ארכיון הקטגוריה: כללי

"באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

הערת העורך: הפעם החלטנו על פורמט ביקורת קצת אחר, מאחר וגם עידן בז'רנו וגם גל פלודה נשלחו יחד לראות את הסרט בהקרנת העיתונאים, אך לשניהם היה מה להגיד על הסרט, הוחלט שעידן יכתוב את הביקורת וגל יוסיף או יחלוק על דעתו איפה שהוא רואה לנכון.

להמשיך לקרוא "באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

ביקורת, "הספר של בובה פאט"- הסיפור עד כה (עונה 1, פרקים 1 עד 5)

יקום "מלחמת הכוכבים" ממשיך להתרחב באדיבות תאגיד דיסני, צייד הראשים המפורסם ביותר, בגלקסיה רחוקה מכאן, חוזר מהמתים, אחרי יותר מ30 שנה של היעדרות עלילתית (פרט לתפקיד החביב שלו ב"מנדלוריאן"). חשבנו, כלומר בעיקר טל מיכלס חשב, שחשוב לדבר על חמשת הפרקים הראשונים. למה? תנו לו להסביר.

הסקירה היא על פרקים 1-5 של העונה הראשונה "הספר של בובה פט" (תרגום לא רשמי), סדרת ה"ספין אוף" לסדרת המופת האחרונה ביקום "מלחמת הכוכבים"- "המנדלוריאן" (שעונה 3 שלה מתקרבת אלינו במהירות האור). הסדרה מונה שבעה פרקים בסך הכל ונכון לכתיבת שורות אלו, אנחנו במרחק שני פרקים מהסוף. אז למה באמת לדבר עליה עכשיו? למה לא אפיזודית? ובנוסף, הזהרו

להמשיך לקרוא ביקורת, "הספר של בובה פאט"- הסיפור עד כה (עונה 1, פרקים 1 עד 5)

ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

בחייו של כל הורה מגיע השלב שבו אתה רוצה להעביר לילדיך את החוויות שחווית כילד ועתה מעוררים את נימי הנוסטלגיה והגעגועים לתקופה יפה, נעימה ופשוטה יותר. זה יכול להיות משחק שנהגת לשחק כשהיית צעיר, שירים ששמעת ונצרבו בזיכרון או סרט שהשפיע עליך בתור ילד ועל הטעם שלך בז'אנרים שונים. לרוב, ההורה צריך לחכות אי אלו שנים בחוסר סבלנות עד שהילד לפחות מתחיל להיות עצמאי מספיק כדי להבין מה לעזאזל אתה רוצה ממנו אבל אם הוא יאהב את הדברים הללו גם כן, לא יהיה מאושר ממך.

בגלל שבנותיי כבר גדולות מספיק, ניסיתי השבוע להראות להן את "גרמלינס" (את החלק השני! את החלק השני! היותר קומי ופחות מפחיד בניגוד לראשון שהוא די אימה לכל דבר). אפעס, אחרי בערך 15 דקות שבהן התמוגגו מגיזמו התחילו גם הצרחות והבכי כשהגרמלינס הופיעו.
ביני לבין עצמי עלו בי שתי תהיות:

  • האם אנו מגדלים דור רגיש מידי? כשאני ראיתי את הסרט הזה, הייתי בגילן והתלהבתי.
  • מה לעזאזל חשבו ההורים שלנו כשנתנו לנו לראות את הסרטים האלו? מאוד יכול להיות שהבעיה בנו ואנחנו חיים בפוסט-טראומה מכל סרטי הסמי-אימה האלו שנתנו לנו לראות…

אחד הסרטים שעולים מיד בהקשר של שנות השמונים ופריחת סרטי הפנטזיה/מדע בדיוני בתקופה זו הוא כמובן "מכסחי השדים" מ-1984 וסרט ההמשך שיצא ב- 1989. שניהם בויימו על ידי איוון רייטמן ומככבים בהם ביל מוריי, דן אקרויד, הארולד ראמיס וארני האדסון בתור צוות המכסחים יחד עם סיגורני וויבר, ריק מוראניס ואנני פוטס.

המשך הקריאה כולל קצת (ממש קצת) ספוילרים לסרטים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

ביקורת, "הנצחיים" – הַנֶּצַח הוּא רַק אֵפֶר וְאָבָק.

בשנה שעברה זכתה קלואי ז'או בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בנוסף לפרס הבמאית הטובה ביותר על סרטה "ארץ הנוודים". בסרט ההוא הדמויות הסתובבו ממקום אחד בעולם למקום אחר בלי יותר מדי כוונה, דיברו ביניהן על החיים ונושאים אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיסטיים נוספים בזמן שהשנים חולפות, בדרך כלל על רקע של שמיים פתוחים ותצורות סלעים מעניינות, ובסוף הסרט לא קורה להן דבר יותר מעניין ממה שקרה במהלכו.

אם אהבתם את "ארץ הנוודים" – קרוב לוודאי שממש תאהבו את סרטה החדש, "נצחיים", שאותה קלואי ז'או ביימה עבור אולפני "מארוול" (לפחות יש בו הרבה יותר אפקטים ממוחשבים, יריות ופיצוצים ממה שהיה ב"ארץ הנוודים").

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הנצחיים" – הַנֶּצַח הוּא רַק אֵפֶר וְאָבָק.

ביקורת (לא מסויגת), "חולית חלק 1" – ההייפ הוא קוטל הבינה

הגיעה העת לשים מאחורינו את הפחד, כי הפחד הוא קוטל הבינה! האירוע הקולנועי שהוא "חולית", היה אמור לצאת כבר לפני שנה, אי שם בנובמבר 2020, אבל אתם כבר יודעים מה קרה. אחרי שהוצג כבר בפסטיבל ונציה בתחילת ספטמבר ופתח יפה מאוד באירופה כבר לפני שבועות מספר, העיבוד העצום והמצופה כל כך (לפחות על ידי) ל"חולית" מגיע גם לארצנו הקטנטונת. יחי מואד'דיב!

הבמאי דני ווילנב הודה בראיונות שהוא מעריץ גדול של ספרו הקלאסי של פרנק הרברט עוד מילדות והסרט הזה היה פרויקט תשוקה והשלמה של חלום נעורים מבחינתו. למי שלא יודע ולא מכיר את המקור, "חולית", שיצא בשנת 1965, נחשב לציון דרך בתולדות ספרות המד"ב ולספר פורץ גבולות שהשפיע על דורות של יוצרים אחריו. על כל פנים, כדי להשלים את החלום, ווילנב קיבל מאולפני "וורנר" תקציב נאה של 165 מיליון דולר והתוצאה נראית בהתאם.

המשך הקריאה כולל מעט ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת (לא מסויגת), "חולית חלק 1" – ההייפ הוא קוטל הבינה