אחת המשימות הגדולות, כאשר ניגשים לכתוב על סרט כמו “הנוקמים: סוף המשחק”, היא לייצר ביקורת אובייקטיבית שאינה מסתמכת על רגשות או על עובדת היות כותב הביקורת גיק שגדל ואהב קומיקס וחלק מהדמויות שמופיעות בסרט ליוו אותו בעשורים האחרונים בקומיקס, טלוויזיה וקולנוע.

קשה לכתוב על “הנוקמים: סוף המשחק” באופן אובייקטיבי כי עדיין לא היה משהו דומה בעולם הקולנוע בכלל ובעולם גיבורי העל בפרט. לא מדובר כאן על סאגה של שלושה סרטים (סטייל “שר הטבעות”) או על סדרת סרטים שמהווים סיפור אחד כולל (כמו סדרת סרטי “הארי פוטר”) אלא מדובר ביקום קולנועי עצום ממדים, ולא רק בגלל שמדובר ב-22 סרטים.

“הנוקמים: סוף המשחק” הוא לא סרט שאפשר לנתק אותו משאר היקום, משאר הסרטים, הוא לא סרט שאפשר להבין או להזדהות עם הדמויות אם לא ראית את הסרטים הקודמים (לפחות את חלקם), “סוף המשחק” הוא חלק מ… הוא הסוף של… והעובדה שהוא מספר 22 (כמו מספר פרקים בעונה ממוצעת בארצות הברית) מסמלת שהוא אכן סוגר את כל המהלכים התסריטאים שנעשו בעשור האחרון.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים קטנטנים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, “הנוקמים: סוף המשחק” – סיום רגשי וסיפורי מרשים לעשור של יקום קולנועי ←