאר כמה הסרט מדהים מבחינה ויזואלית.
לא רק שהשפה הויזואלית של אפקט הקומיקס נשמרת בסרט, וכל שוט צבוע בצורה מדהימה וייחודית המזכירה את דפי הקומיקס עצמם, “ברחבי” יותר ממודע לעצמו כסרט מצוייר. כל יקום מסוגנן אחרת, וכך גם הדמויות שזולגות בין היקומים מסוגננות שונה וכאשר העולמות משתלבים, גם הסגנונות מתערבבים – החל מבניה תלת מימדית, לאנימציה קלאסית ושרטוטים, צילומי לייב אקשן ומודלים קוביסטים, דמויות מופשטות ומורכבות, יש כל כך הרבה גיוון ויזואלי שהמוח פשוט מתפוצץ מתענוג. העיצוב המוצלח ביותר לטעמי הוא של “הכתם” -למי שמכיר מדפי הקומיקס, מדובר בנבל מאוד שטותי שפשוט מכוסה נקודות שחורות. אולם בסרט, הדמות שלו מעוצבת ממש כמו איור משולחן האור של האנימטורים, ברמה שרואים את שלד האנימציה שלו לאורך כל ההופעה שלו! כן כן, זו מודעות מטא-קולנועית טהורה חברים.
היופי לא מפסיק כאן. מי היה מאמין שאני אצליח להתפעל מניילונים עפים ברוח נכון? אבל האנימציה של אלמנטים כמו אלו כאן…פשוט עוצרת נשימה. התנועה של הסביבה, מיקרו-הבעות הפנים של הדמויות, כל הצבע וחילופי הסגנונות- פשוט חוויה שאין לתאר.
ה”אבל” וחצי היחידים שיש לומר על הסרט הם שהויזואליות והרפרנסים לפעמים מסיחים מהדעת (בדומה ל“שחקן מספר אחד” וכמו המידע שהמוח שלי היה צריך לעכל שם) ועלולים לכאוב בעיניים אם אתם יושבים קרוב מדי למסך (חטאתי הפעם וישבתי קרוב ממש), ושהסרט לפעמים נמרח מדי. מדובר בשעתיים ו-20 דקות, פרק זמן לא סטנדרטי בכלל לסרט אנימציה, במיוחד לכזה שהכריז מראש שיהיה בשני חלקים, והדבר מורגש לא מעט. ישנם רגעים שלמים וארוכים שמתמקדים באנושיות של מיילס ובצרות שלו כילד מתבגר, וכבר ראינו ושמענו את הסיפור הזה די הרבה פעמים. מה גם שבמערכה האחרונה של הסרט, חדי הקשבה וראייה כבר יבינו מקילומטרים מה הולך לקרות, ובמקום לתת מכה מהירה וגמרנו, הסרט לוקח את הזמן קצת יותר מדי.
למרות המגרעות הקטנות שצוינו למעלה, אומר זאת שוב ובקול גדול ורם – “ספיידרמן- ברחבי מימד העכביש”, בדיוק כקודמו, הוא יצירת מופת חד וחלק!
תהיתי אם יוצרי הסרט יוכלו להתעלות על הממתק זוכה האוסקר שיצא ב-2018, אך כבר בעשר הדקות הראשונות קיבלתי את האמת ישר לתוך הפרצוף, בתוספת “פאווו” מאוייר בבלון מתפוצץ. ללכת לראות, אפילו כמה פעמים בשביל לתפוס את כל הרפרנסים.
ציון סופי שלי הוא 4.9/5 (אם זה אפשרי בכלל)
*הערת העורך – לא טל. זה בלתי אפשרי. אז שמתי 5/5 🙂
