"נינטנדו" מכה על חטא קדום בן 30 שנה, ומביאה לנו סוף כל סוף עיבוד כשיר וכשר לאחד ממשחקי המחשב הכי פופולריים ואולי המשחק שהחל את "קללת האדפטציות הקולנועיות הכושלות". האם "האחים סופר מריו" יצליחו בגרסה מצויירת איפה ש"נכשלו" בלייב? כן. לחלוטין כן.
להמשיך לקרוא לרכב על הקשת בענן – ביקורת על "האחים סופר מריו הסרט"
אני מודה שהמחשבה הראשונה שלי היתה פשוט להעתיק את הביקורת על החלק הקודם בסדרה שכתבתי לפני 4 שנים (איך הזמן עובר), אבל אחרי שחלפו כמה ימים מהצפייה בחלק הרביעי, אני חושב שלסרט שעושה את הכל על טהרת ה"הרבה יותר" מגיע בהחלט שאשקיע בו יותר.
להמשיך לקרוא האושר הוא אקדח טעון – ביקורת על "ג'ון וויק: חלק 4"
הסרט החדש של הנוקם המתכווץ הוא יריית הפתיחה של השלב החמישי בסרטי "היקום הקולנוע של מארוול", יריית פתיחה שמביאה עמה הבטחות לחזרה לגדולה, לפאר ולפאן של MCU. מה שמתקבל בפועל, נתון לפרשנות…
להמשיך לקרוא "אנטמן והצרעה- קוונטומניה", ביקורת – כגודל הציפיות…
בואו נתחיל מהברור מאליו – בדיוק כמו "אוואטר" המקורי, ההוא שיצא ב-2009, "אווטאר: דרכם של המים" לא נראה כמו שום סרט אחר שראיתם עד עכשיו.
תשכחו מהאפקטים הממוחשבים של יקום מארוול, קרבות החלל של סרטי "מלחמת הכוכבים", מעולם הדינוזאורים של שפילברג או כל משהו אחר שקיים כרגע – ג'יימס קמרון וחברת Wētā FX הניו זילנדית (לשעבר "ווטה דיגיטל" שהוקמה ע"י פיטר ג'קסון) יצרו עולם ממוחשב שנמצא 90000 רמות מעבר לכל השאר.
במהלך הסרט מה שרץ על המסך מרגיש כאילו אתה צופה בסרט תעודה היפר ריאליסטי בערוץ נשיונל גאוגרפיק HD, תוך כדי שלקחת סמים. קשים.
במחשבה שניה, יש מצב שקמרון הטיס את הצוות לכוכב אחר וצילם שם…
להמשיך לקרוא לקחת נשימה עמוקה – ביקורת על "אווטאר: דרכם של המים"
אחרי כ-50 סרטים שפרושים בערך על אותו מספר של שנים, ספילברג מגיע כנראה לאיזה סוג של השלמה אישית ומרשה לעצמו (מעט) התבוננות עצמית ו(קצת) חשבון נפש עם (אולי?) הסרט הכי אינטימי שעשה אי פעם.
אז נכון, עדיין מדובר בספילברג, ולכן אל תצפו לסרט עוקצני או נשכני מדי, אבל בהחלט סרט שנותן לנו הצצה אל חייו של גאון קולנועי אמיתי – כזה שחי קולנוע מגיל צעיר, יצר לא מעט סצינות בלתי נשכחות, ובסרט הזה מספק לנו עוד כמה סצינות כאלה, תוך כדי שהוא נותן את התובנות לשורשי אותם רגעים אייקוניים זכורים מסרטיו הקודמים.
