תבינו – אני באמת רציתי לאהוב את “אינדיאנה ג’ונס וחוגת הגורל”.
יודעים מה? אפילו לא לאהוב, רק לחבב. נשבע שעם המוטיבציה הזו הגעתי לסרט החדש במותג השני הכי חזק מבית “לוקאספילם”, כזה שהשאיר לא מעט רגעים בלתי נשכחים בתולדות הקולנוע ואני אפילו לא צריך לתאר לכם איזה רגעים – אתם כבר זוכרים לבד.

טוב, אי אפשר להתכחש לעובדה שרציתי לחבב את הסרט החדש ולו רק כדי להשכיח את הזוועה מלפני עשור וחצי, ההיא עם גולגולות הבדולח ושיה לה-בוף הבלתי נסבל.
אבל לאחר שהתיישבתי בכיסא אולם הקולנוע השבוע, כל מה שרציתי במהלך 154 הדקות שבאו לאחר מכן – היה לקום ולצאת מהאולם.
הסיבה שלא קמתי אלא נעתי במושב בחוסר נוחות הולך וגובר ככל שהדקות חלפו היא שלמעשה “חוגת הגורל” הוא חגיגת קרינג’ בלתי פוסקת שקשה להסיר ממנה את העיניים. בכל רגע שאתה חושב שלא יכול להיות יותר מטופש\חסר היגיון\מגוחך או סתם מביך, מגיע הרגע הבא בתור.

אז לאחר שיצאתי כל כך מאוכזב, איבדתי את החשק לכתוב באריכות כמה “אינדיאנה ג’ונס וחוגת הגורל” גרוע, אז במקום זה יצרתי את המימ הבא:

למי שבכל זאת רוצה לבזבז את כספו ולצפות בסרט- שיהיה לכם\ן בהצלחה ואתם\ן מוזמנים\ות לכתוב בתגובות את דעתכם\ן על התוצאה הסופית.